מלחמת גוג(ל) ומגוג 

מלחמת גוג(ל) ומגוג
נובמבר 2006

גלובס, נתח שוק, 2.11.06:
"מהפך: גוגל צפויה לעקוף הטלויזיה הבריטית בהכנסות מפרסום"

בבור של משרד הפרסום מקליין-דיקסון ישבו זו השעה השישית ברציפות מנכ"ל המשרד, מנהל חברת המדיה ונציגים בכירים מערוצי הטלויזיה 10 ו- 2. עשן הסיגריות ואדי האספרסו רק הכבידו על האווירה המיוזעת והמתוחה. "אני שונא שקוראים לי מדיה מסורתית" רעם בפעם החמישית נציג בכיר מערוץ 2 והיכה באגרופו על העיתון הורדרד שהיה מונח מולו. "אני מסורתי? אני מהפכני! בלעדי לא הייתה נולדת נינטייב, בלעדי יפית לא היתה ג. לי יש תוכן, אני עושה בידור, אני מלך הרייטינג". כולם התגברו על תחושת הבחילה והינהנו בהסכמה. איזה צוות חמד, כאילו אף פעם לא ניהלו מלחמות על עמלות יתר והסכמים מלמעלה, מתחת ומכל הצדדים על חשבונו של הלקוח. ירדנה, התקציבאית, נכנסת כולה חיוכים, "השחור ליודה" פקד מנכ"ל המשרד, ולעצמו מלמל "לא קל להיות מנכ"ל, מצד שני לא כדאי להיות תקציביאי" (הקופירייטר עדיין לא יצא ממנו גם אחרי 30 שנה בענף הפרסום).
יודה, מנהל חברת המדיה, לגם מהשחור והפציץ: "חבר'ה, זאת מלחמה! לא פחות מזה, אם נמשיך להירדם בשמירה האינטרנט יקבור את כולנו ואז כולנו יכולים רק להתגעגע ל- 15 אחוז עמלה. חייבים לפעול ומהר, עזבו עכשיו את המלחמות בינינו, כולנו באותה טיטניק, בואו נחשוב איך שורדים מול כרישי הרשת ובעיקר מול מלך הכרישים. גוגל."

האינטרנט שבר את חוקי הפרסום, הוא ניתץ לרסיסים את חוקי המדיה, התקציב והקריאטיב. חשיבה שבלונית ובנאלית פינתה מקומה ליצירתיות, פתיחות ואנרגיות חדשות. מוצרים, שירותים וחברות קטנות, שהפרסום הכי נועז שהם עשו עד כה היה דייור של עלון A5 מתקפל בתיבות הדואר, קיבלו "זץ" לתודעה וראו את האור בקצה הגוגל.

גוגל adwards בישר את בואה של המהפכה. פתאום הלקוח קובע כמה הוא משלם, אם בכלל. פתאום כל מסגר נהיה מלך. שמת חצי דולר יותר? אתה ראשון יא קזה!
לפני כן, בטלויזיה, אם באת עם 20,000 דולר (כי זה מה שיש לך) היו צוחקים עליך 45 דקות רצוף ואח"כ שולחים אותך לשניים וחצי ספוטים ב"אוף פריים טיים" בשידור החוזר של "בנות גיל הזהב" עם רייטינג של 1.8 בשיא.
חוקי תקציב הפרסום נשברו לחתיכות קטנות קטנות של כסף. 150,000 עסקים קטנים בישראל יכולים לקבל עכשיו חשיפה אפקטיבית בגוגל. במקום להיות ממורמרים בלי קשרים בטלויזיה עכשיו הם מאושרים עם קישורים ממומנים.

ומה עם הקריאטיב? לדני בעל משרד הנסיעות הקטן ברמת גן תמיד היו יופי של סלוגנים ופנטזיות לקחת את בר רפאלי כפרזנטורית של העסק, אבל להפתעתו הוא קיבל הצעות לקמפיין במחיר
של 6 ספרות בדולרים ולא 3 ספרות בשקלים, כי זה מה שיש לו.
ובכל זאת דני התאמץ, גייס כסף ואנרגיות חיוביות ומכין בימים אלו סרטון פרסומת ויראלי בעלות של 500 דולר (לא לפני שדאג להקים אתר קטן, חמוד ודינאמי בשביל העסק). דני הולך על האופציה הויראלית, הוא יפיץ את הסרטון חינם במיילים ואפילו בן של חבר לימד אותו איך להעלות אותו ל- YouTube. יש לו רעיון פרובוקטיבי, סקסי, ש"אי אפשר לראות כמוהו בפרסומות בטלויזיה, כי פשוט לא היו מאשרים אותו לשידור". הוא אומר בניצחון.

סקר TNS שנערך לאחרונה עבור גוגל גילה כי 80% מהגולשים מבצעים רכישה פיזית אחרי חיפוש באינטנרט. החיוך של דני מתרחב, הוא גם שמח לקרוא שלא פחות מ- 63% מהגולשים מבצעים חיפוש מקוון ורכישה לא מקוונת בתחום התיירות והנסיעות (עכשיו דני בסכנת התמכרות לסקרים ול"אלקסה"...)
היום אלפים ומחר מאות אלפי בעלי עסקים כמו דני ישקיעו 100 או 200 דולר בפרסום באינטרנט ואח"כ גם יוסי, הבעלים של רשת בתי הקפה ואח"כ רני ועינת הבעלים של רשת בגדי הילדים ובטח גם סמנכ"ל השיווק של חברת המשקאות יעשה טרנספר חלקי לתקציב הפרסום השמן מהטלויזיה השבעה לפרסום ברשת הרעבה וגם רון מנכ"ל חברת...

זמן שווה כסף. חוק בעסקים. וגוגל מתקתקים מחדש את חוקי הזמן. הכל הרבה יותר מהיר, יותר נגיש וזמין, בלי רגולציה ובלי פרובלמיזציה.
עכשיו באיחור לא אלגנטי הטלויזיה נכנסת למסלול חשיבה מהיר, מנסה להדביק את קצב ההתפשטות של גוגל ולצאת לקרב הגדול בפריים טיים, מצד שני הטלויזיה מאוד רוצה לשמור על המיצוב שלה כמדיום מוביל ויוקרתי.
יתכן מאוד שדני ועוד מאות אלפי בעלי עסקים ימשיכו לעקוב במתח אחרי ג'ק באואר מול הפלאזמה החדשה והמסורתית, אבל את הכסף על פרסום העסק הם יזרימו למלך הכרישים באינטרנט. הוא כבר השחיז שיניים למלחמה הגדולה.