“Reprinted from ‘The Revolution Will Not Be Microwaved’ copyright 2006 by Sandor Katz reprinted with the permission of Chelsea Green Publishing)
הקדמה (חלק 2)
כמובן שלעתים רחוקות האידיאולוגיה הפוליטית היא אשר עומדת מאחורי החלטותיהם של מרבית היחידים בנוגע למזון. בכל העולם, וגם כאן בארצות הברית, לאנשים רבים אין די מזל שבאפשרות הבחירה בין סוגים, איכויות, מגוון או מקורות המזון שהם אוכלים. הגישה למזון ולמקורות מחיה מהווים שיקולים עיקריים במערכת קבלת ההחלטות היומית של מרבית בני האדם. כאלה הם גם המושגים שיש להם אודות המזון והתנודות הבוגדניות של מערכת השיווק שלו.
עבורי, מזון הוא בראש ובראשונה חוויה חושנית. אני אוהב את הריחות, הטעמים, המרקמים והצבעים של המזון, ואת תחושת הסיפוק שהוא גורם לי. אני מזיל ריר למחשבה על קטיף פרי טרי בקיץ. ביכולתי להחיות בזכרוני, כבסרט ריחני בטכניקולור, את טעמי כל רצף הפירות לכל אורך העונה: תותי-עץ עסיסיים שגורמים לי לטפס על העצים כדי לחפשם, פטל שחור, פטל אדום (wineberry), שזיפים, אפרסקים, אוכמניות, תאנים, פרי הפסיפלורה, אפרסמונים, פאפאיות... כשאני נמצא בחלקת עצים עמוסי פרי בשל, אני תמיד נכנע ליצריי, דוחס מלוא הפה תותים ואז מועך אותם ומתענג על הסתערות התחושות העסיסיות. מממממ!
האקטיביזם הפוליטי הבוער בעצמותי הינו שלוחה של תאוות החושים הזו, בכך שהוא שואף להחיות את הייצור והחליפין המקומיים של המזון ולפתח ריבונות-מזון קהילתית. סדר-יום זה אינו מחייב שום קורבן, כי בדרך כלל המזון שנמצא בהישג-יד הינו הטרי ביותר, הטעים ביותר והמזין ביותר. מהפכה זו לא תושג בהנדסה גנטית, פיטום בהורמונים, כיסוי במדבירי-חרקים, אריזה בנפרד או בישול במיקרוגל. מדובר במהפכה-של-היומיום אשר מצויה בעיצומה. זוהי עשייה שמרביתנו מסוגלים להבנות לתוך הממשות הארצית והיומיומית שלנו ולשלב ברעיונות המקובלים בקרב העם הפשוט. מהפכה זו היא מהפכה מלאה, מזינה וחושנית. מהפכה זו מזרימה דם חדש לכלכלות המקומיות. מהפכה זו מצילה את המזונות המסורתיים הנתונים בסכנת הכחדה, ומשיבה לחיים כישורים ומיומנויות שיאפשרו לאנשים לשרוד אחרי ההתמוטטות הבלתי נמנעת של מערכת המזון הגלובלי והתעשייתי נטול-הקיימות.
הייצור והחליפין של מזון מקומי אינם הדרך היחידה בה יכולים בני אדם למחות כנגד סדר-היום הדוגל במזון תאגידי, טעון בכימיקלים ומטופל-גנטית. יש פעילויות חשובות נוספות בנוגע למזון שמתבצעות בזירות המדיניות והתחיקה: יש מסעות תעמולה שמביעים התנגדות למזונות מטופלים-גנטית והתובעים שאלה יסומנו ככאלה; שתומכים בתקנים אורגניים בעלי משמעות, בהטלת מגבלות על שימוש במדבירי חרקים, בסחר הוגן ובזכויות עובדי החוות, ושקוראים תיגר על תעשיית המזון המהיר.
אנשים גם מתייצבים ישירות מול כוחות הגלובליזציה, בכל אתר שבו מקיימים את כינוסיהם הגופים הבינלאומיים כמו ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization) או הפורום הכלכלי העולמי(World Economic Forum) . בריתות תאגידיות גלובליות אלה מציגות את ה"סחר החופשי" כטוב המוחלט וכופות אותו על בני אדם בעולם כולו. "ארגון הסחר העולמי הפך למערכת חוקתית גלובלית המבוססת על הלוגיקה של הסחר והמסחר, ועל הצבת שני אלה בראש סדר העדיפויות," כותבת ואנדנה שיווה (Vandana Shiva). "הזכות לסחור ללא גבולות וללא מחסומים הועלתה למדרגת זכות עליונה. הזכות להגן על מקורות חיים, על מקורות פרנסה ועל סגנונות חיים הורדה למדרגת 'מכשול לסחר החופשי'".[1] מחאות ופעולות של מרי אזרחי התנהלו בהתמדה בכינוסיהם של גופים גלובליסטיים אלה, בד-בבד עם ההסלמה בפעולות הדיכוי והתוקפנות של הרשויות. רבים נוספים עוסקים באקטיביזם בתחום הרחב יותר של סוגיות רלוונטיות, כגון השליטה באדמות הילידיות, צדק כלכלי, מלחמה, הרס הסביבה, הישרדות תרבותית וסיגול תרבותי, גישה לשירותי בריאות וכן הלאה.
כשיש כל כך הרבה לעשות, קל לחוש מוצפים בכל הדברים הללו. כשאתם חשים מוצפים, או אפילו סתם עסוקים, עומדת לשירותכם הנוחות שבצרכנות הבלתי-פוסקת. רוב בני האדם בתרבות שלנו עובדים יותר מדי ונתונים במתח. הצרכנות היא נחמתנו, אך הציפיות ההולכות וגוברות שלנו ממנה גם דוחפות לבחירות חברתיות הרסניות ביותר. ערמומיותה של הנוחות טמונה בכך שהיא מזמינה אותנו ללא הרף להתפתות למזון המהיר ולכל יתר ההבטחות המושכות והריקות-מתוכן של המזון התאגידי הגלובליסטי. הדאגה לעצמנו, ייצורו של מזון באיכות טובה והתמיכה ביצרנים ובשווקים המקומיים - בכל אלה יש להכיר כפעילות אקטיביסטית. לגבי, האקטיביזם הוא עניין של גישה: היא מחזקת ומעצימה אותי. אני אוהב את הציטטה המיוחסת לגנדי: "היו לשינוי שאתם רוצים לראות בעולם." חשוב להטיל את האחריות על המוסדות החברתיים, מפני שיש להם כוח כה רב, אך בסופו של דבר, שום מוסד אינו מסוגל להעניק לנו את העולמות עליהם אנו חולמים. אין דבר מהפכני יותר מאשר לעמול באורח פעיל במגמה לגלם ולהפגין את האידיאלים בהם אנו דוגלים.
חזון השינוי שמזין את הדחף האקטיביסטי שלי הינו אידיאל, חלום שמכלכל אותי ומעניק לי תחושה זעומה של תקווה ואמונה בעתיד. אני מונחה בידי רעיון מופשט. אך תאוותי למזון איננה מופשטת כלל ועיקר. המזון הוא החומר ממנו עשויה המציאות החומרית הבסיסית ביותר שלנו. המזון מזין אותנו, מנחם אותנו ובונה את חיינו. הרגלי ושגרות היומיום שלנו סובבים סביבו. המזון הוא חושני לגמרי, ומורכב מניחוחות, טעמים, מרקמים וטעמים שיוריים. האכילה היא חוויה כל-גופית שמעורבים בה האף, הפה, הידיים, השיניים, הלשון, הגרון, המערך הנרחב של תחושות פנימיות הקשורות בעיכול, ועונג ההתחדשות שבהפרשה.
אף שהמזון הוא צורך כה בסיסי, מרביתנו מנותקים עד-סכנה ממקורותיו. בארצות הברית של 2002, פחות מ-2 אחוזים מהאוכלוסיה היו מעורבים ישירות בייצור החקלאי. הנחת היסוד אומרת שאנו משוחררים מעבודת הפרך הזו כדי שנעמול למען מטרות נעלות יותר. אך מה שאנשים מסוימים פוטרים בזלזול כעבודת-פרך הוא לאמיתו של דבר הריתמוס הבסיסי של המחייה וההישרדות. ריתמוס זה, המוגדר על ידי העונות והמיקום הספציפי, מעניק לתרבויות השונות את צביונן ומספק את ההקשר לבנייתה של קהילה.
מאז ומתמיד, מרבית בני האדם היו מעורבים ישירות בהשגת מזון בדרכים של ליקוט מזון-בר, ציד, וחקלאות כאמצעי-קיום. לדעת להזין את עצמך, הרי זו מן המיומנויות החיוניות ביותר שכל דור מקנה לצאצאיו. זוהי מהות ההעצמה וזהו היבט בלתי נפרד מהשתלבותו של כל אורגניזם בסביבתו. הניתוק העצום של יצורי אנוש מן האסיף והגידול של מזוננו-אנו משקף ניתוק רחב יותר מעולם הטבע, מסביבתנו הפיזית, מן האדמה, מצמחי הבר וחיות הפרא, ממחזורי החיים והמוות, ואפילו מעצם גופנו. מניתוק זה עולה כמיהה רוחנית המותירה אותנו מחפשים אחר דרך להתחבר מחדש, מתוך רעב למשמעות.
מערכת המזון שלנו משוועת לעשייה חתרנית. אנו ניצבים בפני משברים סביבתיים ותזונתיים שטרם היו כמותם. לא זו בלבד שהחקלאות הכימית והחד-יבולית מרוקנת את האדמה מחומרים מזינים ומפיקה יבולים פגומים מבחינה תזונתית, אלא היא גם שוחקת את שכבת הקרקע העליונה, מטפחת מזיקים עמידים ומרעילה את מזוננו ואת אספקת המים שלנו. יבולים מטופלים-גנטית ו"תעשיית החיים" של חומרים גנטיים מוגני-פטנט מעצימים את הסיכונים, מגבירים את השימוש בכימיקלים, את התלות של החקלאי בתאגידים הגדולים, את אבדן המגוון הביולוגי ואת הפוטנציאל לאסונות בריאותיים וסביבתיים בקני-מידה כבירים.
המערכת באמצעותה אנו משנעים ולו את הבסיסי שבמזונות על פני מרחקים עצומים צורכת דלק, שהשליטה בו מצויה בזמן האחרון בלב הקונפליקט הפוליטי הגלובלי, ושמקורותיו סופיים וצפויים להתמעט בעתיד הקרוב. מערכת תובלה גלובלית מבוססת-דלק זו מהווה כמובן גם היא גורם שתורם להתחממות הגלובלית. בעלי החיים, המגודלים על פי ההגיון המעוות של כלכלה שמטרתה חסכון בהוצאות, לא רק נתונים ליחס אכזרי אלא גם מפוטמים בהורמונים מלאכותיים, אנטיביוטיקה וכימיקלים נוספים, שיוצרים סיכונים בריאותיים רבים לא רק לאוכלי הבשר ושותי החלב, אלא גם לכל מי ששותה מים. הדגים גם הם רעילים, ומכילים בבשרם רמות מבהילות של כספית ומתכות כבדות אחרות שנספגו ממימינו המזוהמים. וכתוצאה מכל הנטילה הזו של כימיקלים רעילים, נוסקים אצל בני האדם שיעורי התחלואה בסרטן. מחלות בעלות זיקה ישירה לדיאטה, כמו סוכרת והשמנת-יתר, הגיעו גם הן למימדי מגפה, במיוחד בקרב הילדים.
כל המשברים האלה של עידננו הפוסט-אגררי, הפוסט-תעשייתי והפוסט-מודרני נפגשים במזון שאנו אוכלים. המזון הוא אחד מצרכי היומיום היסודיים ביותר. באפשרותנו להשיגו - בזול, במגוון גדול ובשפע - בכל אחת מחנויותיהן של עשרות רשתות השיווק הענקיות. באפשרותנו לבחור מבין עשרות אלפי מוצרים, פשוטו כמשמעו, ששונעו על פני הגלובוס ונארזו באריזות שיווקיות בזבזניות ומזהמות: בשר שגדל בתנאים מבחילים בעליל; תוצרת שטופחה בעזרת כימיקלים רעילים; ופריטים אקזוטיים ייחודיים ממקומות שבהם מורשת הקולוניאליזם מקפידה שהאנשים יגדלו יבולי יצוא יוקרתיים במקום אוכל שהם יכולים לאכול. המזון בסופרמרקט הוא אלמוני, מנותק ממקורותיו, ללא עבר, ללא גודש תזונתי וללא אנרגיית חיים. זהו מזון כמצרך גרידא - ואילו לנו דרוש מזון טוב מזה.
אקטיביסטים בכל העולם מתמסרים ליצירת ברירות-מזון טובות יותר. הפרקים בספר זה עוסקים בעשרה תחומים שונים של סוגיות ופרוייקטים אקטיביסטיים הקשורים במזון. הספר רחוק מלהיות מקיף, אך הוא מנסה להעניק לכם השראה להיעשות אקטיביסטים-של-מזון בעצמכם, ואגב כך להיעשות מחוברים יותר למקורות האוכל והמים שלכם. מערכת המזון שבשוליה פועלים כולנו נראית כמקשה אחת שאינה ניתנת להכנעה, אבל אנחנו, באמצעות פעולותינו, מזינים את עצמנו ואת זולתנו ויוצרים חלופות שמחות. אם להמשיך עם הדימוי של התססה: אנו הננו תרבויות של זרעים, מבשרי ההמשכיות והשינוי, הפועלים עכשיו ובעתיד בכדי לשגשג ולהתעצם ככל שיאפשרו לנו התנאים, וכדי לשחרר עצמנו, את זולתנו ואת כל מי שיצטרף אלינו מאימי התלות במזון תאגידי מת, אלמוני, מתועש, מטופל-גנטית ומלא כימיקלים.
שלמה אדם מורה לטכניקת אלכסנדר ומתרגם. להערות, הארות וההרות zaphod@mh.org.il 'כאב', נחרה בבוז. 'בן-אנוש יכול לכבוש כל עצב בגופו.' (חולית. עברית: עמנואל לוטם)
