ההאמרה הממאירה במחיר המים עלולה לגרום להיווצרותן של מחתרות מים אימתניות שיהלכו אימים על תושבי המדינה. לוחמי גרילה רעולי פנים וערלי לב יגיחו בחשאי ובמבצעי-קומנדו מסמרי שיער יבזזו מים מברזים של אנשים, ירוקנו מימיות של מטיילים במטה קסמים, יאיידו כל טיפת מי שתיקרה בדרכם ואחר-כך, בבית, יעבו אותה למים חיים.
בוזזי המים יפתחו מכשיר קטן, סמוי, שבאמצעותו יקפיאו כל פיסת מים שיפגשו כדי להקל על נשיאתה ואחר-כך, בבית, יפשירו אותה לשימושם. אחדים מהם בוודאי אף יספסרו במים.
מים חיים הם ביטוי המעיד על חיוניותם של המים ו על הכרחיותם לקיום. תארו לעצמכם – ראו הוזהרתם, אף שהומלצתם לעשות כן, כי עם התיאור עלול לצמרר ולהבעית אתכם – שלאנשים לא יהיה די כסף לשלם עבור המים לצריכה ביתית וכמו שחברת חשמל מנתקת את זרם החשמל בביתם של בעלי החוב כלפיה שאינם מסוגלים לשלם את הסכום שהם חייבים בו, כך חברת מקורות עלולה לנתק את המים בביתם של בעלי החוב הרבים שידם לא תהיה משגת לשלם עבור המים שיצרכו. מה יעשו לחייבים – יצמיאו אותם?
ההכרח לחסוך מים ולצמצם באופן משמעותי את השימוש בהם עלול לגרום להיווצרות זיהומים ומחלות. אנשים לא יתקלחו מדי יום אלא אחת לשבוע. אפילו מים לשתייה ייצרכו במשורה.
כשם שהמדינה אינה מתרגשת מהריבוי (טבעי? לא טבעי) השערורייתי במספר הרעבים, היא מן הסתם גם לא תתרגש כאשר מדי לילה יעלו על יצועם אנשים צמאים.
*
המדינה צריכה להידרש לסוגיית המים בדחיפות. עליה להיערך לספק מים לתושבים – אם על ידי התפלה ואם על ידי ייבוא שלהם. המחשבה על מצב, שבו ייוותרו אנשים רבים, רבים עד אימה, חסרי אונים נוכח אי-אפשרותם לשלם את הסכומים העצומים של המים שהם צורכים, אפילו יפחיתו את כמותם, היא בלתי נסבלת. היא בלתי אנושית.
לא ניתן לתאר חיים בלא מים. לא ניתן גם לתאר חיים שבהם אנשים ייאבקו למען השגת מים בדרכים-לא-דרכים. עלייה חריפה, קיצונית, דרמטית במחיר המים עלולה לגרום ליציאה של רבים לרחובות להפגנות של זעם. מראה נוסף שעלול ל היראות במקומותינו הוא אנשים שיקוששו מים בקופסאות או בדליים. מישהו יקיש על דלת ביתכם ובעודכם תוהים ומשתאים מה הוא רוצה מהחיים שלכם הוא יושיט לכם דלי וימלמל, נבוך וסמוק: מים, בבקשה. ואתם תתפלאו, אולי אף תתפלצו ותתפוצצו – לאן הגענו?!. אכן, לאן?
*
במקביל להיערכותה של המדינה נוכח איומים וסיכונים ביטחוניים, עליה להיערך מבעוד מועד לקראת גל הצונאמי האדיר של המים ( כלומר – של תוצאות המחסור החמור בהם) שישטוף את המדינה כאשר מחירי המים יאמירו, על פי הצפי, בכ – 40% בקירוב, לפני הטלת מס בצורת.
אנשים שסובלים בשקט חרפת רעב לא יסבלו בשקט חרפת צימאון. הם יהפכו עולמות כדי להשיג מים. מה אתם, שרי המדינה ושועיה, הרווים משקאות מגוונים ושונים, מוגזים ושאינם כאלה,נהנים מצריכת מים חופשית ובלתי מוגבלת ולא טרודים כלל ועיקר במחשבה על אודות מימונם דם בעתיד, הייתם עושים במקומם?
כשם שהמדינה אינה מתרגשת מהריבוי (טבעי? לא טבעי) השערורייתי במספר הרעבים, היא מן הסתם גם לא תתרגש כאשר מדי לילה יעלו על יצועם אנשים צמאים.
