יש לי חבר אוהד הפועל. כבר שנים אני שומע ממנו ששמעון מזרחי הוא ה"דון קורלאונה" של הכדורסל הישראלי. "דון שמעון" הוא קורא לו. לא רק הוא, כל אוהד הפועל מכיר את הכינוי. שנים שאני שומע ממנו על כך ש"דון שמעון" מנהל את הכדורסל בדיקטטורה, לא רוצה את טובת הכדורסל אלא רק את טובת מכבי, ניגוד אינטרסים, הקפיטליזם הצהוב וכו' וכו'. כל הזמן הזה לא ממש ייחסתי לדבריו חשיבות. נטיתי לשייך את הדברים הללו לבכיינות ולקיפוח התמידי ולרגשי הנחיתות שיש לאדומים מתל אביב כלפי כל דבר שהוא לא הם. מעולם לא הייתי מגדולי המעריצים של מזרחי, אבל חשבתי שהוא האדם הנכון לכדורסל הישראלי. שקול, רציני, מבין ענייין ואיש עם קבלות. עד שהגיע הרגע הזה. צביקה שרף, לא גדול המאמנים הישראלים אבל בהחלט האיש הכי בקי שיש פה בכדורסל, היה אמור להכנס לתפקיד יו"ר הועדה המקצועית באיגוד הכדורסל. משמעות התפקיד הוא להיות הסמכות המקצועית הבכירה של כל נבחרות ישראל, מהקט סל ועד הבוגרים. מדובר בצעד מהפכני בספורט הישראלי, צעד שמדברים עליו כבר שנים בכל המקצועות אבל אף אחד לא העיז לעשות אותו- הפרדת הסמכות המקצועית מכל שיקולים פוליטיים. מהפכה של ממש. תשתיות, תוכניות עבודה, גידול צעירים, חשיבה לטווח ארוך. כל הדברים שאנחנו תמיד מייחלים להם נמצאים בצעד הזה. הנה מגיעה הגאולה שלה ייחלנו. אז זהו, שלא. בא שמעון מזרחי, ביחד עם עוד כמה עסקנים מדרג הרבה יותר נמוך דוגמת שאול אייזנברג ואחרים, ומטרפד את המהלך בכל מיני טענות פוליטיות נבובות נוסח "אין הסכמה בין הסיעות" ועוד כל מיני תקנונים שהיו מתאימים לתקופה בה נתן אלתרמן היה עוד יושב לקפה ב"כסית". אז על שאול אייזנברג באמת אני לא מתפלא, הוא מזמן סומן אצלי כגידול ממאיר בספורט הישראלי, אבל שמעון? האיש שהפך את מכבי לאימפריה? האיש שבנה, ביחד עם אחרים, את מותג הספורט הגדול ביותר בספורט הישראלי? האיש שקיבל פרס על מפעל חיים על תרומתו לכדורסל הישראלי? עליו לא האמנתי. לא חשבתי שגם הוא רואה קודם כל את טובת עצמו ולא את טובת הענף. עכשיו גם הוא חצה אצלי את הקו. אותו קו אדום בוהק שמחלק אצלי את עסקני הספורט לשניים- אלה שרוצים את טובת הענף ואלה שרק חושקים בכסא ובתפקיד מנופח. עכשיו שמעון עבר אצלי לצד השני, ולא משנה כמה הוא עוד יקדם את מכבי, ולא נראה שזה הולך לקרות בשנים הקרובות, אצלי הוא עדיין יישאר שם, בצד השני, ליד אושיות כדוגמת שאול אייזנברג, שטרן חלובה מהכדורגל, אדי קואז מהג'ודו וגדול העסקנים הפרימיטיבים והאגואיסטיים- צבי ורשביאק. תהנה לך שם, דון שמעון, אני רואה שבצד השני של הקו יענקל'ה שחר מתחיל להרגיש קצת לבד.
