אימון לשיפור הזוגיות
איך לשפר זוגיות ומה קורה למלכה שנתיניה כבר לא משתחווים?
"הוא לא מפרגן, הוא לא מקשיב, הוא חושב רק על עצמו. כן וגם על העבודה שלו. גם כן עבודה, עשר שנים שהוא לא התקדם. די נמאס לי לחיות כך. למה זה מגיע לי. כל החברות שלי כל כך מעריכות אותי, בעבודה חושבים שאני מדהימה. למה בבית, עם מי שאמור להיות הכי קרוב אליי, אני לא שווה כלום". סיפרה ובכתה, מנגבת את דמעותיה כמו למחוק מציאות שאינה לה. נורית (שם בדוי), אשת קריירה מצליחה, בשנות הארבעים לחייה. נשואה לדובי (שם בדוי) מזה שמונה שנים. מלבד שיחות של תן-קח, תביא - תלך, תרחץ - תוריד ודומיהם, לא מצליחה לקיים שיחות של ממש עם בעלה. שני ילדיהם הקטנים, בן ובת בשנות הגן, ממלאים בתוכן את השיחות ביניהם. "הוא מטיף לי, הוא מבקר אותי, הוא שופט אותי..., כמה שאני מנסה לדבר איתו זה פשוט לא מצליח", סיפרה מיואשת.
כשביררנו לעומק מה חושבת ומרגישה נורית הגענו לדברים שהיו מוכרים לה, הפעם מהצד השני. "אני לא מפרגנת לו, על מה יש לפרגן. לא אני לא מעריכה את מה שהוא עושה, את מי שהוא. כן גם אני מבקרת אותו ושופטת אותו. אבל אני לא מטיפה לו. אני באמת מנסה לדבר....", אמרה כמו מגנה על טיפת כבוד אחרונה. "טוב, אז המצב עוד יותר קשה משחשבתי", אמרה מתבוננת על התיק שלה שהיה שרוע לרגליה. כמו מתכוננת לאסוף את עצמה וללכת.
מה זה לפרגן?, שאלתי. "לפרגן זה להיות שם, לתמוך, לעודד לעשות דברים", אמרה.
מה זה להיות שם?, שאלתי. "להיות שם זה להקשיב, להיות סבלני וסובלני, שיהיה אכפת, שיהיה חשוב", אמרה נחושה.
מה זה שיהיה אכפת?, שאלתי. "להקשיב באמת, כל כולך, שהדברים יגעו, שתרצה לעזור, שתרצה שיהיה לשני טוב באמת, שיהיה כמו פעם", אמרה כאובה.
ככל שהמשכנו לגלות את עולם המושגים של נורית ואת הצרכים והרצונות העמוקים שלה היא נרגעה. "אני פשוט רוצה להיות נאהבת. וגם לאהוב", אמרה בחצי חיוך, כאילו שהיא רק צריכה להושיט יד ולקחת את זה.
מלאת אנרגיה ומוטיבציה סיכמה נורית. "אני מבינה שאני עושה עוול לדובי. עם כל המחשבות שלי עליו, בטח שאני לא יכולה לאהוב אותו. אני אפילו לא יודעת מה הוא צריך ורוצה ממני או מה הוא מרגיש באמת. אני יודעת עכשיו מה חסר לי, מה בדיוק אני רוצה. אבל איך יקרה משהו אם הוא לא מוכן, ואני אומרת לך בעד שום הון שבעולם, הוא לא יבוא איתי לשום פגישה", שוב הסתכלה קצרות על התיק שלה.
"ובכן נורית אם את תשני משהו, ולו הקטן ביותר, גם דובי ישנה", הבטחתי לה בביטחון. בלי לנסות לבחון את מה שהצעתי לה או לבקש הסברים, היא הסכימה. אנרגית העשייה שנמלאה בה, אולי איזה חשש להתעמת איתי או תחושת בטן מילאה אותה בהסכמה. נורית החליטה לנסות לראות את הטוב בדובי. לנסות לקבל אותו בלי לשפוט. לנסות ממש לראות את דובי. נורית התחילה תהליך של שינוי.
שלושה תחומים חשובים בדרך לשינוי זוגיות:
1. העמקת ההבנה בדבר מחשבות, הרגשות, רגשות ותחושות - מה אני חושב ומרגיש ביחס לבן הזוג ומה זה אומר עליי. מה אני חושב ומרגיש שבן הזוג חושב ומרגיש כלפיי ומה זה אומר עליי? . על מנת לראות בבהירות את נקודת המוצא ולשנות בהתאם מחשבות ורגשות שליליים.
2. בירור עולם המושגים - הבנה בהירה ועמוקה של מושגים לכאורה ברורים כמו לדבר, להבין, להקשיב, לתת, להיות בקשר, לעודד (כמו גם מושגים שליליים) על מנת להבין לעומק מה הם הצרכים הפנימיים שלנו ולשפר את התקשורת בין בני הזוג.
3. אחריות אישית - לקחת אחריות אישית על העבר, ההווה והעתיד.
על מנת להסביר עד כמה אחריות אישית תביא לשינוי וודאי אביא כאן את:
מודל הבלון
כל זוג מנפח את 'בלון הזוגיות' שלו. כל אחד מבני הזוג נושף פנימה אוויר, אנרגיה שממלאת את הבלון. האנרגיה מורכבת ממחשבות, הרגשות, רגשות ותחושות. כאשר אחד מבני הזוג מקטין או מגדיל את עוצמת האנרגיה, השני חייב לשנות בהתאם על מנת שהבלון לא יתפוצץ (במקרה של אנרגיית יתר) או יעלם (במקרה של אנרגיית חסר). כך שמדובר ב"משחק סכום אפס". כך למעשה כל שינוי ולו הקטן ביותר של אחד מבני הזוג "מאיים" על המשך הזוגיות. כי אם בן הזוג לא ישנה בהתאם, הבלון = הזוגיות לא תחזיק מעמד. הסיכון הכרוך בכך הוא כבד ומהווה פחד מרכזי ב"תקיעות" בו מצויים בני זוג רבים אשר אינם מרוצים מהזוגיות שלהם, אך לא עושים דבר. מאיים, מצד אחד, אך באותה מידה מאפשר שינוי חיובי. כאשר אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית על השינוי ומכניס מחשבה, הרגשה, רגש, תחושה מהותית חדשה, או מעצים/מחליש מחשבה, הרגשה, רגש, תחושה מהותית לקשר, הזוגיות בהכרח תקבל תפנית.
התנהלות כל אחד מבני הזוג ותרגום המחשבות, ההרגשות, הרגשות והתחושות למעשים מושפעת מאוד מחלוקת התפקידים בין בני הזוג.
במקרים רבים קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין בני הזוג.
אמא - בן, אבא - בת
מנהל/ת - עובד/ת
מלכ/ה - נתין/ה
עוצמתי/ת-שברירי/ת
מחזר/ת - מחוזר/ת, לא מושג/ת
מרצה - לא מסופק/ת
ועוד...
אז מה קורה למלכה, שבעלה כבר לא משתחווה לה?. הוא כבר לא מסכים ללכת לקניות כשהיא אומרת, הוא לא מוכן להישאר עם הילדים בכל פעם שהיא רוצה לצאת, הוא כבר לא מכין לה קפה כל בוקר למיטה. הוא אפילו קבע לצאת עם חברים בדיוק כשהיא תכננה ולא הודיעה לו על כך.
היא בפירוש כבר לא מלכה!. מה היא תעשה?
לפניה שלוש אפשרויות: להלחם, לברוח או להחליף תפקיד.
היא יכולה להמשיך להלחם על תפקידה, על מעמדה והרי מלכה לא עושה דברים מעין אלו....מלכה פשוט מצווה.
היא יכולה ללכת ולחפש לה נתין חדש, צייתן.
או שהיא יכולה להחליף תפקיד, לזנוח את הכתר ולהפוך להיות שותפה.
דוגמא נוספת - אשה בתפקיד אמא לבעלה, מתפטרת מתפקידה.
הוא יכול "להתיילד" יותר בניסיון לקבל שוב את אמא, הוא יכול לחפש לו אמא אחרת או שהוא יכול להתבגר.
נניח חלוקת תפקידים כזו שהגבר נותן אישורים לכל דבר שהאשה עושה. היא מרגישה לא שווה ושתפקידו לאשר אותה. אותה אשה לקחה אחריות אישית ועברה תהליך של שינוי עד שהגיעה למקום חדש - היא מפסיקה לחפש אישורים ומרגישה שווה. היא בטוחה יותר בעצמה, אולי אף תלמד לקבל ולתת אהבה בדרכים חדשות.
הוא יוכל לחפש לו מישהי חדשה לתת לה אישורים. כלומר לא להשקיע אנרגיה נוספת בבלון של הקשר.
הוא יוכל להלחם לתת לה אישורים, כלומר להכניס עוד ועוד אנרגיה לבלון עד שיתפוצץ.
או שישנה תפקיד, יעריך אותה ויהיה שותף.
האם מישהו חיצוני לזוגיות יכול לקחת מחט ולפוצץ בלון לא לו?
האם זוג יכול להחליף לבלון חדש, בצבע אחר, מרקם או גודל?
האם אפשר לשקם בלון מפוצץ או לנפח מחדש בלון שהתרוקן?
ובכן לכל אלה נלווים מחשבות, הרגשות, רגשות ותחושות שמתורגמים לאנרגיות חדשות. כך שאם נפעל בשלושת התחומים של העמקת ההבנה, בירור עולם המושגים ואחריות אישית נוכל לשפר את הזוגיות שלנו, נוכל להחליף בלונים, לנפח מחדש ולא לאפשר לאף אחד לפוצץ לנו את הבלון.
איך לשפר זוגיות ומה קורה למלכה שנתיניה כבר לא משתחווים?
"הוא לא מפרגן, הוא לא מקשיב, הוא חושב רק על עצמו. כן וגם על העבודה שלו. גם כן עבודה, עשר שנים שהוא לא התקדם. די נמאס לי לחיות כך. למה זה מגיע לי. כל החברות שלי כל כך מעריכות אותי, בעבודה חושבים שאני מדהימה. למה בבית, עם מי שאמור להיות הכי קרוב אליי, אני לא שווה כלום". סיפרה ובכתה, מנגבת את דמעותיה כמו למחוק מציאות שאינה לה. נורית (שם בדוי), אשת קריירה מצליחה, בשנות הארבעים לחייה. נשואה לדובי (שם בדוי) מזה שמונה שנים. מלבד שיחות של תן-קח, תביא - תלך, תרחץ - תוריד ודומיהם, לא מצליחה לקיים שיחות של ממש עם בעלה. שני ילדיהם הקטנים, בן ובת בשנות הגן, ממלאים בתוכן את השיחות ביניהם. "הוא מטיף לי, הוא מבקר אותי, הוא שופט אותי..., כמה שאני מנסה לדבר איתו זה פשוט לא מצליח", סיפרה מיואשת.
כשביררנו לעומק מה חושבת ומרגישה נורית הגענו לדברים שהיו מוכרים לה, הפעם מהצד השני. "אני לא מפרגנת לו, על מה יש לפרגן. לא אני לא מעריכה את מה שהוא עושה, את מי שהוא. כן גם אני מבקרת אותו ושופטת אותו. אבל אני לא מטיפה לו. אני באמת מנסה לדבר....", אמרה כמו מגנה על טיפת כבוד אחרונה. "טוב, אז המצב עוד יותר קשה משחשבתי", אמרה מתבוננת על התיק שלה שהיה שרוע לרגליה. כמו מתכוננת לאסוף את עצמה וללכת.
מה זה לפרגן?, שאלתי. "לפרגן זה להיות שם, לתמוך, לעודד לעשות דברים", אמרה.
מה זה להיות שם?, שאלתי. "להיות שם זה להקשיב, להיות סבלני וסובלני, שיהיה אכפת, שיהיה חשוב", אמרה נחושה.
מה זה שיהיה אכפת?, שאלתי. "להקשיב באמת, כל כולך, שהדברים יגעו, שתרצה לעזור, שתרצה שיהיה לשני טוב באמת, שיהיה כמו פעם", אמרה כאובה.
ככל שהמשכנו לגלות את עולם המושגים של נורית ואת הצרכים והרצונות העמוקים שלה היא נרגעה. "אני פשוט רוצה להיות נאהבת. וגם לאהוב", אמרה בחצי חיוך, כאילו שהיא רק צריכה להושיט יד ולקחת את זה.
מלאת אנרגיה ומוטיבציה סיכמה נורית. "אני מבינה שאני עושה עוול לדובי. עם כל המחשבות שלי עליו, בטח שאני לא יכולה לאהוב אותו. אני אפילו לא יודעת מה הוא צריך ורוצה ממני או מה הוא מרגיש באמת. אני יודעת עכשיו מה חסר לי, מה בדיוק אני רוצה. אבל איך יקרה משהו אם הוא לא מוכן, ואני אומרת לך בעד שום הון שבעולם, הוא לא יבוא איתי לשום פגישה", שוב הסתכלה קצרות על התיק שלה.
"ובכן נורית אם את תשני משהו, ולו הקטן ביותר, גם דובי ישנה", הבטחתי לה בביטחון. בלי לנסות לבחון את מה שהצעתי לה או לבקש הסברים, היא הסכימה. אנרגית העשייה שנמלאה בה, אולי איזה חשש להתעמת איתי או תחושת בטן מילאה אותה בהסכמה. נורית החליטה לנסות לראות את הטוב בדובי. לנסות לקבל אותו בלי לשפוט. לנסות ממש לראות את דובי. נורית התחילה תהליך של שינוי.
שלושה תחומים חשובים בדרך לשינוי זוגיות:
1. העמקת ההבנה בדבר מחשבות, הרגשות, רגשות ותחושות - מה אני חושב ומרגיש ביחס לבן הזוג ומה זה אומר עליי. מה אני חושב ומרגיש שבן הזוג חושב ומרגיש כלפיי ומה זה אומר עליי? . על מנת לראות בבהירות את נקודת המוצא ולשנות בהתאם מחשבות ורגשות שליליים.
2. בירור עולם המושגים - הבנה בהירה ועמוקה של מושגים לכאורה ברורים כמו לדבר, להבין, להקשיב, לתת, להיות בקשר, לעודד (כמו גם מושגים שליליים) על מנת להבין לעומק מה הם הצרכים הפנימיים שלנו ולשפר את התקשורת בין בני הזוג.
3. אחריות אישית - לקחת אחריות אישית על העבר, ההווה והעתיד.
על מנת להסביר עד כמה אחריות אישית תביא לשינוי וודאי אביא כאן את:
מודל הבלון
כל זוג מנפח את 'בלון הזוגיות' שלו. כל אחד מבני הזוג נושף פנימה אוויר, אנרגיה שממלאת את הבלון. האנרגיה מורכבת ממחשבות, הרגשות, רגשות ותחושות. כאשר אחד מבני הזוג מקטין או מגדיל את עוצמת האנרגיה, השני חייב לשנות בהתאם על מנת שהבלון לא יתפוצץ (במקרה של אנרגיית יתר) או יעלם (במקרה של אנרגיית חסר). כך שמדובר ב"משחק סכום אפס". כך למעשה כל שינוי ולו הקטן ביותר של אחד מבני הזוג "מאיים" על המשך הזוגיות. כי אם בן הזוג לא ישנה בהתאם, הבלון = הזוגיות לא תחזיק מעמד. הסיכון הכרוך בכך הוא כבד ומהווה פחד מרכזי ב"תקיעות" בו מצויים בני זוג רבים אשר אינם מרוצים מהזוגיות שלהם, אך לא עושים דבר. מאיים, מצד אחד, אך באותה מידה מאפשר שינוי חיובי. כאשר אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית על השינוי ומכניס מחשבה, הרגשה, רגש, תחושה מהותית חדשה, או מעצים/מחליש מחשבה, הרגשה, רגש, תחושה מהותית לקשר, הזוגיות בהכרח תקבל תפנית.
התנהלות כל אחד מבני הזוג ותרגום המחשבות, ההרגשות, הרגשות והתחושות למעשים מושפעת מאוד מחלוקת התפקידים בין בני הזוג.
במקרים רבים קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין בני הזוג.
אמא - בן, אבא - בת
מנהל/ת - עובד/ת
מלכ/ה - נתין/ה
עוצמתי/ת-שברירי/ת
מחזר/ת - מחוזר/ת, לא מושג/ת
מרצה - לא מסופק/ת
ועוד...
אז מה קורה למלכה, שבעלה כבר לא משתחווה לה?. הוא כבר לא מסכים ללכת לקניות כשהיא אומרת, הוא לא מוכן להישאר עם הילדים בכל פעם שהיא רוצה לצאת, הוא כבר לא מכין לה קפה כל בוקר למיטה. הוא אפילו קבע לצאת עם חברים בדיוק כשהיא תכננה ולא הודיעה לו על כך.
היא בפירוש כבר לא מלכה!. מה היא תעשה?
לפניה שלוש אפשרויות: להלחם, לברוח או להחליף תפקיד.
היא יכולה להמשיך להלחם על תפקידה, על מעמדה והרי מלכה לא עושה דברים מעין אלו....מלכה פשוט מצווה.
היא יכולה ללכת ולחפש לה נתין חדש, צייתן.
או שהיא יכולה להחליף תפקיד, לזנוח את הכתר ולהפוך להיות שותפה.
דוגמא נוספת - אשה בתפקיד אמא לבעלה, מתפטרת מתפקידה.
הוא יכול "להתיילד" יותר בניסיון לקבל שוב את אמא, הוא יכול לחפש לו אמא אחרת או שהוא יכול להתבגר.
נניח חלוקת תפקידים כזו שהגבר נותן אישורים לכל דבר שהאשה עושה. היא מרגישה לא שווה ושתפקידו לאשר אותה. אותה אשה לקחה אחריות אישית ועברה תהליך של שינוי עד שהגיעה למקום חדש - היא מפסיקה לחפש אישורים ומרגישה שווה. היא בטוחה יותר בעצמה, אולי אף תלמד לקבל ולתת אהבה בדרכים חדשות.
הוא יוכל לחפש לו מישהי חדשה לתת לה אישורים. כלומר לא להשקיע אנרגיה נוספת בבלון של הקשר.
הוא יוכל להלחם לתת לה אישורים, כלומר להכניס עוד ועוד אנרגיה לבלון עד שיתפוצץ.
או שישנה תפקיד, יעריך אותה ויהיה שותף.
האם מישהו חיצוני לזוגיות יכול לקחת מחט ולפוצץ בלון לא לו?
האם זוג יכול להחליף לבלון חדש, בצבע אחר, מרקם או גודל?
האם אפשר לשקם בלון מפוצץ או לנפח מחדש בלון שהתרוקן?
ובכן לכל אלה נלווים מחשבות, הרגשות, רגשות ותחושות שמתורגמים לאנרגיות חדשות. כך שאם נפעל בשלושת התחומים של העמקת ההבנה, בירור עולם המושגים ואחריות אישית נוכל לשפר את הזוגיות שלנו, נוכל להחליף בלונים, לנפח מחדש ולא לאפשר לאף אחד לפוצץ לנו את הבלון.
