יש חכי"ם ממרצ שרוצים להפיל עלינו חוק האוסר שיתוף קבצים, יש את נוער מרצ שמחתים עצומה כנגד החוק.
אני מנסה להעלות כמה נקודות למחשבה, בקשר לכל הנושא הזה.
לפי דעתי, הכוח הרב של חברות התקליטים, לא צריך לשחק תפקיד כלל בשאלה הזאת. השאלה היא מוסרית: האם שיתוף קבצים הוא מוסרי? האם הוא מהווה גניבה עפ"י אמות מידה מוסריות, ולא עפ"י אמות מידה של השליטה של בעלי חברות התקליטים, בחקיקה של הפוליטיקאים בארץ ובעולם המערבי.
מהם זכויות יוצרים? מהם זכויות הקונים?
בואו נתמקד קודם במוסיקה.
לפני שנים לא כל כך רבות, הדרך היחידה לקנות מוסיקה היתה תקליטים. שילמנו הרבה כסף, וקנינו תקליט. לרוב נאלצנו לקנות תקליט שלם כדי להאזין לשיר אחד או שניים שמאוד אהבנו. לא קיבלנו את האפשרות לבחור רק את מה שאהבנו. מה שנתנו לנו זה מה שנאלצנו לקבל. אבל זה לא היה הכול. התקליטים היו מאוד עדינים, בשלב מסויים, התקליט נשרט, ונאלצנו לוותר למעשה על הזכות לשמוע את השיר שאהבנו ושילמנו על הזכות לשמוע אותו מתי שנרצה, במיטב כספנו. חברת התקליטים לא היתה מוכנה להחליף את התקליט. התקלקל- תשלם שוב או שלא תוכל יותר להשתמש בתקליט.
בנוסף לכך, אסרו עלינו להשמיע את התקליטים, בהשמעה פומבית.
במילים אחרות, קנינו למעשה את המוצר הפיזי שנקרא תקליט. לא את הזכות לשמוע את השירים שבו, מתי שנרצה ואיפה שנרצה. כל זמן שהתקליט היה תקין, יכולנו להאזין לו. מאז חלפו כמה שנים והמציאו את הקומפקט דיסק (c.d). שוב נאלצנו לקנות את המכשיר עצמו, ואז דיסקים במחיר גבוה, ושוב נאלצנו לקבל את ההכתבה של חברת התקליטים בנוגע לשירים שיצטרפו לאלה שבשבילם רכשנו את הדיסק. ושוב חזר הסיפור על עצמו, אם הדיסק התקלקל, שוב הפסדנו את כספנו, ושוב לא היתה לנו אפשרות לשמוע את השירים שרצינו, ושילמנו על הזכות לשמוע אותם במיטב כספנו. חלפו עוד כמה שנים, ופתאום היה חידוש! יכולנו להעביר את השירים שבדיסק שקנינו אל המחשב, ולנטרל את האפשרות שהדיסק יתקלקל, ונאלץ לשלם שוב,עבור המוסיקה שכבר קנינו!
חברות התקליטים לא אהבו זאת, אבל לא יכלו לעשות כלום, לא היה תירוץ מספיק חזק כדי למנוע מאיתנו להגן על זכותנו לשמיעת המוסיקה שקנינו. אחר כך פתאום יכולנו להקליט את השירים על דיסק משלנו, ולממש עוד יותר את זכותנו לשמוע את הדיסק שקנינו איפה שנרצה, גם כאשר הדיסק המקורי התקלקל. ויכולנו פתאום לשתף את חברינו ולהשתתף איתם בדיסקים שהם קנו במיטב כספם. חברות התקליטים החלו להילחץ, פתאום הקונה של הדיסקים, שהמשיך לשלם בעבור 10-12 השירים בדיסק שקנה, למרות שרצה רק 2-3 שירים למעשה, יכל לקבל מחבריו, שירים נוספים ובכך למעשה להגיע למצב, שבו קיבל 12 שירים שאהב,ואולי יותר, תמורת הדיסק שקנה! ז"א שבעזרת חבריו, זכה הקליינט לקבל תמורה מלאה לכסף ששילם!!!
בנוסף לכך, לא היה זקוק לחסדי הדיסק שעלול להישרט ולאלץ אותו לשלם שוב על אותה הזכות לשמוע את השירים.
ואז בא האינטרנט, ופותחה הדרך שבה כולם יכולים להינות מהמוסיקה, בלי לשלם כל כך הרבה כסף שוב ושוב. לפתע פתאום, נעמדו חברות התקליטים על הרגליים האחוריות, וזעקו גניבה,גניבה! פתאום הפסקנו לקנות תקליט, או דיסק שעלולים להישרט ומעכשיו, אנו קונים דיסק (שממשיך להיות רק דיסק במקרה של קילקול) שהשימוש בו מוגבל ביותר. אני אקנה את הדיסק, וחברת התקליטים תמשיך לשלוט בזכויותי! פתאום אני קונה את הזכות לשמוע את השירים שבדיסק. למה בעבר, כשהתקליט התקלקל,לא היתה לנו הזכות על שמיעת השירים, ולא החליפו לנו את התקליט שאמור היה להיות רק הדרך הטכנית לשמיעת השירים ?
מדוע היום, לא מחליפות חברות התקליטים את התקליטים שקנינו בזמנו, לדיסקים, בחינם, הרי קנינו כבר את הזכות לשמוע את השירים. הזכות שנקנתה לא היתה מוגבלת בזמן.
מדוע אין לנו הזכות להחליף שירים שלא אהבנו, ושנאלצנו לקנות, כעסקת חבילה?
מדוע, כקונים, אין לנו זכות לעשות כרצוננו עם הדיסק שקנינו?
חברות התקליטים מנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: כשהדיסק מתקלקל, קנינו רק דיסק פיזי, וכשהכל תקין, קנינו זכות שמיעה שגם היא מוגבלת.
אלא שגם כאן לא נגמר העושק שחברות התקליטים עושקים אותנו. יש עוד נושא שמשום מה מוצנע: אנחנו משלמים גם אגרה על הזכות לשמוע את השירים ברדיו, ובטלוויזיה. ומה קורה אם אנחנו לא ממשים את זכותנו לשמוע את המוסיקה, שלמעשה שילמנו על הזכות הזאת, האם הזכות הזו אובדת לנו? אנחנו משלמים לחברות הכבלים, כסף רב, על הזכות לראות את השידורים, אבל אם אנחנו בחופשה בחו"ל למשל, ומבקשים להוריד את הפרק של הסידרה האהובה עלינו, וששילמנו על הזכות לראותה, אנחנו פתאום גנבים!
אותו הדבר לגבי סרטים ששודרו בטלוויזיה, והחמצנו אותם, למרות שמותר לנו להקליט אותם , אבל אסור לנו להוריד אותם באינטרנט? מה ההבדל?
הגיע הזמן שהמחוקק יבין שגם לקונה יש זכויות שלא תלויות בחברות התקליטים והסרטים!
שאלה נוספת לסיום: מדוע תחנות הרדיו משלמות תמלוגים של פרוטות על שיר שהם משמיעות למאות אלפי מאזינים, ומאיתנו, או לפחות מאלה שנתבעו ע"י החברות הללו, דורשים עשרות אלפי דולרים על כך שכמה עשרות או אולי מאות בודדות של אנשים יוכלו להאזין לאותו שיר?
יש עוד הרבה דברים שלא העלתי בנושא ואולי אעשה זאת במועד מאוחר יותר.
אני מנסה להעלות כמה נקודות למחשבה, בקשר לכל הנושא הזה.
לפי דעתי, הכוח הרב של חברות התקליטים, לא צריך לשחק תפקיד כלל בשאלה הזאת. השאלה היא מוסרית: האם שיתוף קבצים הוא מוסרי? האם הוא מהווה גניבה עפ"י אמות מידה מוסריות, ולא עפ"י אמות מידה של השליטה של בעלי חברות התקליטים, בחקיקה של הפוליטיקאים בארץ ובעולם המערבי.
מהם זכויות יוצרים? מהם זכויות הקונים?
בואו נתמקד קודם במוסיקה.
לפני שנים לא כל כך רבות, הדרך היחידה לקנות מוסיקה היתה תקליטים. שילמנו הרבה כסף, וקנינו תקליט. לרוב נאלצנו לקנות תקליט שלם כדי להאזין לשיר אחד או שניים שמאוד אהבנו. לא קיבלנו את האפשרות לבחור רק את מה שאהבנו. מה שנתנו לנו זה מה שנאלצנו לקבל. אבל זה לא היה הכול. התקליטים היו מאוד עדינים, בשלב מסויים, התקליט נשרט, ונאלצנו לוותר למעשה על הזכות לשמוע את השיר שאהבנו ושילמנו על הזכות לשמוע אותו מתי שנרצה, במיטב כספנו. חברת התקליטים לא היתה מוכנה להחליף את התקליט. התקלקל- תשלם שוב או שלא תוכל יותר להשתמש בתקליט.
בנוסף לכך, אסרו עלינו להשמיע את התקליטים, בהשמעה פומבית.
במילים אחרות, קנינו למעשה את המוצר הפיזי שנקרא תקליט. לא את הזכות לשמוע את השירים שבו, מתי שנרצה ואיפה שנרצה. כל זמן שהתקליט היה תקין, יכולנו להאזין לו. מאז חלפו כמה שנים והמציאו את הקומפקט דיסק (c.d). שוב נאלצנו לקנות את המכשיר עצמו, ואז דיסקים במחיר גבוה, ושוב נאלצנו לקבל את ההכתבה של חברת התקליטים בנוגע לשירים שיצטרפו לאלה שבשבילם רכשנו את הדיסק. ושוב חזר הסיפור על עצמו, אם הדיסק התקלקל, שוב הפסדנו את כספנו, ושוב לא היתה לנו אפשרות לשמוע את השירים שרצינו, ושילמנו על הזכות לשמוע אותם במיטב כספנו. חלפו עוד כמה שנים, ופתאום היה חידוש! יכולנו להעביר את השירים שבדיסק שקנינו אל המחשב, ולנטרל את האפשרות שהדיסק יתקלקל, ונאלץ לשלם שוב,עבור המוסיקה שכבר קנינו!
חברות התקליטים לא אהבו זאת, אבל לא יכלו לעשות כלום, לא היה תירוץ מספיק חזק כדי למנוע מאיתנו להגן על זכותנו לשמיעת המוסיקה שקנינו. אחר כך פתאום יכולנו להקליט את השירים על דיסק משלנו, ולממש עוד יותר את זכותנו לשמוע את הדיסק שקנינו איפה שנרצה, גם כאשר הדיסק המקורי התקלקל. ויכולנו פתאום לשתף את חברינו ולהשתתף איתם בדיסקים שהם קנו במיטב כספם. חברות התקליטים החלו להילחץ, פתאום הקונה של הדיסקים, שהמשיך לשלם בעבור 10-12 השירים בדיסק שקנה, למרות שרצה רק 2-3 שירים למעשה, יכל לקבל מחבריו, שירים נוספים ובכך למעשה להגיע למצב, שבו קיבל 12 שירים שאהב,ואולי יותר, תמורת הדיסק שקנה! ז"א שבעזרת חבריו, זכה הקליינט לקבל תמורה מלאה לכסף ששילם!!!
בנוסף לכך, לא היה זקוק לחסדי הדיסק שעלול להישרט ולאלץ אותו לשלם שוב על אותה הזכות לשמוע את השירים.
ואז בא האינטרנט, ופותחה הדרך שבה כולם יכולים להינות מהמוסיקה, בלי לשלם כל כך הרבה כסף שוב ושוב. לפתע פתאום, נעמדו חברות התקליטים על הרגליים האחוריות, וזעקו גניבה,גניבה! פתאום הפסקנו לקנות תקליט, או דיסק שעלולים להישרט ומעכשיו, אנו קונים דיסק (שממשיך להיות רק דיסק במקרה של קילקול) שהשימוש בו מוגבל ביותר. אני אקנה את הדיסק, וחברת התקליטים תמשיך לשלוט בזכויותי! פתאום אני קונה את הזכות לשמוע את השירים שבדיסק. למה בעבר, כשהתקליט התקלקל,לא היתה לנו הזכות על שמיעת השירים, ולא החליפו לנו את התקליט שאמור היה להיות רק הדרך הטכנית לשמיעת השירים ?
מדוע היום, לא מחליפות חברות התקליטים את התקליטים שקנינו בזמנו, לדיסקים, בחינם, הרי קנינו כבר את הזכות לשמוע את השירים. הזכות שנקנתה לא היתה מוגבלת בזמן.
מדוע אין לנו הזכות להחליף שירים שלא אהבנו, ושנאלצנו לקנות, כעסקת חבילה?
מדוע, כקונים, אין לנו זכות לעשות כרצוננו עם הדיסק שקנינו?
חברות התקליטים מנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: כשהדיסק מתקלקל, קנינו רק דיסק פיזי, וכשהכל תקין, קנינו זכות שמיעה שגם היא מוגבלת.
אלא שגם כאן לא נגמר העושק שחברות התקליטים עושקים אותנו. יש עוד נושא שמשום מה מוצנע: אנחנו משלמים גם אגרה על הזכות לשמוע את השירים ברדיו, ובטלוויזיה. ומה קורה אם אנחנו לא ממשים את זכותנו לשמוע את המוסיקה, שלמעשה שילמנו על הזכות הזאת, האם הזכות הזו אובדת לנו? אנחנו משלמים לחברות הכבלים, כסף רב, על הזכות לראות את השידורים, אבל אם אנחנו בחופשה בחו"ל למשל, ומבקשים להוריד את הפרק של הסידרה האהובה עלינו, וששילמנו על הזכות לראותה, אנחנו פתאום גנבים!
אותו הדבר לגבי סרטים ששודרו בטלוויזיה, והחמצנו אותם, למרות שמותר לנו להקליט אותם , אבל אסור לנו להוריד אותם באינטרנט? מה ההבדל?
הגיע הזמן שהמחוקק יבין שגם לקונה יש זכויות שלא תלויות בחברות התקליטים והסרטים!
שאלה נוספת לסיום: מדוע תחנות הרדיו משלמות תמלוגים של פרוטות על שיר שהם משמיעות למאות אלפי מאזינים, ומאיתנו, או לפחות מאלה שנתבעו ע"י החברות הללו, דורשים עשרות אלפי דולרים על כך שכמה עשרות או אולי מאות בודדות של אנשים יוכלו להאזין לאותו שיר?
יש עוד הרבה דברים שלא העלתי בנושא ואולי אעשה זאת במועד מאוחר יותר.
לוחם צדק במאבק אבוד נגד מערכת המשפט הגרועה
blog.tapuz.co.il/rodeftsedek1
blog.tapuz.co.il/rodeftsedek1
