איך מצאתי זוגיות בעיר הרווקות הגדולה 

8 שנים הייתי חברה נאמנה באחד המועדונים הגדולים בארץ ובעולם - מועדון הרווקות הנצחי.
לזכותי יאמר שניסיתי כל מה שידעתי והכרתי על מנת להכיר את גבר חלומותיי.

יצאתי למסיבות באופן קבוע, הפכתי לבת בית במספר פאבים נחשבים, מימנתי לעשרות ברמנים את הטיול לדרום אמריקה ולמזרח, נסעתי לפסטיבלים רוחניים, הגעתי לסדנאות זוגיות כאלה ואחרות ואפילו נרשמתי לספריה העירונית במטרה למצוא את המיועד.

הכרתי המוני גברים ורובם ככולם נמצאו כלא מתאימים עבורי.
רוב הקשרים והריגושים נגמרו במהירות האור.
מכיוון שחייתי בעיר ללא הפסקה, גם כאשר נחלתי אכזבה ושברון לב זמני, תוך ימים ספורים קמתי על רגלי כמו שורדת אמיתית וחזרתי שוב למרדף אחר הריגוש הבא, האביר על הסוס שמחכה שאמצא אותו.

כמובן שהייתי בחברה טובה, רוב חברותיי היו רווקות כמוני ומצאנו נחמה יחד בימי היובש והאכזבות.
היו לנו אין ספור סיבות ותירוצים לעובדה שמערכת יחסים זוגית אינה בנמצא.
גברים הם יצורים ילדותיים, צריך לשחק איתם משחקים ולהראות לא מעונינת מידי וגם ההפסד כולו שלו, לא שלך - היו משפטים שהחלפנו בינינו בקביעות.
באופן גורף הגברים הוגדרו קשים, אדישים, ילדותיים ונכים רגשית והנחנו שזו הסיבה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא זוגיות טובה.

ככל שהתקרבתי לסוף שנות העשרים החל לחץ סמוי להעיב על איכות חיי.
סבתא שלי לא הפסיקה לציין בכל שיחה שהיא מצפה לנין, בכל אירוע משפחתי מורחב אולצתי להתמודד עם השאלה החטטנית והמעיקה: נו, מתי את מתחתנת? והבדידות החלה לתקוף אותי בעיקר בלילות ובסופי שבוע.
בשלב מסוים נמאס לי מהיציאות והחיפושים והתחלתי לשאול את עצמי מה דפוק בי, איך יתכן שכל כך הרבה שנים אני מכירה שוב ושוב את כל הגברים הכי לא מתאימים ונכונים עבורי?
חברת ילדות נשואה סברה שהבעיה שלי היא ביקורתיות יתר.
לא הבנתי כיצד ניתן להימנע מזה, זה היה הרגל מושרש באישיותי ולא הסכמתי להתפשר על מה שאמור להיות בגבר המושלם עבורי.
במבט לאחור, האמת שהעדפתי להישאר לבד ולמצוא פגם בכל גבר מאשר להסתכל לאמת בפנים.

האמת הייתה די מכאיבה, לקח לי זמן רב להודות בפני עצמי שאין קשר בין הסיפור שסיפרתי לעצמי על הרצון בזוגיות בוגרת ובונה לבין ההתנהלות שלי בשטח. הייתי מכורה לריגושים, הדפוס החוזר (שנבע מחוסר ביטחון בעצמי) היה התעניינותי אך ורק בגברים שהעידו על עצמם כלא בשלים לזוגיות רצינית ומחייבת ולכן כל סיכוי לקשר נכשל כישלון נחרץ תוך מספר שבועות מועט.


המודעת לדפוס החוזר שהכשיל אותי כל פעם מחדש ביחסי עם גברים היה רק השלב הראשון ועדיין נשארתי אובדת עצות מה אני עושה עם זה? איך משנים דבר שטבוע בי כל כך הרבה שנים?

אומרים שכאשר התלמיד מוכן המורה מופיע.
כך היה.
זכיתי להכיר מספר דמויות מפתח שעזרו לי להדביק את הפער בין התנהלותי המצויה לרצויה.

דמות מרכזית ראשית הייתה מאמנת אישית שעזרה לי להגדיר וליצור לעצמי את המציאות שאיחלתי לעצמי.
הדברים המרכזיים שעבדנו עליהם היו יצירת בהירות, זיהוי ההרגלים המכשילים אותי, חיזוק הביטחון העצמי ויציאה לפעולה.
עד היום אני מודה לה מקרב לב על ששיקפה לי את האמת, לא ויתרה לי ולא נתנה לי לברוח מההבטחות שהבטחתי לעצמי.
בעזרת תמיכתה, רגישותה והכלים האימוניים נזכרתי בעוצמות והיכולות שלי והטמעתי הרגלים חדשים וחיוביים שעזרו לי תוך מספר שבועות ליצור קשר זוגי מפרה ואוהב שנמשך עד עצם היום הזה, טפו טפו טפו, בלי עין הרע.
בזכות החוויה המעצימה הזו, הפך האימון לדרך חיים עבורי וייעוד לתמוך ולעזור לבני אדם להגשים את מטרותיהם וחלומותיהם.
אני מזמינה כל אחד ואחת מכם לבוא להתאמן וליצור תוצאות, זה פשוט עובד!