שכן עולה פה לכאורה משהו חמור לאין שיעור יותר ממה שניתן היה לסבור במבט מרפרף, מעין גילומה של השחיתות, הכוחניות הדורסנית, החזירות הבהמית והאטימות במקומותינו באופן הממצה והחד היותר. מצטייר שמדובר כאן בשחיתות אמיתית בתכלית, משתקת ומדבירת-רוח הגובלת בסאוב עמוק, שחיתות אטומה, רעה, נצלנית עד כלות ומתנערת מפשעיה תוך האשמת הקרבן: הנשיא קצב - אדם שכולו גינוני שררה והדר, ונראה שכמעט אף מילה מנאומיו לא כתב בעצמו, אלא כותב הנאומים שלו, אדם שמנמן שעשה איזה קורס בנושא בארה"ב. לאחר שקצב ניצל מישהי באופן מחפיר ולאחר שלקח בלי תמורה, עשה לה רצח אופי, רק משום שהיזכירה את חשבונות הבנק שפתח בחו"ל מכספי השוחד שקיבל מעבריינים שחנן אותם.
שאלתי את עצמי אם הנשיא נהג לערוך לנשות לשכתו, לתפארת מדינת ישראל, גם סיבוב במכונית השרד שהעניקה לו המדינה, שמחירה למעלה מ-750 אלף שקל, הרכב הציבורי השני היקר ביותר במדינה (הראשון היה של יו"ר הכנסת וחסיד המתנחלים ח"כ רובי ריבלין, בסביבות 1.6 מליון שקל), בהנחה כי אדנות השילטון והדרו, אותם הפגין בגאון בהסתובבו במכוניתו בין הרעבים והמובטלים בנתיבות, בירוחם ושאר חלכאי הדרום והפריפריה, יפה מאין כמותו להעתיר התמסרות חסרת סייג לבעלי הכוח. וכיצד איפוא העיזה א` (ושאר שבע הנשים שדווחו על אינוסן על ידי כבוד הנשיא) לנהוג כאשה סוררת וממרה ולמרוד באיש החזק ובעל המהלכין? לא מובן, ולכן "חייבים להראות לה מי כאן בעל הכוח ולמי התפארת" דבר שאמנם נעשה בהרחבה יתירה בהשחרת דמותה.
ובמאמר מוסגר, התאווה לחפון ביד גסה את השלל המיני (והאחר) של הכוח מצד דמויות השררה בישראל, היא וותיקה, וזכורה לכל הדוגמא של משה דיין, אדם נשוי, שקצין קבע שמצא בחדר המיטות של אישתו את מעילו עטור דרגות הרמטכ"ל של דיין רץ עם המעיל לבן-גוריון, תוך קובלנה מרה; אך הזקן פטר אותו כלאחר יד בסיפורי זימה תנכיי"ם, באמרו כי אין לשפוט אנשים גדולים וגיבורים יהודים באותם אמות מידה כסתם עמך. אלא שבימינו כנראה לא צריך להיות גיבור יהודי כדי לתבוע ביד חזקה ובזרוע נטוייה חסדים מיניים מהצד (אלוף מיל. איציק מרדכי, נניח..), סתם עבריין כלכלי עם נופך שררה שילטונית, וחוזק יד של אדם בעל מהלכין וחסר מעצורים - מספיק.
וכיצד נצפה שהנוער לא יטה להתבהם בסחי הכיבוש, בכוחניות האטומה של ההתעמרות בעם אומלל ובחזירות ניבזית בקריירה ובחיים הכלכליים-חברתיים, מול המופת של הנשיא הזה, הדמות היצוגית ביותר בישראל, שתמונתו מתנוססת בכל בית ספר לתפארת מדינת ישראל, ולא עוד, אלא שהוא מתעקש, והאוליגרכיה הממסדית-שילטונית מתירה לו, שכך זה ימשך גם להבא, אולי עוד תקופה ארוכה, בטענה הפורמליסטית של "חזקת החפות". והרי טענת "חזקת החפות" אינה כלל רלוונטית לנזק החינוכי והציבורי הממשיך ונגרם, שהרי, אף רוצח סידרתי שקצר המונים במקלע ונעצר בשעת מעשה, או יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצוויג בהפגנה של "שלום עכשו" ב-1983, או מתנחלים הרוצחים בדם קר חקלאים פלשתינאים או עוקרים בסיטונות את עצי זית שלהם, אף הם נהנים מ"חזקת החפות" עד מועד פסק הדין, דבר שיכול לארוך זמן רב, בפרט בישראל.
דברי כאן מסוייגים כמובן לכך שיש אמת במה שהתפרסם ומתפרסם בנושא - והניסיון הכואב בארץ חמדת מראה שבישראל "אין אפס" - מה שמתפרסם (לעיתים בחצי פה) ממקורות משטרתיים ותחקירנים-עיתונאיים מתברר רק כאפס קצהו, קצה הקרחון. ועדיין אין זה סוף הסיפור: מדובר לכאורה גם בשיפוץ ביתו בקריית מלאכי ובשיפוץ בית הנשיא מכספי משלם המיסים (שיפוץ בית הנשיא היה בשיעור הגבוה פי ארבע מהסכום שהוצג לראשונה. כמה מהכסף הזה נעלם לכאורה בקומבינה סיבובית עם קבלני הביצוע והלך לכיסים פרטיים?). והיה ככל שפורסם גם מידע שהודלף לברון הפשע המאורגן זאב רוזנשטיין מבית הנשיא, אודות פקודת המאסר המוגשת נגדו על ידי ה-FBI האמריקני, שהיגדירו כ"אחד מגדול סוחרי הסמים בעולם".
יש לציין כאן שני דברים מעניינים: ראשית, כיווני חקירה ומידע ראשוני הוצנעו לאחר מכן, לא משום ש"לא היו ראיות" (הכל זה שאלה של השקעת משאבים באיסוף הראיות), אלא על פי הפרקטיקה הרווחת במקומותינו זמן רב להתמקד בכיוון מרכזי. וכוון מרכזי זה הפך להיות "יצריותו המינית של הנשיא", תוך עמעום נושא הפשיעה הכלכלית. יש לשים לב: מדובר באדם בעל גינוני הדר, ולשון מכובדת, הגם שריקה מכל תוכן, בכוחם, בכוח המחוות הריקות הללו של המכובדות והממלכתיות הנישגבת, המסמנים לכאורה אדם ה"עומד מעל לכל חשד" נעשו הפשעים הללו.
דפוס זה הינו גם גיבוי לחלק ניכבד מהפשיעה הכלכלית בישראל, החל ממשרד החינוך, וכלה במשרד הביטחון, במסגרתה נעלמים עשרות מליארדים, אולי למעלה מ-25% מהתקציב בן 240 המליארד. זה חלק מפשר הסוגיה, מדוע אין תמורה למיסינו, בניגוד למדינות המערב, כגון מדינות סקנדינביה, בהם המיסוי פחות, והתמורה לאזרח לאין שעור גדולה יותר -"פשיעתם של העומדים מעל לכל חשד, בעלי גינוני הממלכתיות והמכובדות חסרי הדופי".
אין אם כן להתעצל מחקירת העברות הנשיא של כספי השוחד מעבריינים לבנקים בחו"ל, ויש לשם כך לפנות לאינטרפול, תוך הדגשת חשיבות הנושא והיקפו בישראל, והיותו חלק מיכולתנו להשתלב בהצלחה בכלכלה הגלובלית.
הענישה על עבריינות מסוג זה היתה עד כה "נינוחה". בעוד בארה"ב למשל, עבריינים כלכליים (מסוג אלה של אנרון) נידונו לעשרות רבות של שנים בכלא, בבריה"מ לשעבר ובסין כיום מעמידים אותם מול כיתת יורים. עניינו של הנשיא חייב להיות נקודת ציון במלחמה בפשיעה הכלכלית בישראל, תוך החרפת הענישה בכמה סדרי גודל למטרות הרתעה.
יהא מיצוי החקירה כנגד הנשיא קצב, תוך השקעת משאבים הולמים, וענישה בהתאם למלוא חומרת הראיות והדין של הדמות היצוגית ביותר בישראל (באם יהיה לכך בסיס הולם, וחומר ראיות מספיק, כמובן) אבן ציון לפתיחה במערכה חסרת פשרות בשחיתות ובסאוב השררה ובפשיעה הכלכלית בישראל, ההורסים את מדינת היהודים ואוכלים כאן כל חלקה טובה.
--------------------------------------------------------------------------------
הסבר: סוד קסמה של הנוכלות הפרימיטיבית בישראל
4. מר שרון היקר: לא אבן-דרך ולא בטיח מזרחן
כב` הנשיא לא ישב אפילו יום אחד בכלא, ולולא הייתי מתנגד להימורים, הייתי מציע להתערב על כך 10:1
כפי שציינת, תשומת הלב של הציבור נתונה בעיקר למעלליו המיניים של קצב, ולא להאשמות החמורות של מעילה באימון, מכירת חנינות, הדלפות לפושעים, וכ"ו . בסופו של דבר קצב יחזור לביתו, בזוי ומנודה ע"י חלק מהעם, אך מוערץ ע"י אותם בני עדתו ותושבי הפריפריות הרואים בו קרבן של המימסד האשכנזי המושחת לא פחות, אך עם ביצועים מיניים מרשימים פחות (השווה את רמון המנשק לקצב המזיין).
קופה, אפילו כספת, של שרצים היתה תלויה על קצב עוד כשהיה ראש עיר ושר תיירות. בחירתו של אדם פרימיטיבי וריק כזה כנשיא ישראל היתה קומבינה מלוכלכת של ראש משפחת הפשע, אריאל שרון, שביקש מכל מי שידע על קצב שישתוק.
שרון הותיר לנו שתי מתנות, קצב ואולמרט, שהיינו מסתדרים יפה גם בלעדם.
03.10.2006 00:38
4.1. "אדם פרימיטיבי וריק" אורי מילשטיין
"אדם פרימיטיבי וריק" לא צריך להיות גם ראש עיר שלא לדבר על שר תיירות. אם לא היה ממלא את התפקידים הנ"ל לא היה גם נשיא המדינה. חברה שבה אדם כקצב הוא ראש עיר ושר תיירות מגיעה לה שהוא יהיה נשיאה!.
03.10.2006 12:13
4.1.1. סוד ה"קסם" של הנוכלות הפרימיטיבית והריקה בישראל. מיכאל מ. שרון
בישראל כיום פושים מגמות פרע, אטימות ועושק כבד המופנים "פנימה" (וגם החוצה, כלפי ערביי ישראל וכלפי ערביי עזה, הגדה ומדינות שכנות. נכון שקיימת עוינות ערבית, חלקה נושאת משאלות השמדה כלפי ישראל, אך במקביל, הערבים, ערביי ישראל וערביי עזה והגדה ואף לבנון, משמשים לנו שעיר לעזאזל למגמות הכשל, האיון והפרע שלנו עצמנו), בבחינת פרע חובק כל (free floating ravaging ). מגמות אלו מעידות עד כמה אנו עברנו רגרסיה למדינת שחיתות נחשלת, בעלת הלכי רוח כבדים, היסטריים ומבאישים ולמציאות אטומה של דריסה ואיון של כל מה שאנושי וחי.
וסאוב מביא לחוסר יעילות עמוק ברוב מערכות המדינה ואירגוניה הכלכליים והאדמניסטרטיביים. הפשלות הקשות וחוסר היעילות והאירגון הנוראים של צה"ל במלחמת לבנון השנייה; הפשעים נגד האנושות שבוצעו כנגד לבנון, אזרחיה והרס תשתיותיה בעילה של "לוחמה בחיזבאללה" ו"שחרור 2 חטופים"; ההתעמרות האיומה וחסרת כל-לב והרצח חסר הפשר של אזרחים, ילדים, זקנים ונשים וסתם כל דיכפין בעזה ושטחי הגדה; העושק והאטימות כלפי אזרחי ישראל, ענייה וזקניה; הנוכלות הקשה והקרטליזם הצפיד שאין לחמוק ממנו בשווקי ישראל ובצרכנותה - כל אלה אחוזים זה בזה ללא הפרד ונובעים זה מזה אהדדי.
דברים אלה מוחשיים באופן הקיומי ביותר לאזרח הישראלי, אם לא דרך מצפונו, אז דרך הבעיטות בישבנו. אלא שהוא מנסה להדחיק זאת, לתפוס כל זאת כמעין רקע ערטילאי ומעומעם, להשתמט מתפיסה חדה וממוקדת, ממיפוי מדוקדק של מקורות השוד, הרשע, הסאוב והאיון לפרטיהם הספציפיים, לברוח מראיית "התמונה הגדולה" בבהירות ובחדות, על הפרטים השונים המהווים אותה.
וכשבאופק שלך קיים רקע לא נוח, המרמז על רוע וכוח, ונושא בחובו תחושת פורענות לא מוגדרת העשוייה בכל רגע להתממש מכוון זה או אחר, באופן שאין לצפות מראש (שהרי מדובר ברקע ולא במוקד), יתכנו שתי תגובות, תכופות משלימות זו את זו.
1) חיפוש מוקד כלשהו, כמעין ניגוד לרקע הלא נוח הזה, מוקד שיאפשר לתודעתך להאחז במשהו הנראה כבעל ממשות, וגם לברוח בתודעה מהרקע הזה ולהדחיק אותו.
2) הצטרפות והתכנסות, במובלע או במפורש, למוקד כזה, למטרות תחושה שאתה "נמצא בצד המשתלם היטב של הדברים".
ומה יכול להוות מוקד כזה, המאפשר להדחיק משמעויות של דברים רבים כל כך הנימצאים סביבך ונושאים פוטנציאל מאיים? וזאת כאשר הדחקת המשמעויות והמגמות הרות הפורענות האלה, הנידחקות לרקע, מחייבת תחושת זמן של הווה נקודתי, שיכחת העבר והתעלמות מהעתיד? כלומר, התכנסות למעין הווה המאפשר שיכחה והדחקה, ונותן עם זאת תחושה של ממשות כלשהי?
זוהי הנימרצות התיפעולית, הערמומית וה"ממזרית" של אנשים כקצב, הממטירים עליך ללא הרף מידע רכילותי, נותנים לך תחושה שאיתם אתה נימצא "בסוד הדברים החשובים באמת", שאינם אלא מניפולציות נוכליות, ותככים ואינטריגות, שופעים מרץ ורוח פעולה. תחושת העולם שלהם, אותה הם ממטירים עליך, היא שאיתם אתה נמצא בצד "הנכון" והמשתלם היטב של הדברים, עם קשריהם, עם ערמומיותם, ועם היותם מחוברים ל"מציאות הפשוטה כפי שהיא באמת" - זו של תככים, מזימות ומניפולציות, שרק הם לגישתם מהווים את הדרך "להשיג משהו לעצמך בעולם המסובך הזה, ולהבין איך באמת פועל העולם, מאחורי הדיבורים היפים והנישגבים".
זוהי תחושת העולם של "הנוכל הנימרץ, הפרימיטיבי והעממי", והיא יכולה להוות לרבים מעין גאולה על דרך האבסורד, מהטרגדייה של הסאוב חובק הכל והרשע המצמית. הם כאילו אומרים לך: "אידיוט, זה העולם. מה אתה, ילד?". דברים אלה מבוססים על הסתכלותי האישית על עברייני צווארון לבן, תופעה שניסיתי להבין את סוד כוחה. שהרי אנשים אלה מפוררים את כל אשיות החברה והכלכלה, ומה איפוא מעניק להם כוח וקסם ומשיכה, ובמקום שרבים יחתרו להשמידם, הם מעניקים לטיפוסים אלה כוח, מצטרפים, הן במובלע והן במפורש למחנה שלהם, מעניקים להם אותו כוח שהופך אותם לראשי ערים, מזניקם למרומי הרשויות המוניציפליות, הופכם לבכירי האדמיניסטרציה וכד`?
זהו במובן מה סוד הקסם של הפרימיטיביות הנכלולית, הרעה, שהיטב מצליחה"לשחק אותה בגדול", על פי הנראטיב העממי.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
