הזכות להפגין 

[נכתב ביום 25.2.2006]


בפינוי של עצמונה השתתפו פעילי הימין בהפגנה נגד חיילים ושוטרים, שפעלו על פי הוראות הממשלה. פעילי ימין אחדים נפצעו. פעילי הימין טוענים, כי דמם הותר. אדם הקורא האשמות אלה עשוי להתרשם כי הממשלה היא בעלת אוריינטציה שמאלית.

אתמול הפגינו פעילי השמאל נגד גדר ההפרדה. מתן כהן בן ה- 17 נפצע בעינו, והוא עלול לאבד את כושר הראיה. פעילי השמאל טוענים, כי דמם הותר. אדם הקורא האשמות אלה עשוי להתרשם כי הממשלה היא בעלת אוריינטציה ימנית.

אז איזה אוריינטציה יש באמת לממשלה?

על מנת להשיב על שאלה זו צריך לחזור ולהזכיר את העובדות.

עצמונה לא פונתה משום שהממשלה היא בעלת אוריינטציה כזו או אחרת. היא פונתה משום שבית המשפט העליון הורה כך, בעקבות עתירה של השמאל כנגד תפיסת קרקעות פרטיות בידי אנשי הימין הקיצוני.

גדר ההפרדה אינה נבנית משום שהממשלה היא בעלת אוריינטציה כזו או אחרת. היא נבנית על מנת להגן על אזרחי ישראל, בעלי אוריינטציה ימנית או שמאלית, מפני הטרור. הלגיטימיות של עצם הקמת גדר ההפרדה והתוואי שלה נבחנו בבית המשפט העליון, נפסק שהקמתה חוקית ואולם יש לשנות את התוואי בהתחשב באוכלוסייה הפלשתינית.

אז אולי יש לבחון את האוריינטציה של בית המשפט העליון ולא של הממשלה?

הבה נניח, כי לבית המשפט העליון אין אוריינטציה ימנית או שמאלית, אלא יש לו אוריינטציה של שמירת החוק במדינה דמוקרטית וליברלית. אכן, כאשר ניתן פסק דין, העומד בניגוד לתפישה הימנית, נמצא מי שיטיח בבית המשפט העליון האשמה של אוריינטציה שמאלית, אולם האשמה זו מתקזזת בנגד הטחות אשמה של אוריינטציה ימנית כאשר ניתן פסק דין העומד בניגוד לתפישה השמאלית. שתי האשמות אלה מתקזזות מול הטחות אשמה של תפישה אנטי דתית, וכולן מתקזזות כנגד כל מי שלא בא לידי סיפוק מפסק דין כזה או אחר שניתן בעניינו. לסיכום סוגיה זו, בית המשפט העליון אשם בכך שהוא נותן פסקי דין.

אז אם הממשלה חפה מאוריינטציה ימנית או שמאלית (ובעצם למה שלא תהיה לה אוריינטציה כזו או אחרת), ובית המשפט העליון אשם רק בזה שהוא פוסק בעתירות המובאות בפניו - אז מי באמת אשם?

הבה נבחן את אשמת אנשי הימין הקיצוני ואת אשמת אנשי השמאל הקיצוני.

הזכות להשתתף בהפגנה היא זכות מוכרת בשלטון דמוקרטי וליברלי.

ניתן להשתתף בהפגנה באופן רגשי באמצעות צפייה בטלוויזיה ומתן תמיכה ווקלית לצד החביב על כל צופה. מרבית בני ישראל בוחרים בדרך זו משום שהיא נוחה יותר. לא צריך להשקיע זמן או כסף, מותר לומר בקול רם כל מה שחושבים או מרגישים, אפשר לקלל את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל את המפכ"ל ואת נשיא בית המשפט העליון, והעיקר - הסכנה הגדולה ביותר היא, שבשעת התרגשות קיצונית תישמט צלחת הגרעינים מהרגלים, ואלה יתפזרו על פני השטיח.

ניתן להשתתף בהפגנה באופן פעיל. אפשר לקלל את השוטרים, את החיילים והחיילות, את העיתונאים, לזרוק עליהם אבנים, לשפוך עליהם שמן ואקונומיקה, לדחוף ולהכות אותם. למה לא?

הבעיה היא, שלא כל החיילים והשוטרים הם בעלי תואר שלישי במדעי המדינה, לא כולם יצליחו להגן על תיזה בסוגיות של דמוקרטיה וזכות ההפגנה של הציבור, חלק מהם לא נהנים מזה שמקללים אותם, יש כאלה שממש עלולים לצאת מהכלים כאשר מיידים בהם אבנים, ורובם ממש לא אוהבים לטבול באקונומיקה.

בהפגנה כמו בהפגנה יש סיכוי סביר שפלוני מצד המפגינים יעבור את גבול הטעם הטוב, ולא מן הנמנע שלפלמוני מצד כוחות הביטחון תהיה אצבע קלה מידי על ההדק. זה לא רצוי, זה לא מומלץ, זה לא חוקי - אבל זה אפשרי. עובדה.

אז מה כדאי לעשות?

כדאי להשתתף בהפגנה באופן רגשי באמצעות צפייה בטלוויזיה, לקלל, לנאץ ולגדף את הימין הקיצוני, את השמאל הקיצוני, את הממשלה הימנית/השמאלית/האנטי-דתית, את החיילים והחיילות, את השוטרים, את ראש הממשלה, את נשיא בית המשפט העליון, ובייחוד את ג'ורג' בוש.

והחשוב ביותר, בתום ההפגנה רצוי מאוד לעזור לאישה לאסוף את כל הגרעינים מהשטיח.