כיצד לפתח זיכרון פנומנאלי? 

מבינים את משמעות המושג 'לזכור ולא לשכוח' (יום הזיכרון לשואה ולגבורה)? מכירים את השיטה שרבי יהודה נותן בהגדה של פסח לזכור את עשרת המכות שאלוקים נתן במצריים (דצ"ח עד"ש באח"ב)? מה לזה ולמאמר? המשיכו לקרוא ואני מבטיח לכם ש:
אם תירצו,
אין זו
זו אגדה!
(בנימין זאב הרצל)

שמי רועי זלצמן ואני אני אמן טלפתיה מעל ל-15 שנה ומעביר סדנאות לפיתוח מיומנויות זיכרון. אני מבטיח לכם שאם אתם לא סובלים מאלצהיימר, שיטיון או כל מחלת מוח אחרת, אז אתם כבר גאונים בפוטנציה, ואתם יכולים לזכור בנקל כל יום: עשרות שמות ונתונים של אנשים חדשים שהכרתם, מאות מספרי טלפון של כל מי שאתם מכירים, את כל רשימת הקניות שלכם לסופרמרקט מבלי לרשום דבר (ויותר מהר מכתיבה), מילים בשפות זרות או מילים ומשמעותן למבחן פסיכומטרי ועוד...ועוד...

חלק מהטכניקות שאני מיישם כל יום על הבמה ובמשך היום בחיי הפרטיים הן שיטות זיכרון. רוב השיטות שקיימות היום, הומצאו ופותחו ביהדות וביוון הקדומה. כיום מיליוני אנשי מכירות, מנכ"לים, וסטודנטים משתמשים בהן על מנת להצליח ובגדול. בסדנאות זיכרון שפיתחתי ואני מעביר במשטרה, במכללות, ובחברות שונות אני מופתע כל פעם מחדש לראות כמה אנשים לא מודעים ולא מיישמים שיטות זיכרון, כמה הם שוכחים, כמה הם מאמינים שהם לא זוכרים טוב שמות ופרצופים, סיסמאות למחשב, דברים קטנים שהם רצו לעשות בהמשך היום ואפילו האם הם נעלו את המכונית בבוקר כשהגיעו לעבודה.

אני קולט אתכם עכשיו - אתם מחייכים לעצמכם ומבינים לרגע שגם אתם בניהם... האמת, מאז שיש לנו טלפון סלולארי שזוכר עבורנו את המספרים, אין לנו יותר צורך לזכור אותם - עד שנמחקים לנו הזיכרונות... או שלפעמים אנו מסתכלים בספר הטלפונים בסלולארי ותוהים מי זו בדיוק שלומית ג. שרשומה שם ומתי בכלל הוספנו אותה.

אני זוכר סיפור שקראתי שהייתי ילד, על אוניה ששטה לארץ תרשיש ועליה היו עשרות סוחרים עם סחורתם: תכשיטים, כדים, שטיחים, עיזים ומה לא. על האוניה נכח רבי אחד, כשרק בגדיו לגופו ללא כל טובין בהם יכול לסחור. הסוחרים שבאוניה לגלגו בליבם על הרבי וחיככו ידיהם בהנאה לקראת העסקים המעולים שהם הולכים לבצע בקרוב.
לפתע, פרצה סערה וגשם זלעפות, וכל הסחורה שהייתה קשורה על הסיפון נשטפה אל הים. האוניה הגיעה לארץ תרשיש עם הסוחרים כשידיהם ריקות, ללא יכולת לעשות עסקים. רק הרב נכנס לבית המדרש המקומי והתחיל ללמד תורה כי זו הייתה פרנסתו.

אז יש לי הודעה בשבילכם, כל פעם שאתם תופסים את עצמכם אומרים: הזיכרון שלנו חלש, אנחנו לא רוצים להעמיס על המוח, קשה לנו לזכור שמות וכו', תתקנו מיד ואמרו לעצמכם: אנחנו בעצם ממציאים לעצמנו תירוצים מטופשים, ושקועים בהרגלים ישנים, במקום להתאמץ קצת כדי ולשפר את מי שאנחנו!

לא משנה באיזה גיל אתם, לא משנה מה עד עכשיו יכולתם לזכור, לא משנה כמה דקלמתם בראש כל החיים שאתם לא יכולים. מהיום אני מבהיר לכם שאתם גאונים.

פיתוח חדות עין ותשומת לב לפרטים - ברגע שאנחנו מפעילים עין בוחנת ואוזן קשובה בכל סיטואציה, אנו נזכור אותה הרבה יותר טוב. תדאגו מהיום שיהיה לכם פנקס בתיק ובו תרשמו תיאור של אנשים שפגשתם או התבוננתם עליהם ברחוב, בסופרמרקט, בתור בדואר וכד'. רשמו כמה שיותר פרטים, הכוללים תיאור חיצוני, פרטי לבוש, אביזרים נלווים, דברים שהם אמרו וכל נתון אחר ששמתם לב אליו. אתם תפתיעו את עצמכם ותגלו שברגע שהסתכלתם בעין בוחנת, כמה יותר נתונים אתם קולטים וזוכרים. אתם גם תבחינו שמפעם לפעם אתם משתפרים.

נקודה למחשבה: האם הבחנתם שבציטטה של הרצל בתחילת המאמר המלה 'זו' מופיע בטעות פעמיים?

חוש דומיננטי - הבחינו מהו החוש הדומיננטי דרכו אתם קולטים ומעבדים נתונים. האם אתם יותר ויזואליים, שמיעתיים, תחושתיים וכו'. שימו לב איך אתם מביעים את עצמכם בפני אחרים. אם אתם נוהגים להגיד: 'תראה, בבוקר הלכתי למכולת ו...' או האם אתם זוכרים מספר טלפון עפ"י הצורה שיוצרים הלחצנים, ייתכן שאתם טיפוסים יותר ויזואליים.
אם אתם נוהגים להגיד: 'תשמע, בערב יצאתי לפאב ו...' או אם אני אזמזם את הג'ינגל: אחת-שמונה מאות-ארבע מאות-ארבע מאות ואתם תשלימו בראש מיידית את שם החברה המפרסמת, ייתכן שאתם יותר שמיעתיים.

מה אנחנו זוכרים הכי טוב? תשאלו את עצמכם עכשיו היכן הייתם, עם מי הייתם ומה לבשתם בדיוק היום לפני שבועיים. לא זוכרים? עכשיו תשאלו את עצמכם את אותה שאלה על תאריך 11.9.2001 ברגע ששמעתם על אסון התאומים. אני מניח שעכשיו יש לכם תמונה ברורה ומוחשית בראש. זה מכיוון שאנו זוכרים טוב יותר את המוזר, המיוחד, השונה והיוצא דופן.

אוהבים כדורגל וזוכרים מי הבקיע גול במשחק לפני שבועיים ובאיזו דקה? אוהבים עוגות וזוכרים מתכונים בעל פה? אוהבים גרפיקה וזוכרים טריקים לעיצוב בפוטושופ? זה מכיוון שאנחנו זוכרים הרבה יותר טוב את מה שמעניין אותנו. כשאני כותב עכשיו 'ביל קלינטון' מה הדבר הראשון שעולה לנו לראש? אם זו פרשת מוניקה לוינסקי, זה מכיוון שזו נקודת מפנה מעניינת בתקופת כהונתו של הנשיא קלינטון, שאנחנו נזכור לטווח ארוך, עוד לפני שנזכור עליו נתונים חשובים אחרים (לדוגמה שאביו של ביל נהרג בתאונת דרכים שלשה חודשים לפני שנולד ולכן הוא קיבל את שם אביו על מנת להנציח את זכרו: ויליאם ג'פרסון בליית' השלישי).

אם נסתכל על דברים שאנו רוצים מתוך חדות עין ותשומת לב, אם נשאל את עצמנו מה יוצא דופן ושונה בהם ומה עשוי לעניין אותנו בהם, אם נבין מהו החוש הדומיננטי שלנו ונשתמש בו יותר על מנת להבחין/להקשיב, נזכור הרבה יותר טוב!

האם נעלתי הבוקר את המכונית כשהגעתי לעבודה? אתם בטח מכירים את הרגע הזה של חוסר וודאות. איך נמנעים מזה? שני טריקים:
1. ברגע שאתם נועלים את המכונית הגידו לעצמכם בקול את המילה 'נעלתי', כך הצבתם נקודת ציון לרגע וגם האוזניים שמעו את מה שהפה אמר והפעולה של נעילת המכונית נכנסת למסלול מודעות גבוה יותר.
2. נעלו את המכונית עם היד הנגדית, כך הפעולה תהיה שונה ולא שגרתית ולכן טובה יותר לזכירה.

לאחר 14 יום של תרגול זה, הפעולה של נעילת המכונית תיכנס לכם עמוק טוב לאוטומט והרגעים של חוסר הוודאות יפחתו או ייעלמו לגמרי.