חרדה חברתית ודפוסי חשיבה 

על פי הגדרת DSM-IV חרדה חברתית הינה פחד מוגבר ובלתי הגיוני מסיטואציות חברתיות ומאינטראקציות עם אנשים אחרים, אשר עלולה לעורר באורח אוטומטי רגשות ותחושות לא נעימים. חרדה חברתית מתחילה בדרך כלל בתקופת הילדות או בתחילת גיל ההתבגרות. למרות היותה הפרעת חרדה ידועה היא מהפחות נחקרות ופחות מובנות. שכיחות ההחלמה הספונטנית נמוכה, והיא נקשרת לסוגים שונים של הפרעות חרדה נוספות (קו - מורבידיות), כך שבממוצע כמחצית מהסובלים מחרדה חברתית מדווחים על חרדה נלוות (אגורפוביה, חרדה מוכללת). כ- 70% מהאנשים אשר הפוביה החלה בצעירותם חוו לפחות אפיזודה אחת של דיכאון מגורי. מאפיין נוסף הוא תלות באלכוהול (28.1%) ושימוש בחומרים ממכרים אחרים. לאורך זמן, החרדה החברתית משבשת את התפקוד התקין של חיי החברה והעיסוקים המקצועיים. רבים מהלוקים בה הינם רווקים, גרושים או פרודים בעלי מעמד סוציו- אקונומי והשכלה נמוכים מכפי יכולתם.

מתבגרים הלוקים בחרדה חברתית מאופיינים בדפוסי חשיבה מעוותים המנציחים את החרדה, ומונעים קבלת מידע הסותר את אמונות הליבה. מהבולטים שביניהם:

1. הגדרה עצמית ותפקודית שגויה הנסמכת על האמונה כפי שהאחרים תופסים אותם.

2. משוכנעות עיקשת כי הפרשנות האישית שלהם נכונה (הצדקה של הרגשות השליליים).

3. תפיסת בני אדם אחרים כשליליים וביקורתיים.

4. צורך עז וחשיבות עליונה בעשיית רושם חיובי (בכול מפגש חברתי).

5. הטיות קוגניטיביות וחשיבה סלקטיבית:
כמות האינפורמציה והגירויים הסביבתיים והפנימיים עולה על היכולות האישית להכיל ולעבד את רצף ואינטנסיביות המידע הזורם. אי לכך, לחלק מהמידע ניתן עדיפות על פני מידע אחר. מתבגרים הלוקים בחרדה חברתית נוטים להתייחס באופן סלקטיבי למידע המאיים.

6. ניטור עצמי קפדני ומיקוד קשב פנימי:
בזמן נוכחותם בסיטואציה המאיימת נוטים מתבגרים הלוקים בחרדה חברתית להטות את הקשב למחשבותיהם השליליות, רגשותיהם השליליים, לאופן שהם נחווים כעת על ידי האחרים, ומה האחרים חושבים עליהם בעקבות כך. במקרים קיצוניים מיקוד הקשב בעצמי כל - כך חזק עד כי גורם לתחושה של התנתקות מהעצמי, וצפייה בעצמי מבחוץ.

ניתן לסכם ולומר כי תהליך מיקוד הקשב בעצמי במהלך האינטראקציה החברתית גורם ל:
א. הגברת המודעות העצמית למחשבות השליליות ולרגשות השליליים.
ב. מונע עיבוד מידע חיוני מהסביבה (ניהול שיחה, ניתוח של הסיטואציה וכו').
ג. מונע קליטת מידע סותר על האמונות האישיות השליליות.
ד. יוצר אפקט של שליליות.
ה. יוצר מצב קטסטרופלי של ניתוק מהסביבה.
ו. מוליד כישלון.

7. חשיבה רגשית:
דפוסי החשיבה המעוותים והשליליים גורמים למחשבות שליליות שפוגעים ביכולות הקוגניטיביות וההתנהגותיות. בנסיבות אלו נוטים הלוקים בחרדה חברתית לקבל החלטות המנותבות על ידי הרגשות השלילים ולא על ידי ההיגיון. הרגש הופך למרכז ההוויה המלבה את החרדה. התוצאה היא שפיטה עצמית נוקשה, ופיתוח דפוס חשיבה ביקורתי ותבוסתני.

8. הכול או כלום:
ללוקים בחרדה חברתית נטייה לחלוקה דיכוטומית של העולם. לדפוס חשיבה זה השפעה דרמטית על הנצחת החרדה היות והוא ממקד את תשומת הלב בכישלונות, גם במקרים רבים בהם נחוותה הצלחה מסוימת. מתבגרים הלוקים בחרדה חברתית מאמינים שאו שהם הצלחה מסחררת, או שהם כישלון נחרץ. ההחלמה מהחרדה טמונה בחלקה בהצלחות קטנות המולידות את ההתנסות המוצלחת הבאה.