פיתוח כישורים רגשיים וחברתיים אצל ילדים ונוער, כדרך לשפר את יכולת ההתמודדות שלהם עם קשיי החיים 

ממצאים ממחקרים שונים בבני נוער מצביעים על-כך, שפיתוח הכישורים הרגשיים יכול לסייע בצמצומן של  תופעות שליליות האופייניות לגיל הנעורים, כמו:

• דיכאון.
• הנטייה להפרעות אכילה.
•  דחייה חברתית העלולה להביא להידחקות לשוליים, ובסופו של דבר אף לנזק רגשי ולפיגור חברתי.
• מניעת הדחף לצרוך סמים או אלכוהול.
• נטייה לאגרסיביות כדרך לפתרון עימותים.
• הפיכה לקורבן התעללות מינית.

    פיתוח הכישורים הרגשיים והחברתיים אצל בני נוער עשוי לשמש הן כתוכנית מניעה, והן כדי לשפר מאד את יכולת ההתמודדות שלהם עם קשיי החיים.

יותר ויותר ילדים ומתבגרים נוטים לפתח דיכאון ברמות שונות. כיום ניתן להצביע על ירידה בגיל חוויית הדיכאון הראשונה, אפילו עד גיל הילדות, כתופעה כלל-עולמית. חלק מן הנטייה לדיכאון מקורה בגנטיקה, אך חלק ניכר מגורמי הדיכאון שמפתחים מתבגרים, נובע מכישורים רגשיים לקויים. רבים מהמתבגרים סובלים מקושי ביצירת יחסים בין-אישיים, הבא לידי ביטוי הן ביחסיהם עם הוריהם והן ביחסיהם עם בני גילם. גורם נוסף קשור להרגלי חשיבה פסימיים, והנטייה לפרש כל כישלון שלהם כנובע מפגם אישי ובעל השפעה על כל תחום אחר בחייהם.

מחקרים מראים, כי כאשר מלמדים ילדים דרכים יעילות להתמודדות עם הקשיים שלהם, הסיכון לדיכאון יורד באחוזים ניכרים.

פעילויות שכאלה כוללות:

• פיתוח המיומנות ליצירת קשרי ידידות.
• השתלבות בפעילויות חברתיות הנעימות להם.
• טיפול יעיל במחלוקות.
• חשיבה לפני פעולה.
• טיפוח חשיבה אופטימית ומודעות ליכולתם לשנות את אופן הרגשתם, באמצעות אימון בהרחבת והגמשת אופן החשיבה שלהם.

     אימון למיומנויות אלה מחזיר למתבגר את התחושה כי "ההגה" לניתוב חייו נמצא בידיים שלו- הוא עצמו יכול לנהל את חייו ואת תחושותיו ולנתבם אל אפיקים הרצויים לו. הפסיכולוג ד"ר מרטין זליגמן טוען כי לימוד כישורים רגשיים בתקופת ההתבגרות  יכולה להועיל, בבחינת "חיסון פסיכולוגי" לחיים, מאחר והמתבגרים מתרגלים לעשות שימוש בכישורים הרגשיים שרכשו גם בחיי היומיום שלהם, במהלך השנים הבאות.

דוגמאות לתועלת שבלימוד כישורים רגשיים וחברתיים

המודעות לרגשות היא כשירות רגשית בסיסית, הנחוצה לשם פיתוח יכולת השליטה העצמית ברגשות וניהולם.  ההכרה כי "מה שאני חש הוא זעם/ חרדה/ בושה" מציעה רמה גבוהה יותר של חופש- לא רק את האפשרות שלא לפעול על-סמך הרגש, אלא גם את האפשרות לפעול כדי להשתחרר מן ההרגשה עצמה. חשיבות רבה נודעת גם ליכולת לקשר שם עם הרגשה ועם הבעת פנים התואמת אותה. יכולת זו מסייעת לפתח אמפתיה ואף משמשת כאמצעי חשוב למניעת עימותים מיותרים, על רקע פרשנות מוטעית של הבעות פנים (לדוגמא: בריון שהרביץ לילד אחר רק משום שפירש את הבעת פניו כזלזול ולעג כלפיו).

ניתן לסייע לילדים ומתבגרים לשלוט בנטייה האנטי-חברתית שלהם ליישוב  מחלוקות  באמצעות זעם, עוינות ותוקפנות כלפי ה"יריב", ולנתב אותם לדרך של פתרון מחלוקות בדרכי שלום. המתבגרים לומדים לאמץ פרספקטיבה של מתבגרים אחרים לסיטואציות הנדמות בעיניהם כתוקפניות.  הם לומדים להתבונן בסיטואציות שונות מכמה נקודות מבט, מבלי להתקבע על פרשנות מסוימת (הנובעת לעתים מעיוות קוגניטיבי).

פיתוח המודעות העצמית לביטויי הגוף ולתחושות, הנלווים להתעוררותו של הרגש, גם הם כלי חשוב לניהול הרגש ולניתובו לאפיקים רצויים; אדם המכיר בסימנים הגופניים המבשרים התעוררות של זעם, יוכל להקדים ולזהות את תחושת הזעם המתקרבת ובאה, לעצור את התעצמות הרגש ולנהל אותו (באמצעות כלים קוגניטיביים נלמדים), זאת במקום שיתפרץ באופן חסר שליטה ואימפולסיבי. גם אימון לדעתנות (אסרטיביות) והאזנה אקטיבית- כדרכים חלופיות לתוקפנות או פאסיביות- הופך אותן לדרכי תגובה מוכרות בזמן אמת, כאשר עימותים מתעוררים.

מחקרים מלמדים כי גם הפרעות אכילה, דחף להתמכרות לסמים ואלכוהול ודחייה חברתית מקורם, בין היתר, בהיעדרם של כישורים רגשיים. נמצא כי אימון להקניית כישורים רגשיים מסייע במידה ניכרת לצמצומן של התופעות הללו. נמצא גם כי כישורים רגשיים וחברתיים מקטינים את סיכוייו של הילד/ המתבגר להפוך לקורבן של התעללות מינית; הסיכויים לכך שידרוש כי יניחו לו, שיצעק או שייאבק, שיאיים לגלות את האמת ואף יגלה אותה בפועל, גדלים.

מחקרים מתחום הנוירולוגיה מצביעים על-כך שתקופת הילדות וההתבגרות הן זמן מכריע לעיצוב וגיבוש ההרגלים הרגשיים הבסיסיים, שיהוו את "הנהג האוטומאטי" שיכוון את מחשבותיהם, רגשותיהם והתנהגותם של ילדינו בבגרותם. אם יש "תרופה" כלשהי שאנו יכולים לתת למתבגרים שלנו, כדי  לצמצם את סיכויי הידבקותם בנגעי המגפה החברתית שתוארה לעיל, עלינו למצוא אותה בדרך שבה אנו מכינים אותם לחיים- פיתוח וטיפוח הכישורים הרגשיים והחברתיים שלהם.