למרות שרובם של הדרוזים ברמת הגולן אינם מוגדרים כאזרחי ישראל, מגיעים להם בחוק שירותי רווחה כפי שמקבלים אחיהם בגליל ובכרמל.
"אם אני משווה את התקציב לרווחה שמקציבה המדינה לכפרים הדרוזים ברמת הגולן, לעומת כפרים דרוזים אחרים אז הוא מאד מאד דל! אין לנו פה משאבים בכלל! " אומר בטחיש אדהם מנהל מחלקת הרווחה בכפר מסעדה.
פגישתי עם אדהם (31) נערכת במלון בוטיק חדיש במג'דל שמס בעת חופשת סוף שבוע שאותה גם ניצלתי ללמוד מעט אודות חיי הדרוזים ברמת הגולן, ובעיקר לבדוק כיצד פועלים שירותי הרווחה עבור התושבים הנצרכים, האנשים בעלי לקויות ומגבלות פיזיות, שכליות ונפשיות, שאינם מסוגלים ללמוד ולעבוד בתנאי השוק הטבעי.
אדהם עצמו הגיע ממקום שהגורל התאכזר אליו. "אני אחד הקרבנות. אני נכה פוליו שנכותי נגרמה באשמת המדינה ולא קיבלתי כסא גלגלים עד כיתה ו'. עובד הזכאות בכפר טען שהדבר אינו מגיע לי. מאז היותי ילד החזון שלי היה להחליף אותו, ואכן זה קרה".
אדהם, עובד סוציאלי בהכשרתו, ובעל תואר שני בשיקום בוגרים מאוניברסיטת חיפה, החל את עבודתו במחלקת הרווחה במסעדה בשנת 2002 ומאז הוא העובד היחיד במחלקה. יש לו 'בטן מלאה' על רשויות הפנים, החינוך והרווחה של המדינה, ומאשים אותן בהזנחה גורפת מאז כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.
מה הן הטענות שלך כלפי הרשויות?
"מאז יוני 67 ועד שנת 1995משרד הרווחה הקצה עובד זכאות אחד לכל רמת הגולן. אותו עובד טיפל רק בענייני ניירת של התושבים מול הביטוח הלאומי. בזה הסתיים תפקידו. הוא לא היה עובד מיקצועי. עבר הכשרה של שבועיים ושימש כפקיד. המדינה לא הקצתה אז עובדים סוציאלים".
בשנת 1995 עובד הזכאות פרש מטעמי גיל, והמדינה ייעדה הפעם עובד סוציאלי במג'דל שמס, בוגר אוניברסיטת ירושלים, שהתחלק עם עובד מדינה נוסף על 20000 תושבים בארבעת כפרי הדרוזים: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתה ועין קיניה, וכפר נוסף, ראג'ר, בגבול לבנון.
"כל עובד סוציאלי 'קיבל' לידיו 10000 תושבים. עובד סוציאלי ל-10000 תושבים בקושי מספיק לפתוח דואר...מספיק תזכיר אחד לבית משפט שלוקח לו את כל הזמן במשך השבוע".
איך אתה מסביר את התנהלות המדינה כלפיכם?
"פשוט מאד. מדינת ישראל לא יישמה את חוק העובדים הסוציאלים בגולן כפי שהדברים מיושמים בלשכות עמיתנו בערים אחרות. על מנת שתבין, בישובים במרכז הארץ יש עובד סוציאלי אחד על כל 800 תושבים, ואילו כאן במסעדה יש 3200 תושבים ויש עובד סוציאלי אחד! במג'דל שמס יש 10000 תושבים ויש עובד סוציאלי אחד!"
בגלל השלכות פוליטיות שזה לא המקום להתייחס אליהן (בכתבה זו), המועצות בכפרי הדרוזים ברמת הגולן הן ממונות. אין בהן בחירות דמוקרטיות כפי שמקובל ברשויות המקומיות במדינה.
"במשך השנים מונו ראשי מועצה לא משכילים והיה סביבם נתק חברתי, כך שלא היה קשר בינם לבין התושבים. הם קיבלו משכרת, ללא לעשות דבר, והתושבים סבלו מכך".
מה קורה היום בפועל מבחינת שירותי הרווחה כשאתה היום מנהל המחלקה במסעדה?
"המצב בעייתי. היום אני עושה את מה שנעשה בשנות השישים והשבעים. אני מנסה לבנות מחלקת רווחה. שתהיה לי תיקיה עם תיקים מסודרים של הפונים, שיהיה לי תקציב מסודר. אני כרגע עובד יחיד ואני ממתין לעובדים נוספים שבקרוב מאד יצטרפו אלי לאחר שיסיימו את הכשרתם ולימודיהם במכללת תל-חי."
תוכל לפרט יותר?
"בודאי. כשנכנסתי לעבודה במסעדה חשבתי על כיוון איזורי ורחב יותר. לדוגמא, במסעדה אין אפשרות להקים מועדון מע"ש (למפגרים בדרגות נמוכות), כי אוכליסיית המפגרים אינה מספיקה. גם לא מרכז יום לקשיש...אז צריך לאחד פרויקטים על מנת שיהיו מינימום זכאים. התחלתי עם הנכים כי זה נושא שקרוב לליבי. הנכים יושבים בבית ללא כל עיסוק, ללא כל אמצעי להעברת הזמן. הנכים מקבלים את הקצבאות שלהם, ונושא שיקום הנכים שבאחריות משרד הרווחה כלל לא בא לידי ביטוי. אין פה מרכזי שיקום, והמרכז הכי קרוב הוא בטבריה. לא לכל הנכים יש אפשרות הגעה לטבריה. לא לכלום יש רכב זכאות לניידות מביטוח לאומי".
את מי אתה מגדיר כנכים?
"נכים הם כל אותם אנשים פגועי נפש, תחושתיים, התפתחותיים, פיזים וכו'. כל מי שמוגדר כבעל מום".
האם אותם נכים פגועים פיזית, כדוגמתך, הם אנשים משכילים שהקהילה יכולה להשתמש בהם?
"לא כולם. המדינה לא הקצתה משאבים על מנת שיוכלו להשלים את השכלתם".
לדוגמא?
"אתן לך שתי דוגמאות. חבר בן גילי, חולה פוליו, נעדר בזמנו מהלימודים בבית הספר מאחר ולא היו למשפחתו האמצעים שיגיע לבית הספר, והשכלתו נפגעה מכך. דוגמא נוספת, אין בית ספר לעוורים ברמת הגולן. העוורים לומדים עד כיתה יוד ובזה מסתימת השכלתם. עם כניסתי לתפקיד ברווחה, שלחתי עוורת שישבה בבית 10 שנים לאחר שסיימה את כיתה יוד, לבית ספר מיוחד לעיוורים ולקויי ראייה, "מגדל אור" בקרית חיים, והיום היא עושה תואר ראשון בפסיכולוגיה. אני מאשים את משרד החינוך את משרד הרווחה ואת משרד הפנים האחראי על המועצות שמה שהיה חשוב להם הוא 'כיבוי שריפות', דבר שקורה עד היום. אין פה מדיניות שנהוגה במקומות אחרים בארץ".
דבריו של אדהם נאמרים מדם ליבו, בשטף ובעברית רהוטה. ניכר שהמצב הבלתי נסבל הקיים בכפרים הדרוזים ברמת הגולן מייסר אותו. לא די שהרשויות של המדינה מפנים כתף קרה לצרכי הנזקקים לשירותי הרווחה, הוא מאשים גם את הגורמים המקומיים ברמת הגולן.
"קיבלתי סכום של מיליון ושלושים אלף ש"ח מהקרן לשירותי נכים להפעלת מפעל מוגן איזורי ברמת הגולן. נמצא במסעדה מבנה של בית ספר לשעבר שיועד למטרה זו, אך בפועל המועצה בלמה את הפרויקט בגלל סכסוך שקיים על המבנה בין הווקף לבין המועצה. כל אחד משתי הרשויות טוענת לבעלות על המבנה, כאשר יתרה מכך, הווקף טוען לבעלות על כל אדמות מסעדה ומוכן לנדב את המבנה למועצה לצורך הפרויקט בשכירות של שקל אחד וכל זאת כהוכחה שהוא "בעלי הבית" ולא המועצה. לצערי, בסופו של דבר פרויקט זה לא יצא לפועל. פרויקט נוסף שנכשל בגלל ריב של ראשי המועצות הוא בית ספר למפגרים שפעלתי להקמתו בבוקעתה".
איך אתה מסביר את התופעה שגורמים מקומיים מכשילים פרוייקטים כה חיונים?
"יתכן והדבר נובע מחוסר מודעות, פרינציפים יחסי כבוד או אגו. אנשים שיושבים בעמדות מפתח ברמת הגולן לא מבקשים ממוסדות המדינה את המגיע לאוכלוסיות חריגות שרמת חייהן תשתפר. למשרד החינוך הרווחה הפנים נוח עם זה, ואנו תקועים. אני ממש לא מבין את משרד הפנים שלדעתי הוא האשם העיקרי במה שקורה בכפרים שלנו. הזכרתי כבר שראשי המועצות הם ממונים, ומשרד הפנים יכול להכפיף עליהם את מרותו ולחייבם לפעול בהתאם להנחיותיו. לדוגמא, מפקח המחוז יכול לאסוף את ראשי המועצות ולהנחות אותם שמרכז היום יפעל במסעדה, את בית הספר לחינוך מיוחד עבור המפגרים נקים בבוקעתה וכך הלאה. המדיניות לצערי היא כיבוי שריפות. היכן שהדבר מחייב מפעילים את החוק. היכן שהחוק אינו מחייב מורחים את הזמן".
הזכרת 'מרכז יום'. כיצד הקשישים בכפרי הדרוזים מעבירים את זמנם כאשר אופציית מרכז יום לא קיימת עבורם?
"כמעט לרוב התושבים יש אדמות חקלאיות. בתקופת הקטיף הם מלווים את ילדיהם בשטח, מכינים עבורם את הקפה. קשישים שאין למשפחותיהם אדמות יושבים בבתים. ניסיתי להקים מועדונית במסעדה עבור אותם 30-40 קשישים פוטנציאלים שיוכלים להנות מפעילות חברתית אך עדין הנושא לא אושר. לפני חודש נפגשתי עם נציג של אשל המעוניין להקים מרכז יום במג'דל שמס. אני מקווה שהפרוייקט יאושר בקרוב.
יש אלימות כנגד קשישים?
"נדיר מאד. מכבדים מאד את הקשישים. אולי זה יתרון של החינוך הדרוזי. יש גם מחויבות של המשפחה לקשיש. לא יקרה שקשיש יוכנס לבית אבות. תפקיד המשפחה הוא לדאוג לצרכיו".
איך מתיישב הפער הבין דורי בין הסבים לנכדים?
"עד אמצע שנות ה-90 לא היית פוגש צעיר דרוזי לבוש ב"שורטס" (מכנסים קצרים). זה מנוגד למסורת.
מאז ומתמיד הייתה אצל הדרוזים ברמת הגולן מסורת של דת, עבודת האדמה, ערכים ותרבות. היה גם אכפת לאנשים אחד מהשני. כמו בחברות אחרות, גם אצלנו נכנס הביתה 'החייזר' הזה שנקרא תקשורת-טלוויזיה ואינטרנט, והכל החל להתפורר. לצערנו החברה הדרוזית לקחה את הדברים השליליים. אנו מושפעים מאד מהטכנולוגיה אך לא לוקחים ממנה את הדברים החיובים".
מצבה של מחלקת הרווחה במג'דל שמס, הכפר הדרוזי הגדול ביותר ברמת הגולן אינם טוב בהרבה מזו של מסעדה. בשיחה שניהלתי עם עובד המחלקה, הישאם אבו גאבל (29) עולה תמונה קודרת וכלל לא מעודדת. "אני נמצא במחלקה מאז מאי 2008, ועלי להתמודד לבדי עם 400 תיקי מטופלים עקב היותי העובד היחיד במחלקה".
תחילת דרכו האקדמאית של אבו גאבל החלה בלימוד תעשיה וניהול במכללת תל חי, אך הבין עד מהרה שלא לכך הוא יועד. "אני מגדיר את עצמי כאחד שאכפת לו, אמפטי ששומע ומקשיב לכולם, ויש לי נתונים טובים לשמש עובד סוציאלי". בגיל 24 אבו גאבל שם פעמיו לאוניברסיטת חיפה שם עשה מכינה אקדמאית כללית, ושב למכללת תל חי על מנת ללמוד עבודה סוציאלית. עם סיום לימודיו עבד ב"מטב" עמותה בתחום הסיעוד והטיפול באדם המבוגר.
כמו במסעדה, גם במג'דל שמס, יש תקן לעובדים סוציאלים אך הם לא בנמצא. "יש מחסור בעובדים סוציאלים. בקרוב מאד, אני מקווה, כוח האדם יגדל עם סיום הכשרתן של מספר סטודנטיות שמסיימות את לימודהן בנושא".
כיצד אתה מתמרן בין הנושאים השונים של מחלקת הרווחה האמורה לספק מיגון שירותים?
"זו בעיה.כפי שציינתי, אני העובד הסוציאלי היחידי...ואני לא המנהל! כרגע אני מטפל בזכויות התושבים בביטוח הלאומי. למעשה אני מתחיל הכל מהתחלה. אני מנקה את "האבק" שהצטבר על התיקים, וכל זאת בלי מנהל מחלקה ובלי שמישהו ינחה אותי".
למי אתה מדווח על פעילות המחלקה?
"למפקח שיושב בחיפה. אני 'חורש' המון כדי ללמוד מהר את כל הנושאים".
אבו גאבל הגיע למחלקת הרווחה לאחר שהייתה סגורה במשך שנה וחצי עקב אלימות כלפי העובד הקודם. בטיפולו כרגע 160 זקנים סיעודים ו-60 מפגרים כאשר יש לו מידע על 15 בלבד והשאר אינם מאובחנים. 600 הקשישים בכפר נמצאים ללא מעש בגלל העדר במועדונים ומרכז יום.
שיחתי עם אבו גאבל מסתיימת בנימה אופטימית: "ראש המועצה הנוכחי עבד 7 שנים ברווחה, יש לו לב זהב ותושבי הכפר אוהבים אותו. הוא מנסה לשפר את התדמית של הכפר על ידי גבייה של הארנונה ומשכנע את האנשים לשלם עבור המים והחשמל, והשינוי התשתיתי ניכר בגדול. אני מקווה בכל ליבי שהדברים ילכו וישתפרו לרווחת כל תושבי הכפר".
מסתבר שממשלת אולמרט הבינה את מצבם הבלתי אפשרי של הדרוזים והצ'רקסים, והחליטה לפעול בנידון למניעת הפלייתם לרעה מול מגזרים אחרים במדינה.
ביום 15.08.2006 התקבלו החלטות של ועדת שרים לענייני המגזר הלא יהודי לתוכנית רב שנתית לפיתוח ישובי המגזר הדרוזי והצ'רקסי וקיבל תוקף של החלטת ממשלה ביום 31.08.2006.
התוכנית המדוברת היא לשנים 2006-2009 ובין היתר נכתב בה:
א. ממשלת ישראל רואה חובה לעצמה לפעול למתן תנאים שווים והוגנים למגזר הדרוזי והצ'רקסי בתחום החברתי-כלכלי ובפרט בתחומי החינוך, הדיור והתעסוקה.
ב. הממשלה תפעל לפיתוח ולקידום חברתי-כלכלי של ישובי המגזר הדרוזי והצ'רקסי, בהתאם לתכנית שתפורט להלן.
ג. התכנית גובשה על ידי משרד ראש הממשלה בשיתוף עם נציגי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות.
ד. לאור כוונת הממשלה להביא תכנית מקיפה לשיקום אזור חיפה והצפון, תשולב החלטה זו במסגרת התוכנית, לכשתתקבל, בהתאמות הנדרשות.
בנושא הרווחה הוחלט כי:
משרד הרווחה יקצה ממקורות המימון.... סך של 23.0 מליון ש"ח לפיתוח המגזר הדרוזי והצ'רקסי, כ- 5.6 מליון בממוצע בכל אחת מהשנים 2009-2006 :הקמה, בניה ותחזוקה שוטפת של מוסדות רווחה.
משרד הרווחה יקצה 19.0 מליון ש"ח..... לצורך הקמה, בניה ותחזוקה שוטפת של מוסדות רווחה לרבות מועדוניות לקשישים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד. 4 מליון ש"ח בשנה בכל אחת מהשנים 2009-2006 .
החלטות הממשלה נטעו בלב המגזר הדרוזי והצ'רקסי תקווה שאכן יש מי ששומע ומבין את מצוקותיהם. אך לא כך הם פני הדברים בפועל. בחודש יוני השנה הפגינו מספר מועצות דרוזיות וצ'רקסיות מהגליל מול משרד ראש הממשלה על כך שההבטחות ממשלת ישראל לתקציבים לא מומשו.
תגובות:
יעקב קבילו, ראש מערך השירותים באשל: "אכן נציג אשל ביקר ברמת הגולן ודן יחד עם מנהל המחלקה על פיתוח שירותים לזקנים ברמת הגולן. בשלב זה אנו לומדים את הצרכים במקום ובהמשך נבחן אלו שירותים מתאימים להם".
עו"ד רוני מלקאי, דוברת משרד הרווחה: "מזה שנים רבות נעשים מאמצים רבים ובאינטנסיביות רבה, לקדם ולשדרג את כלל נושאי הרווחה בכפרים הדרוזים ברמת הגולן , ולאחרונה חל שיפור בנושא.
הכפרים הדרוזיים ברמת הגולן מאופיינים כקטנים, מרוחקים ממרכזי שירותים בכלל ומבתי חולים בפרט. עלויות גבוהות של היסעים, ומיעוט בשירותים. בכל הישובים לא מתקיימות בחירות וראשי הישובים מתמנים על ידי משרד הפנים.
במשרד הרווחה מושקעים מאמצים רבים לאגום משאבים, ורק לאחרונה החלו הישובים להיענות לכך. במשרד החלו בפעולה משותפת עמם והקמת מסגרת לנכים, הוקצו לכך כספים אך הנושא "תקוע" בין הישובים.
מסגרת לאדם המפגר בישובים ברמת הגולן, אושרה ומתוקצבת מאז שנת 1996.
במאי שנה זו התקיימה פגישה בין מר נביל קבלאן - מפקח מחוזי בשירות למפגר עם ארבעת ראשי הרשויות, בניסיון נוסף לקדם את נושא הטיפול באדם המפגר. בישיבה הוחלט על בדיקה עדכנית של הצרכים במטרה לבצע את ההחלטה שהתקבלה ב-1996. להערכתנו ראשי הרשויות גם הפעם יתקשו לאגם משאבים ולפתח שירות כה חיוני שתושביהם זקוקים לו.
היסעים - בעת האחרונה חל שיפור בנושא ההיסעים ומתבצע איגום משאבים אף בנושא זה. אין ספק שבמידה והישובים יקפידו על הסעים משותפים (על כך אנו משוחחים חודשים רבים) ניצול התקציבים יהיה אופטימלי.
כ"א - תקני המחלקה לשירותים חברתיים תואמים את הנוסחא המקובלת:
במסעדה, בבוקעתא ובעין קיניא כוח האדם הקיים בפועל הוא מעל הנוסחא של כח האדם למחלקות הרווחה.
ברג'ר: תואם נוסחא. במג'דל שמס: בפועל מועסקים 1.5 משרות מתוך 4.6 מאושרות. הפער במג'דל שמס נובע מכך שהמועצה המקומית טרם החליטה על איוש המשרות אשר כאמור עומדות לרשותן.
בכל מקרה, שר הרווחה יצחק הרצוג והנהלת המשרד יקיימו בשבועות הקרובים סיור מיוחד בכפרים הדרוזים ברמת הגולן בכדי ללמוד מקרוב נושא זה . בנוסף לכך הנחה השר הרצוג את יועצו לענייני הדרוזים להקדיש תשומת לב מיוחדת לעניין זה ולעקוב מקרוב אחר צרכי הרווחה המאפיינים את הישובים הדרוזים ואת המענים הניתנים להם.
"אם אני משווה את התקציב לרווחה שמקציבה המדינה לכפרים הדרוזים ברמת הגולן, לעומת כפרים דרוזים אחרים אז הוא מאד מאד דל! אין לנו פה משאבים בכלל! " אומר בטחיש אדהם מנהל מחלקת הרווחה בכפר מסעדה.
פגישתי עם אדהם (31) נערכת במלון בוטיק חדיש במג'דל שמס בעת חופשת סוף שבוע שאותה גם ניצלתי ללמוד מעט אודות חיי הדרוזים ברמת הגולן, ובעיקר לבדוק כיצד פועלים שירותי הרווחה עבור התושבים הנצרכים, האנשים בעלי לקויות ומגבלות פיזיות, שכליות ונפשיות, שאינם מסוגלים ללמוד ולעבוד בתנאי השוק הטבעי.
אדהם עצמו הגיע ממקום שהגורל התאכזר אליו. "אני אחד הקרבנות. אני נכה פוליו שנכותי נגרמה באשמת המדינה ולא קיבלתי כסא גלגלים עד כיתה ו'. עובד הזכאות בכפר טען שהדבר אינו מגיע לי. מאז היותי ילד החזון שלי היה להחליף אותו, ואכן זה קרה".
אדהם, עובד סוציאלי בהכשרתו, ובעל תואר שני בשיקום בוגרים מאוניברסיטת חיפה, החל את עבודתו במחלקת הרווחה במסעדה בשנת 2002 ומאז הוא העובד היחיד במחלקה. יש לו 'בטן מלאה' על רשויות הפנים, החינוך והרווחה של המדינה, ומאשים אותן בהזנחה גורפת מאז כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.
מה הן הטענות שלך כלפי הרשויות?
"מאז יוני 67 ועד שנת 1995משרד הרווחה הקצה עובד זכאות אחד לכל רמת הגולן. אותו עובד טיפל רק בענייני ניירת של התושבים מול הביטוח הלאומי. בזה הסתיים תפקידו. הוא לא היה עובד מיקצועי. עבר הכשרה של שבועיים ושימש כפקיד. המדינה לא הקצתה אז עובדים סוציאלים".
בשנת 1995 עובד הזכאות פרש מטעמי גיל, והמדינה ייעדה הפעם עובד סוציאלי במג'דל שמס, בוגר אוניברסיטת ירושלים, שהתחלק עם עובד מדינה נוסף על 20000 תושבים בארבעת כפרי הדרוזים: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתה ועין קיניה, וכפר נוסף, ראג'ר, בגבול לבנון.
"כל עובד סוציאלי 'קיבל' לידיו 10000 תושבים. עובד סוציאלי ל-10000 תושבים בקושי מספיק לפתוח דואר...מספיק תזכיר אחד לבית משפט שלוקח לו את כל הזמן במשך השבוע".
איך אתה מסביר את התנהלות המדינה כלפיכם?
"פשוט מאד. מדינת ישראל לא יישמה את חוק העובדים הסוציאלים בגולן כפי שהדברים מיושמים בלשכות עמיתנו בערים אחרות. על מנת שתבין, בישובים במרכז הארץ יש עובד סוציאלי אחד על כל 800 תושבים, ואילו כאן במסעדה יש 3200 תושבים ויש עובד סוציאלי אחד! במג'דל שמס יש 10000 תושבים ויש עובד סוציאלי אחד!"
בגלל השלכות פוליטיות שזה לא המקום להתייחס אליהן (בכתבה זו), המועצות בכפרי הדרוזים ברמת הגולן הן ממונות. אין בהן בחירות דמוקרטיות כפי שמקובל ברשויות המקומיות במדינה.
"במשך השנים מונו ראשי מועצה לא משכילים והיה סביבם נתק חברתי, כך שלא היה קשר בינם לבין התושבים. הם קיבלו משכרת, ללא לעשות דבר, והתושבים סבלו מכך".
מה קורה היום בפועל מבחינת שירותי הרווחה כשאתה היום מנהל המחלקה במסעדה?
"המצב בעייתי. היום אני עושה את מה שנעשה בשנות השישים והשבעים. אני מנסה לבנות מחלקת רווחה. שתהיה לי תיקיה עם תיקים מסודרים של הפונים, שיהיה לי תקציב מסודר. אני כרגע עובד יחיד ואני ממתין לעובדים נוספים שבקרוב מאד יצטרפו אלי לאחר שיסיימו את הכשרתם ולימודיהם במכללת תל-חי."
תוכל לפרט יותר?
"בודאי. כשנכנסתי לעבודה במסעדה חשבתי על כיוון איזורי ורחב יותר. לדוגמא, במסעדה אין אפשרות להקים מועדון מע"ש (למפגרים בדרגות נמוכות), כי אוכליסיית המפגרים אינה מספיקה. גם לא מרכז יום לקשיש...אז צריך לאחד פרויקטים על מנת שיהיו מינימום זכאים. התחלתי עם הנכים כי זה נושא שקרוב לליבי. הנכים יושבים בבית ללא כל עיסוק, ללא כל אמצעי להעברת הזמן. הנכים מקבלים את הקצבאות שלהם, ונושא שיקום הנכים שבאחריות משרד הרווחה כלל לא בא לידי ביטוי. אין פה מרכזי שיקום, והמרכז הכי קרוב הוא בטבריה. לא לכל הנכים יש אפשרות הגעה לטבריה. לא לכלום יש רכב זכאות לניידות מביטוח לאומי".
את מי אתה מגדיר כנכים?
"נכים הם כל אותם אנשים פגועי נפש, תחושתיים, התפתחותיים, פיזים וכו'. כל מי שמוגדר כבעל מום".
האם אותם נכים פגועים פיזית, כדוגמתך, הם אנשים משכילים שהקהילה יכולה להשתמש בהם?
"לא כולם. המדינה לא הקצתה משאבים על מנת שיוכלו להשלים את השכלתם".
לדוגמא?
"אתן לך שתי דוגמאות. חבר בן גילי, חולה פוליו, נעדר בזמנו מהלימודים בבית הספר מאחר ולא היו למשפחתו האמצעים שיגיע לבית הספר, והשכלתו נפגעה מכך. דוגמא נוספת, אין בית ספר לעוורים ברמת הגולן. העוורים לומדים עד כיתה יוד ובזה מסתימת השכלתם. עם כניסתי לתפקיד ברווחה, שלחתי עוורת שישבה בבית 10 שנים לאחר שסיימה את כיתה יוד, לבית ספר מיוחד לעיוורים ולקויי ראייה, "מגדל אור" בקרית חיים, והיום היא עושה תואר ראשון בפסיכולוגיה. אני מאשים את משרד החינוך את משרד הרווחה ואת משרד הפנים האחראי על המועצות שמה שהיה חשוב להם הוא 'כיבוי שריפות', דבר שקורה עד היום. אין פה מדיניות שנהוגה במקומות אחרים בארץ".
דבריו של אדהם נאמרים מדם ליבו, בשטף ובעברית רהוטה. ניכר שהמצב הבלתי נסבל הקיים בכפרים הדרוזים ברמת הגולן מייסר אותו. לא די שהרשויות של המדינה מפנים כתף קרה לצרכי הנזקקים לשירותי הרווחה, הוא מאשים גם את הגורמים המקומיים ברמת הגולן.
"קיבלתי סכום של מיליון ושלושים אלף ש"ח מהקרן לשירותי נכים להפעלת מפעל מוגן איזורי ברמת הגולן. נמצא במסעדה מבנה של בית ספר לשעבר שיועד למטרה זו, אך בפועל המועצה בלמה את הפרויקט בגלל סכסוך שקיים על המבנה בין הווקף לבין המועצה. כל אחד משתי הרשויות טוענת לבעלות על המבנה, כאשר יתרה מכך, הווקף טוען לבעלות על כל אדמות מסעדה ומוכן לנדב את המבנה למועצה לצורך הפרויקט בשכירות של שקל אחד וכל זאת כהוכחה שהוא "בעלי הבית" ולא המועצה. לצערי, בסופו של דבר פרויקט זה לא יצא לפועל. פרויקט נוסף שנכשל בגלל ריב של ראשי המועצות הוא בית ספר למפגרים שפעלתי להקמתו בבוקעתה".
איך אתה מסביר את התופעה שגורמים מקומיים מכשילים פרוייקטים כה חיונים?
"יתכן והדבר נובע מחוסר מודעות, פרינציפים יחסי כבוד או אגו. אנשים שיושבים בעמדות מפתח ברמת הגולן לא מבקשים ממוסדות המדינה את המגיע לאוכלוסיות חריגות שרמת חייהן תשתפר. למשרד החינוך הרווחה הפנים נוח עם זה, ואנו תקועים. אני ממש לא מבין את משרד הפנים שלדעתי הוא האשם העיקרי במה שקורה בכפרים שלנו. הזכרתי כבר שראשי המועצות הם ממונים, ומשרד הפנים יכול להכפיף עליהם את מרותו ולחייבם לפעול בהתאם להנחיותיו. לדוגמא, מפקח המחוז יכול לאסוף את ראשי המועצות ולהנחות אותם שמרכז היום יפעל במסעדה, את בית הספר לחינוך מיוחד עבור המפגרים נקים בבוקעתה וכך הלאה. המדיניות לצערי היא כיבוי שריפות. היכן שהדבר מחייב מפעילים את החוק. היכן שהחוק אינו מחייב מורחים את הזמן".
הזכרת 'מרכז יום'. כיצד הקשישים בכפרי הדרוזים מעבירים את זמנם כאשר אופציית מרכז יום לא קיימת עבורם?
"כמעט לרוב התושבים יש אדמות חקלאיות. בתקופת הקטיף הם מלווים את ילדיהם בשטח, מכינים עבורם את הקפה. קשישים שאין למשפחותיהם אדמות יושבים בבתים. ניסיתי להקים מועדונית במסעדה עבור אותם 30-40 קשישים פוטנציאלים שיוכלים להנות מפעילות חברתית אך עדין הנושא לא אושר. לפני חודש נפגשתי עם נציג של אשל המעוניין להקים מרכז יום במג'דל שמס. אני מקווה שהפרוייקט יאושר בקרוב.
יש אלימות כנגד קשישים?
"נדיר מאד. מכבדים מאד את הקשישים. אולי זה יתרון של החינוך הדרוזי. יש גם מחויבות של המשפחה לקשיש. לא יקרה שקשיש יוכנס לבית אבות. תפקיד המשפחה הוא לדאוג לצרכיו".
איך מתיישב הפער הבין דורי בין הסבים לנכדים?
"עד אמצע שנות ה-90 לא היית פוגש צעיר דרוזי לבוש ב"שורטס" (מכנסים קצרים). זה מנוגד למסורת.
מאז ומתמיד הייתה אצל הדרוזים ברמת הגולן מסורת של דת, עבודת האדמה, ערכים ותרבות. היה גם אכפת לאנשים אחד מהשני. כמו בחברות אחרות, גם אצלנו נכנס הביתה 'החייזר' הזה שנקרא תקשורת-טלוויזיה ואינטרנט, והכל החל להתפורר. לצערנו החברה הדרוזית לקחה את הדברים השליליים. אנו מושפעים מאד מהטכנולוגיה אך לא לוקחים ממנה את הדברים החיובים".
מצבה של מחלקת הרווחה במג'דל שמס, הכפר הדרוזי הגדול ביותר ברמת הגולן אינם טוב בהרבה מזו של מסעדה. בשיחה שניהלתי עם עובד המחלקה, הישאם אבו גאבל (29) עולה תמונה קודרת וכלל לא מעודדת. "אני נמצא במחלקה מאז מאי 2008, ועלי להתמודד לבדי עם 400 תיקי מטופלים עקב היותי העובד היחיד במחלקה".
תחילת דרכו האקדמאית של אבו גאבל החלה בלימוד תעשיה וניהול במכללת תל חי, אך הבין עד מהרה שלא לכך הוא יועד. "אני מגדיר את עצמי כאחד שאכפת לו, אמפטי ששומע ומקשיב לכולם, ויש לי נתונים טובים לשמש עובד סוציאלי". בגיל 24 אבו גאבל שם פעמיו לאוניברסיטת חיפה שם עשה מכינה אקדמאית כללית, ושב למכללת תל חי על מנת ללמוד עבודה סוציאלית. עם סיום לימודיו עבד ב"מטב" עמותה בתחום הסיעוד והטיפול באדם המבוגר.
כמו במסעדה, גם במג'דל שמס, יש תקן לעובדים סוציאלים אך הם לא בנמצא. "יש מחסור בעובדים סוציאלים. בקרוב מאד, אני מקווה, כוח האדם יגדל עם סיום הכשרתן של מספר סטודנטיות שמסיימות את לימודהן בנושא".
כיצד אתה מתמרן בין הנושאים השונים של מחלקת הרווחה האמורה לספק מיגון שירותים?
"זו בעיה.כפי שציינתי, אני העובד הסוציאלי היחידי...ואני לא המנהל! כרגע אני מטפל בזכויות התושבים בביטוח הלאומי. למעשה אני מתחיל הכל מהתחלה. אני מנקה את "האבק" שהצטבר על התיקים, וכל זאת בלי מנהל מחלקה ובלי שמישהו ינחה אותי".
למי אתה מדווח על פעילות המחלקה?
"למפקח שיושב בחיפה. אני 'חורש' המון כדי ללמוד מהר את כל הנושאים".
אבו גאבל הגיע למחלקת הרווחה לאחר שהייתה סגורה במשך שנה וחצי עקב אלימות כלפי העובד הקודם. בטיפולו כרגע 160 זקנים סיעודים ו-60 מפגרים כאשר יש לו מידע על 15 בלבד והשאר אינם מאובחנים. 600 הקשישים בכפר נמצאים ללא מעש בגלל העדר במועדונים ומרכז יום.
שיחתי עם אבו גאבל מסתיימת בנימה אופטימית: "ראש המועצה הנוכחי עבד 7 שנים ברווחה, יש לו לב זהב ותושבי הכפר אוהבים אותו. הוא מנסה לשפר את התדמית של הכפר על ידי גבייה של הארנונה ומשכנע את האנשים לשלם עבור המים והחשמל, והשינוי התשתיתי ניכר בגדול. אני מקווה בכל ליבי שהדברים ילכו וישתפרו לרווחת כל תושבי הכפר".
מסתבר שממשלת אולמרט הבינה את מצבם הבלתי אפשרי של הדרוזים והצ'רקסים, והחליטה לפעול בנידון למניעת הפלייתם לרעה מול מגזרים אחרים במדינה.
ביום 15.08.2006 התקבלו החלטות של ועדת שרים לענייני המגזר הלא יהודי לתוכנית רב שנתית לפיתוח ישובי המגזר הדרוזי והצ'רקסי וקיבל תוקף של החלטת ממשלה ביום 31.08.2006.
התוכנית המדוברת היא לשנים 2006-2009 ובין היתר נכתב בה:
א. ממשלת ישראל רואה חובה לעצמה לפעול למתן תנאים שווים והוגנים למגזר הדרוזי והצ'רקסי בתחום החברתי-כלכלי ובפרט בתחומי החינוך, הדיור והתעסוקה.
ב. הממשלה תפעל לפיתוח ולקידום חברתי-כלכלי של ישובי המגזר הדרוזי והצ'רקסי, בהתאם לתכנית שתפורט להלן.
ג. התכנית גובשה על ידי משרד ראש הממשלה בשיתוף עם נציגי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות.
ד. לאור כוונת הממשלה להביא תכנית מקיפה לשיקום אזור חיפה והצפון, תשולב החלטה זו במסגרת התוכנית, לכשתתקבל, בהתאמות הנדרשות.
בנושא הרווחה הוחלט כי:
משרד הרווחה יקצה ממקורות המימון.... סך של 23.0 מליון ש"ח לפיתוח המגזר הדרוזי והצ'רקסי, כ- 5.6 מליון בממוצע בכל אחת מהשנים 2009-2006 :הקמה, בניה ותחזוקה שוטפת של מוסדות רווחה.
משרד הרווחה יקצה 19.0 מליון ש"ח..... לצורך הקמה, בניה ותחזוקה שוטפת של מוסדות רווחה לרבות מועדוניות לקשישים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד. 4 מליון ש"ח בשנה בכל אחת מהשנים 2009-2006 .
החלטות הממשלה נטעו בלב המגזר הדרוזי והצ'רקסי תקווה שאכן יש מי ששומע ומבין את מצוקותיהם. אך לא כך הם פני הדברים בפועל. בחודש יוני השנה הפגינו מספר מועצות דרוזיות וצ'רקסיות מהגליל מול משרד ראש הממשלה על כך שההבטחות ממשלת ישראל לתקציבים לא מומשו.
תגובות:
יעקב קבילו, ראש מערך השירותים באשל: "אכן נציג אשל ביקר ברמת הגולן ודן יחד עם מנהל המחלקה על פיתוח שירותים לזקנים ברמת הגולן. בשלב זה אנו לומדים את הצרכים במקום ובהמשך נבחן אלו שירותים מתאימים להם".
עו"ד רוני מלקאי, דוברת משרד הרווחה: "מזה שנים רבות נעשים מאמצים רבים ובאינטנסיביות רבה, לקדם ולשדרג את כלל נושאי הרווחה בכפרים הדרוזים ברמת הגולן , ולאחרונה חל שיפור בנושא.
הכפרים הדרוזיים ברמת הגולן מאופיינים כקטנים, מרוחקים ממרכזי שירותים בכלל ומבתי חולים בפרט. עלויות גבוהות של היסעים, ומיעוט בשירותים. בכל הישובים לא מתקיימות בחירות וראשי הישובים מתמנים על ידי משרד הפנים.
במשרד הרווחה מושקעים מאמצים רבים לאגום משאבים, ורק לאחרונה החלו הישובים להיענות לכך. במשרד החלו בפעולה משותפת עמם והקמת מסגרת לנכים, הוקצו לכך כספים אך הנושא "תקוע" בין הישובים.
מסגרת לאדם המפגר בישובים ברמת הגולן, אושרה ומתוקצבת מאז שנת 1996.
במאי שנה זו התקיימה פגישה בין מר נביל קבלאן - מפקח מחוזי בשירות למפגר עם ארבעת ראשי הרשויות, בניסיון נוסף לקדם את נושא הטיפול באדם המפגר. בישיבה הוחלט על בדיקה עדכנית של הצרכים במטרה לבצע את ההחלטה שהתקבלה ב-1996. להערכתנו ראשי הרשויות גם הפעם יתקשו לאגם משאבים ולפתח שירות כה חיוני שתושביהם זקוקים לו.
היסעים - בעת האחרונה חל שיפור בנושא ההיסעים ומתבצע איגום משאבים אף בנושא זה. אין ספק שבמידה והישובים יקפידו על הסעים משותפים (על כך אנו משוחחים חודשים רבים) ניצול התקציבים יהיה אופטימלי.
כ"א - תקני המחלקה לשירותים חברתיים תואמים את הנוסחא המקובלת:
במסעדה, בבוקעתא ובעין קיניא כוח האדם הקיים בפועל הוא מעל הנוסחא של כח האדם למחלקות הרווחה.
ברג'ר: תואם נוסחא. במג'דל שמס: בפועל מועסקים 1.5 משרות מתוך 4.6 מאושרות. הפער במג'דל שמס נובע מכך שהמועצה המקומית טרם החליטה על איוש המשרות אשר כאמור עומדות לרשותן.
בכל מקרה, שר הרווחה יצחק הרצוג והנהלת המשרד יקיימו בשבועות הקרובים סיור מיוחד בכפרים הדרוזים ברמת הגולן בכדי ללמוד מקרוב נושא זה . בנוסף לכך הנחה השר הרצוג את יועצו לענייני הדרוזים להקדיש תשומת לב מיוחדת לעניין זה ולעקוב מקרוב אחר צרכי הרווחה המאפיינים את הישובים הדרוזים ואת המענים הניתנים להם.
