למה חשוב לתינוק שלנו שנחבק אותו? 

למה חשוב לתינוק שלנו שנחבק אותו?
חגית בן-שחר

תינוק חייכן וחמוד גורם לרבים מאתנו, כמו מתוך אינסטינקט, בעיקר אם אנחנו נשים, לצאת מגדרנו, להשמיע קולות מיוחדים, לגעת בו ולחבק. למה חשוב לנו לחבק תינוקות? זו שאלה מצוינת.

אך למה חשוב לתינוק שנחבק אותו?- לשאלה זו אנסה לענות כאן.

קיימות סיבות רבות לחשיבותו של החיבוק, למשל: כשאנחנו מחבקים ומחובקים אנחנו לא לבד. אנחנו שייכים. חיבוק גם תומך במערכת החיסונית, מחמם ברגעים קרים ומאפשר להתמודד יחד עם כאבי הבטן של מערכת העיכול המתפתחת. וביחד זה הרבה יותר קל.

ובכל זאת, מה התינוקות יודעים?
צמד המילים הראשונות שאחייניתי, בת השנה, ידעה לומר הן "בוא אלי" בכל פעם שרצתה שיישאו אותה על הידיים, הושיטה ידיים קטנות ושמנמנות למעלה באוויר ועם פה מלא במוצץ אמרה:" בוא אלי". כולנו צחקנו ולקחנו אותה מיד, קרוב, קרוב אלינו לחיבוק חם.

הפעוטה הקטנה הזו ידעה באופן אינסטינקטיבי את חשיבותו של המגע שלנו המבוגרים עבורה.

למה כל כך חשוב לחבק תינוקות?

וויסות. תינוקות, פעוטות (ועוברים) אינם מסוגלים לווסת את עצמם. הם תלויים בנו המבוגרים לאיזונם מבחינה פיזית, רגשית ואנרגטית. למעשה, ילדנו זקוקים לוויסות שלהם דרכנו במשך רוב שנות ילדותם, עד גיל 7 ואפילו 10 שנים (תלוי איזה חוקר שואלים).

כשתינוק או עובר נכנסים לסטרס, למצב דחק בגלל רעב, כאב או חרדתה של האם הם חסרים את מנגנוני ההגנה הפיזיים והרגשיים שיוכלו לתעל חוסר נוחות או חוסר אונים זה. הסטרס נחווה אצלם בעוצמה רבה. יכולת ההכלה שלהם קטנה, משום שמערכות שונות בגופם החל ממסת השרירים ועד למערכת העצבים עדיין לא מפותחות דיין.
הם זקוקים ליכולת ההכלה והוויסות של מערכות השרירים והעצבים של גופנו, שלנו, ההורים ודרכנו כמו בכלים שלובים הם מתאזנים.

כמו המערכות הפיזיות גם השדה האנרגטי של הילד נבנה סביבו בהדרגה במשך שנים. כתינוק וכילד, גבולותיו פתוחים והוא חשוף לפגיעות, התרגשויות וחוויות המגיעות מסביבתו. תכופות התינוק/הילד יבוא להתכרבל בזרועות הוריו להירגע מעומס הגירויים שהגיעו ממשחק או מהסביבה.

חיבוק נכון מאפשר לתינוק לווסת את עצמו, מערכת העצבים שלו הטעונה מכאב או פגיעה יכולה להעביר את מטענה העודף אל גופנו הבוגר, אל מערכת העצבים והשרירים שלנו ואלה כבר ידעו לווסת מטען זה עבור שנינו.

השפה הלא-מדוברת. ידיים של אחרים נושאות את התינוק, מלטפות, מאכילות רוחצות, מלבישות. תחושות, תנועות ותגובות רגשיות שזורות אלו באלו. התינוק לומד על עצמו ועל סביבתו הרבה מאוד ללא מילים. משפת המגע: האם המגע קשוב? רך? חומד - מקוטע? אוהב? מרוחק? זמין - נדיר? חודר? מותאם?
מגע של עור בעור, חילופי מתח שרירים, תנועות, תזוזות, קולות, צלילים, ריחות וטעמים. המגע היומיומי ה"סתמי" בין ההורה המחזיק והתינוק המוחזק נחקק בגופו ובנפשו של ילדנו ובגופנו שלנו לטוב ולרע. איזה מהתנועות, הקולות והתחושות מייצגות אהבה, ואילו מהן מייצגות כעס, חוסר אונים, או פחד?.


לפני מספר שנים פגשתי אישה צעירה בשנות ה-30 לחייה. האישה סבלה ממיגרנות חוזרות ונשנות אשר שיתקו אותה למשך מספר ימים כואבים בכל חודש, כך במשך שנים רבות. התברר שהיא נולדה יחד עם אחיה, תאומים לזוג הורים צעירים מאוד. אביה היה טרוד בעבודתו ואמה נשאה לבדה בעול גידול התאומים הרכים. לאם הצעירה וחסרת הניסיון הייתה זו חוויה קשה המורכבת מרגעים רבים של בלבול וחוסר אונים.
תוך כדי הטיפול במיגרנות, נחשפו תחושות חוסר האונים של התינוקת דאז וכעס וכאב של הבוגרת של היום, לנוכח מגעה חסר הביטחון של אמה. מגע שנטבע בגופה כחוויה טראומטית מתמשכת.


" המעטפת ההורית" מונח אותו טוותה יונה שחר לוי, מטפלת בתנועה ומורה ליוגה. "המעטפת ההורית" היא מרחב מוגן, תחום על ידי גופים הוריים.. " בתוך מרחב זה עושים תינוקות רבים את צעדיהם הראשונים בעולם. הגוף ההורי מתאים את עצמו לגופו של ילדו. והתינוק עטוף בחיקו. החוויה הבסיסית בתוך המעטפת ההורית היא של "אני במרכז העולם" -חוויה החיונית לנו להתפתחותנו התקינה.

זוהי חוויה של מחוברות גופנית, תחושתית ורגשית. החיבור לרוב הוא של חזה אל חזה. את החיבור הגופני הראשוני הזה הגוף זוכר. שוב הגוף הגדול והקטן כאחד. ואכן, אזור החזה נשאר כמדד רגיש לרגשות ותחושות לאורך חיינו.

התפתחות החשיבה והגוף. לתקופה הראשונית הזו של מגע, תנועות ותחושות חשיבות רבה גם להתפתחות הקוגניציה והחשיבה המופשטת. מגע רגיש ומסונכרן מעניק לתינוק ביטחון ומאפשר לו פניות להתפתחות פיזית וקוגניטיבית. ובו זמנית מגע זה מגרה ומפעיל בתינוק חלקים בגוף ובמוח שיתמכו בהתפתחות החשיבה והמוטוריקה של העולל.

הישרדות. כולנו מכירים את הסיפורים על תינוקות רכים ששהו בבתי יתומים. קיבלו את הטיפול הבסיסי של אוכל וניקיון. המטפלות היו מסורות אך הן התחלפו. לא הייתה דמות קבועה בחיי התינוקות ולמטפלות העסוקות לא הייתה פניות ומודעות למגע ולחיבוק. בהתחלה התינוקות בכו, ביקשו בשפתם, כעסו, השתדלו נלחמו ועם הזמן הם ויתרו.
הפכו אפתיים. חלקם לא התפתחו מבחינה מוטורית כמצופה, אחרים נפגעו בהתפתחותם השכלית ויש מביניהם שוויתרו ומתו. המגע חשוב לנו היונקים לפחות כמו המזון אותו אנו אוכלים.

הטבע, צייד את התינוק האנושי בבכי ובנחמדות אין קץ. אלה נועדו למשוך אותנו המבוגרים לשמור ולהגן, לחמם ולטפח את היצורים הזעירים והמייללים הללו. לתינוקות בבית היתומים הציוד הטבעי הזה לא עזר וחלקם הפסידו.

החיבוק תוחם את הגוף הקטן שאותו אנחנו מחבקים. תיחום הגוף משמעותי מאוד ביצירת גבולות. איפה אני מתחיל ובעיקר איפה אני נגמר. תחושה זו מאפשרת ליצור הקטן שיצא מרחם עוטפת ובעלת גבולות מוגדרים, אל העולם הרחב, לחוש תחושת בטחון. וללמוד על המרחב הפתוח שסביבו בהדרגה על פי יכולתו והתפתחותו.

בתוך חיבוק רגיש אפשר לנוח, להרפות ולהירגע. חשוב שאנחנו המחבקים נהייה מודעים לחיבוק שלנו ולתגובה של הפעוט שבחיקנו, למתח השרירים שלנו ושלו, לנשימה.
מה הוא אומר לנו ללא מילים?
האם הוא נרגע בתוך המעטפת שיצרנו עבורו?
מהן תחושותינו שלנו?

ואם נחוש שהחיבוק שלנו מכווץ מדי, טעון, לא מרגיע, חסר ביטחון ומרוחק, רוב הזמן, כדאי לפנות לאיש מקצוע לחוות דעת נוספת.
חיבוק קשוב הוא מתנה. מתנה טבעית לנו ולילדים שלנו כדאי להתמסר אליו וליהנות.




לתגובות והרשמה להרצאה בנושא: החיבוק וטראומת הלידה הירשמו במייל הבא: lev_ahava@walla.com
רשמו, בבקשה, שם וכתובת ואחזור אליכם.