כל ההתחלות 

כל ההתחלות

כל החיים שלנו רצופים התחלות חדשות, חלקן הן יזומות על ידינו ואחרות הן חלק ממסלולי החיים – להתחיל ללכת, להתחיל לדבר, להתחיל לנסוע באופניים, להתחיל לבקר בגן, בכיתה א', חטיבה, תיכון, צבא, אולי טיול, חברות ראשונה, עבודה חדשה ועוד ועוד.

כעת שמגיעה שנת לימודים חדשה, אצל כל אחד ואחת מאתנו – הורים או מחנכים, עומדות ציפיות המחכות למימוש. כמעט כולנו מצפים להצלחות, שהילד בביה"ס יצליח בלימודים, עם החברים, שיסתדר עם המורה, שהילד בגן יצליח להסתגל למסגרת החדשה או אולי שיצליח לרכוש חברים חדשים, או שיתמיד בחוג מסוים. גם הורים וגם מורים מצוידים בהמון עצות שהן תוצאה של ניסיון עשיר, השקפות עולם, עולם ערכים וכמובן כוונות טובות.

אז מאיפה להתחיל?

אחד הדברים החשובים ביותר להתחלה חדשה ומוצלחת היא הקשבה. קודם לעצמנו – לציפיות שלנו: מה אנחנו רוצים כהורים, מה אנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו, לאילו הרגשות אנו מצפים, מה החששות שלנו, מה זה עושה לנו ומה זה אומר על עצמנו כהורים או כמחנכים, ובכלל מה זה אומר על הילד. מתוך ההקשבה הפנימית הזאת, נוכל לשים לב למה חשוב לנו באמת ומה הקשר בין זה לבין הציפיות שלנו.

לא פחות חשוב, ואולי אף יותר, להקשיב לילד או לילדה, ואם בכמה ילדים מדובר, אז לכל אחד בנפרד. ילדים שונים מרגישים שונה, ומגיבים שונה ואפילו חוששים מדברים קצת שונים. ולא פעם הציפיות של הילדים לא עולות בקנה אחד עם אילו של ההורים. ואיך נדע אם לא נקשיב?

ההקשבה היא הבסיס ליצירת אוירה של אמפטיה. זאת האווירה שמי שמדבר על מה עובר עליו מרגיש שמי שמקשיב לו מבין את רגשותיו, את המצב בו הוא נמצא. ההורה המקשיב הוא שותף רגשי לילד שפותח את ליבו ומעורר תחושות חיוביות של קירבה.

תפקידינו כמחנכים הוא לסייע לילד להבין את רגשותיו ולעודד אותו להכיר אותם. הדבר תקף לכל גיל. ישנן דרכים רבות לפתוח בשיחה, החל מהתעניינות איך היה בגן, או בבית הספר, מה עשית, איך את מרגישה עם המורה החדשה, עם איזה חברים דיברת היום, ועוד. דרך נוספת היא לשתף את הילד בחוויות האישיות שלנו מגיל הילדות או ההתבגרות בביה"ס, בהדגשת הרגשות שהתלוו להן אז, כולל התרגשות, סקרנות, שמחה, או גם פחדים, חששות, מתח.  

כדי לעודד את השיתוף ברגשות נוכל לנסות בפרשנות רגשית, לדוגמה, אם הילד מספר לנו שלא הפסיק לחשוב על השנה שעברה, נוכל להעיר "אתה מתגעגע?", "לאילו דברים אתה מתגעגע?", "קשה לך יותר השנה?" – כלומר, לבדוק מה שונה השנה, להבין איך הוא מרגיש עם זה, לגלות יחד מה הקושי.

הרווח הראשון במפגש מתוך הקשבה הוא בחוויה האישית, המעניקה תחושה של קבלה, הבנה, תמיכה רגשית והערכה עצמית ומחזקת את הדימוי העצמי אצל הילד.

השיחה האמפטית היא הבסיס למציאת פתרונות או דרכי התמודדות – ביחד, כלומר, הילד שותף ובכך ההורה או המחנך מסייע ומלמד את הילד כיצד להתמודד. השלב הזה הוא שלב של תכנון לפעולה, והוא חשוב באותה מידה כמו השיחה האמפטית, רק שאינו יהיה כל כך מועיל בלעדיה.

אפשר להיעזר גם בתהליך אימוני חינוכי (educational coaching) המיועד לסייע גם בשלבים הראשונים של הגילוי – תוך הקשבה בלתי שיפוטית ובאמצעות יצירת קשר של אמון בין המאמן לבין ההורים או הילד – וגם בהמשך הדרך, כאשר נסללת דרך עבודה ודרכי פעולה התואמות את הצרכים, הערכים והיעדים של הפונים לאימון.

אז לפני שאנחנו מציידים את הילדים במדריך עצות להתחלה מוצלחת, נשב לרגע של הקשבה ואמפטיה ורק אחרי המפגש האינטימי עם הלב, הראש יהיה פנוי לדון על הדרכים להתמודדות עם כל מצב או חשש. רק אז נוכל למלא את ארגז הכלים שלנו ושל ילדינו האהובים כדי שברגע האמת נוכל, כל אחד מאתנו, להשתמש בהם.

ושכל ההתחלות תהיינה מוצלחות !