כשהתותחים רועמים, איזה קול הם משמיעים? 

ההד התקשורתי שנוצר סביב אי קבלת תלמידים לבתי הספר בארץ ושוב בגזרת פ"ת מקומם מאוד. השמת התלמידים כבני ערובה (לשינוי מדיניות) היא מעשה נפשע של בתי הספר המדוברים וזה כבר הפך למחלה כרונית וכסות לחליבת כספים ממשלתיים.

מטבע הדברים הנושא נמצא תחת סיקור תקשורתי כבד. כנראה, נקעה גם נפשה של התקשורת מההתעלמות, וחוסר הטיפול השורשי של ממשלות ישראל לדורות, שכספי ציבור משמשים לדיכוי של ילדים קטנים רק משום שהם בצבע הלא נכון.לנוכח זה רציתי להזכיר על השלכות תודעתיות שיש לסיקור עיתונאי זה והדבר הבולט ביותר הוא שימושי הלשון בהקשר זה.

העיתונאים משתמשים בכל הכותרות הראשיות "תלמידים אתיופים" או "אפליית האתיופים" . ובטעות אפשר לחשוב כי אנחנו לא בישראל, אלא זו כתבת חוץ על מערכת החינוך האתיופית. חייבים לזכור כי מדבור באזרחים ישראלים לכל דבר ועניין. התלמידים האלה, שעתה מצויים בני ערובה בידי מנהלי בתי הספר בפתח תקווה כבר אינם עוד תושבי אתיופיה, אלא תושבי ישראל ובהמשך אף יגנו על גבולותיה. על כן ראוי לתת תשומת לב בשימושי לשון בסיקור העניין כדי לא להוסיף על הצלקות שכבר ממלא נוצרו בנפשם העדינה לאור דחייתם ממערכת החינוך. לאלה המתעקשים לציין את מוצאם עדיף להשתמש במונח 'ישראלים ממוצא אתיופי'. צריך גם לזכור כאמור כי להגדרות יש משקל לא מבוטל והשפעה על הקוראים ובמיוחד על טוקבקיסטים .אלה האחרונים, הם למעשה המראה של החברה ולא צריך להקל ראש בעניין. יש לך אפשרות לשפוך דיו אלקטרוני מלא בשנאה בשם האנונימיות. תחת הכינוי 'אורי מנתניה' השמיים הם הגבול.

הצורך להגיב בעד ונגד הפכה כבר לעניין ישראלי. כולם הופכים מומחים. כאשר הקהילה האתיופית בישראל הופכת להיות אחת מהמתוקשרת ביותר האצבע הופכת קלה על ההדק. מן הרגע שישנה ידיעה בדבר קבוצה זו בתקשורת, המילים "אתיופי", "אתיופים" או "אתיופית" תופשות חלק ארי בחדשה העיתונאית. המילים האלה מוציאות פתאום הרבה מומחים: כמעט כל מי שראה אי פעם אנשים העונים למילים שהוזכרו למעלה, מחליט לספר לכל עולם ואשתו על ההתמחות השכונתית מלפני שלושים שנה, רשמים סטודנטיאלים, או סתם פגישות אקראיות באוטובוס. המגיבים הם תמיד מספרים יודע-כל, גם אם רק בזה הרגע התקיים המפגש הראשון עם האדם האקזוטי והשונה שנחת בארצנו (סליחה בארצו) .

המדרון חלקלק - וככל שיאמרו את הבדיה מספר רב של פעמים כך תיצרב בתודעה של הקורא תמונה השונה בתכלית מזו במציאות וחוזר חלילה . האם להתייחס למגיבי הכתבתות והמאמרים ברצינות? - לרוב כן , זה כנראה המקום היחיד שאתה יכול להרשות לעצמך באופן פרדוקסלי להיות בלי מסכות .

מקבץ הכתבות והתקריות של המדכאים בארץ ישראל. כהמשך לקולות: נשמעו, נכתבו ונצפו כתבות אודות נהגי אוטובוס, מנהלי בתי ספר, אברכים, אנשי שררה כמו שופטים, שכל חטאם שהוצמד להם המילה 'אתיופים'. מדובר ממש בקורבנות תמימים שבסך הכול דרסו במתכוון קופאית, קיללו והשפילו נוסעת, שפטו בהתנשאות ופטרונות, על בסיס ארץ מוצא , לא קיבלו תלמידים לבית הספר כי ... וזה הפך כבר ממש לעניין יומיומי:

בואו נשאל משהו אחר לגמרי . מהן האלטרנטיבות?


האם אנחנו מתחמקים משירות צבאי , ממילואים , שירות לאומי ?
האם יש בנו קבוצות של משפחות פשע , ואנחנו סוחטים קבוצות ואזרחים תמימים ?
האם אנחנו חוזרים למולדתנו, לאחר שקיבלנו סל קליטה ובנוסף לזה גם משמיצים אותה ?
האם אנחנו מצטרפים לכתות וקבוצות ניאו נאציות בזים לדגל, ליהדות ולעם ישראל ?
האם אנחנו לא מספיק נאמנים למדינה למוסדותיה ולערכים היהודיים ?

אתם מחבקים את כל הקבוצות הללו , אף על פי שכל אלו שהזכרתי חזקים דיים להגן על עצמם
הם מיעוטים גדולים בחברה ומסופקני אם כלל הם זקוקים לגיבוי נוסף . בינתיים בזמן שרבים
מאירגונים חברתיים עסקנים ופוליטיקאים נחפזים לחבק את המיעוטים הללו. קיימת קבוצה בישראל שמשום מה כל אזרח שלישי מרשה לעצמו בשם גזעו 'הנעלה' לטנפה ולבזותה כל אימת שמתחשק לו . יוצאי אתיופיה בישראל הפכו ממש לאסקופה נדרסת ושק החבטות של אזרחי המדינה שהקיום בה לא פשוט.
מה לעזאזל לא בסדר איתכם? הייתכן שציבור גדול נוטש מאבק כנגד שחיתות במסדרונות בית המשפט? אי תקינות במערכת החינוך הם בעורקיו של כל הורה בישראל , מדוע אתם לא מצטרפים למחאה ולדרישה לצדק חברתי. איפה השמאל שכל כך חרד לזכויות אזרח?

צדק, ענווה , כבוד אנושי , אמון , אהבה , יושר , הם ערכי מוסר הנטועים עמוק בעם היהודי, אבל אתם נטשתם את היסודות הללו ואילו אנחנו נשארנו איתם. הינכם בזים לעקרונות הללו בשם הקידמה המדומיינת שלכם ואילו אנחנו חונכנו ומחנכים על פיהם, אלו ורק אלו הם הפערים בינינו.