מודעות עצמית בשיטת אהוב את עצמך רפא את חייך בדרך התורה שינוי ושיפור איכות חיים 

כשנסתכל סביבנו על העולם הנפלא שברא הקב"ה נראה שכביכול יש בו יותר רע מטוב. סבל, חולי, מגפות, תאונות, מלחמות, שנאת חינם וכד'. איך הפך העולם הנהדר שברא הקב"ה להיות כזה? האם זה מחויב המציאות? האם האדם חייב לסבול, להיענש, להיות מותקף, מואשם, כאוב וסובל?

שיטת המודעות "אהוב את עצמך רפא את חייך" (שיטת לואיז היי) אותה ברצוני להציג, מנסה להראות לאדם שהוא אינו חייב לסבול, לכאוב, לחיות בשפל כלכלי, בהשפלה, באיום ובהאשמה. ובידו הכוח לשנות את הדברים.
הדברים מובאים בדרך התורה שכן - "הפוך בה והפוך בה דכולי בה".

השיטה מלמדת איך ליישם הלכה למעשה את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שרבי עקיבא היה דורש עליו " זה כלל גדול בתורה". הדרך, אומר רבי עקיבא, עוברת דרך הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה' " כי רק מאהבת ה"כמוך" אפשר להגיע ל"אהבת הרע ומאהבת הרע אפשר להגיע ל: "ואהבת את ה' אלוקיך". וזהו הכלל הגדול בתורה.

האדם נברא במיזוג המופלא של גוף ונפש. אין ביכולתו לתת מה שאין בו.הוא ייתן לזולתו את מה שהוא יודע! שהוא חווה! שהוא הבין! שהוא שלו!

אנחנו יכולים לראות זאת באין ספור דוגמאות במציאות כולה.
א) אדם שאינו שמח, לא יכול לשמח אחרים.
ב) אדם שלא יודע, אינו יכול ללמד אחרים.
ג) אדם מיואש אינו יכול לעודד אחרים.

הדברים יוצאים מתוך האדם החוצה. כשאדם אוהב את עצמו ומקבל את עצמו כמו שהוא, הוא יעשה זאת לזולתו. וכשהוא אינו אוהב את עצמו: והוא שופט, מבקר, מאשים, כועס ואינו מעריך את עצמו, הוא ישפוט, יבקר, יאשים ויכעס גם על חברו.

הבה ונתבונן בחלק מן הדרכים שבהם איננו אוהבים את עצמנו:
*אנו מבקרים את מעשינו ללא הרף.
*אנו מזיקים לגופנו בעזרת אוכל בלתי ראוי לו.
*אנחנו בוחרים להאמין כי אהבתנו תלויה - תלויה בדבר.
*אנו יוצרים מחלות וכאב בגופנו.
*אנו מהססים לעשות דברים אשר יועילו לנו.
*אנו חיים באי סדר ובתוהו ובוהו.
*אנו יוצרים חובות ונטלים.
*אנו מושכים לחיינו בני אדם שמזלזלים בנו ומפריעים לנו לצמוח ולהתפתח.
*אנחנו בוחרים מקום עבודה שאינו טוב לנו. מקשה עלינו.מערכות היחסים שבו
הן לא תקינות. אנחנו בוחרים להישאר בו ולהישחק.
*כאשר אנחנו לא אסרטיביים ולא יודעים להגיד: כאן הגבול.
*כאשר איננו מבקשים מחיר שהולם את מאמצינו, השקעתנו וזמננו.
*אנו חוששים לבקש העלאת שכר.
*איננו יכולים לבצע החלטות מפני שאיננו בטוחים כי החלטותינו נכונות, או כי אנו
חוששים מה יגידו או איך נראה לפני ....
*אנו מלאי פחדים ודאגות.
*אנו כועסים על עצמנו ועל אחרים בשל טעויות.

העדר הערכה עצמית. אנחנו לא מספיק מעריכים את עצמנו. את הכוחות שלנו, את העוצמות שבנו, היכולות הנפלאות שנחנו בהם, האינטליגנציות המרובות, החכמה והבינה שניתנו לנו מבורא עולם, כישרונותינו, והיצירתיות שבנו.
יש לנו פחד לבטא אותם במלואם ולהוציא אותם מן הכוח אל הפועל. לממש את מה שבאמת אנחנו.

כאשר אנו מתכחשים לטובתנו בדרך כלשהיא, זהו מעשה של העדר אהבה עצמית.

אנו יכולים להגיע לאהבת עצמנו, לאהבת הרע ,וממנה לאהבת הבורא, כאשר אנחנו אכן אוהבים ומקבלים את עצמנו בדיוק כפי שהננו. כי אז הכול בחיינו מתפקד כהלכה. נדמה כי ניסים קטנים מתרחשים בכל מקום: בריאותנו משתפרת, אנו מושכים יותר כסף, יחסינו הופכים מספקים יותר, אנו מתחילים להביע את עצמנו בדרכים יצירתיות. נראה כי כל זה מתרחש מבלי שננסה כלל להתאמץ עבור הדברים.

יוצרת השיטה אומרת: יחס של אהבה ואישור כלפי עצמנו, יצירת מרחב של בטחון, רכישת אמון ואמונה בהיותנו ראויים, וקבלה עצמית, ייצרו סדר חדש בנפשנו, ייצרו מערכות יחסים אוהבים בחיינו, יאפשרו לנו למצוא מקום עבודה חדשה ומקום טוב יותר לחיות בו,ואפילו יאפשרו לנו לייצב את משקל גופנו באופן תקין, ויגרמו לבריאותנו התקינה.

באהבתנו את עצמנו אנו מרפאים את חיינו ואיתנו נרפאת גם סביבתנו.
אישור עצמי וקבלה עצמית בהווה הם המפתחות העיקריים לשינויים חיוביים בכל תחומי החיים.

התחלת האהבה העצמית היא: בהימנעות מוחלטת מהעברת ביקורת על עצמנו.
נשתמש בביטוי: "עשיתי כמיטב יכולתי".שפירושו:קבלת עצמנו ללא ביקורת ושיפוטיות הביטוי איננו הסרת האחריות שלנו לגבי התנהגותנו. אלא, הוא מאפשר לנו לנתק את הקשר ההרסני של האשמה - הענשה- כאב - שאינם מקדמים אותנו, כדי להגיע למקום של בחינה, מודעות , הבנה של מעשינו - שגורמים לנו לצמוח ולהתפתח.
ביקורת נועלת אותנו אל תוך אותו דפוס שאותו אנו מנסים לשנות ללא הצלחה. ביקורת פרושה אני או אתה לא בסדר.

איך נלמד לאהוב את עצמנו?

יוצרת שיטת המודעות "אהוב את עצמך רפא את חייך" אומרת שהחיים הם מאד פשוטים.( הם לא קלים), כי הם בנויים על חוקיות מסוימת שאותה קבע בורא עולם. במידה ואנו הולכים לפיהם, הדרך ברורה, והחיים פשוטים. מתי החיים מתחילים להיות מסובכים? כאשר אנו יוצרים לנו "חוקים" עצמיים ורוצים שאחרים ילכו לפיהם. אבל גם האחרים יוצרים להם "חוקים" משלהם. נוצרות התנגשויות בין "חוקינו" לבין "החוקים" שלהם. הדבר מוביל לכל המלחמות והשנאה שאנו רואים בעולם.
אדם שחי לפי החוקים אותם נתן לנו בורא עולם בתורתו, חייו פשוטים וברורים, ומובילים אותו למימוש ייעודו עלי אדמות. מתי חייו מתחילים להסתבך - כשהוא יוצר לו חוקים משלו ( שלעיתים קרובות סותרים את חוקי התורה) ורוצה שאחרים ילכו בדרכו.

מהם אותם חוקים עליהם מדברת השיטה?מהי אותה עבודת מודעות? איך היא מביאה לידי שינוי ולאהבת עצמנו וזולתנו?

1. חוק המשיכה: מה שאני מוציא בדיבור חוזר אלי כחוויה.

אנו מקבלים בחזרה את אשר אנו תורמים. החוק אומר:כל מה שאדם מוציא מפיו בדיבור (שמבטא את מחשבותיו, אמונותיו, רגשותיו, וחלומותיו), חוזר אליו במציאות. דוגמא לכך היא אמרתו של דוד המלך: "אשר יגורתי בא לי". כל עוד הדברים נמצאים במחשבתו של האדם, הן אינן יוצרים עשייה. הן נמצאות בכוח ולא בפועל. הדבר שגורם להם לצאת מן הכוח אל הפועל הוא הדיבור.

סימוכין לכך אנו מוצאים מהתורה: בתחילת בריאת העולם הוא היה תוהו ובוהו ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. רק משאמר הקב"ה: "יהי אור". התחילה בריאת העולם והברואים. כדברי דוד המלך בתהילים "הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד" וכפי שאנו אומרים בתחילת פסוקי דזמרה "ברוך שאמר והיה העולם".

מהי מהות הדיבור?

"וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב, ז) רש"י ד"ה: "נפש חיה" אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של האדם חיה שבכולן שנתווסף בה דעה ודיבור. ואונקלוס תרגם "נפש חיה" רוח ממללא. הדיבור הוא חותמו של הקב"ה באדם והוא המייחד אותו משאר הבריות בעולם. לדיבור האדם כוח אדיר לשנות עולמות (ע"י תפילה,


תהילים ולהבדיל לשון הרע) כפי שאמר שלמה המלך:" מוות וחיים ביד הלשון". כשהדיבור היוצא מפי האדם הוא חיובי זה חוזר אליו בצורת חוויה חיובית ולהיפך.

על ידי הדיבור אנחנו מוציאים את המחשבות שלנו (הדעת) מן הכוח אל הפועל. מאחר שאנו הננו היחידים בעלי היכולת לחשוב במוחנו, אנו יוצרים את המציאות שלנו ואת כל הנוכחים בתוכה. למעשה אין לשום אדם ולשום דבר כל השפעה עלינו, מכיוון שהוא אינו יכול לחשוב במקומנו. כשאנו יוצרים שלום, שלווה ואיזון במחשבותינו ,נמצא יסודות אלו גם בחיינו.
ר' נחמן מברסלב אומר "במקום שהמחשבה של האדם נמצאת שם הוא נמצא".

2. חוק הפרוש:
לרובנו יש רעיונות מסוימים בנוגע לזהותנו העצמית. וכללים נוקשים מרובים בנוגע לאופן שבו יש לחיות את החיים. כגון: אני אצליח רק בדבר הזה, או לחילופין, אני לא אוכל לעשות את הדבר הזה.
החוק אומר: הפרוש שאנו נותנים לחיים, הוא זה שיקבע את התייחסותנו אליהם. במידה ונפרש את החיים כטובים ונעימים, הם יהיו טובים ונעימים. לדוגמא: האדם המאמין יראה בכל מאורע (גם זה הקשה לו) כיד ההשגחה, שכוונתה אך להיטיב עמו.
לכל אדם הסתכלות ייחודית על העולם, על עצמו ועל הסובבים אותו, הסתכלות זו היא הפירושים שלו לדברים שקרו לו בילדותו.

מאחר ולכל אדם הפירושים שלו, עליו לקחת אחריות עליהם ולהכיר בעובדה שבגללם נוצרת מציאות חייו לטוב ולרע.אולם יש באדם נטייה לא לקחת אחריות על פירושיו. ולהאשים את הסובב אותו (מזג אויר, הורים, בן זוג, ילדים, חפצים) בכישלונותיו או בחוויותיו השליליות.
כבר בגן עדן האשימו אדם וחוה את זולתם במה שקרה להם ולא נטלו אחריות על מעשיהם. כתוצאה מכך הם גורשו מגן העדן והביאו על עצמם ועל כל העולם סבל, מכאוב, קשיי פרנסה ומוות.
במידה וניקח אחריות על הפירושים שלנו נלמד לראות איך אנו בוחרים אותם, נוכל לשנותם. בהתאם לכך ישתנו חיינו

3. חוק הבחירה:
מרגע בריאתו ניתנת לאדם יכולת הבחירה החופשית, הוא בוחר איך יהיו חייו. כל החיים אנו מתאמנים בבחירות מקוים שבחירתנו תהיה טובה ותביא לנו מכסימום רווח ומינימום הפסד.
אנו בוחרים את מחשבותינו. אם נבחר לחשוב מחשבות חיוביות או להפך מחשבות שליליות, כך יהיו חיינו. מחשבות האדם הוא הכוח בעולמו. הוא המקבל את אשר הוא בוחר לחשוב.

שיטת המודעות אומרת: תמיד בכל רגע יש לנו את יכולת הבחירה לבחור אחרת ממה שבחרנו לפני כן. בחירת המחשבה האחרת תשנה את הרגש ואת ההתנהגות

כי לא המציאות קובעת איך נרגיש ואיך נתנהג אלא מה אני חושבים על המציאות

הזוהר הקדוש אומר שלפני שהנשמה יורדת לעולם הזה משביעים אותה שתבחר בטוב- בחיים. כפי שכתוב בספר דברים (ל' יט') "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחייה..." ורש"י ד"ה "ובחרת בחיים": אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים. כאדם האומר לחברו: : בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על החלק היפה ואומר לו: את זה ברור לך. ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" (תהילים טז' ה') הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך.

הדבר שמאפשר לנו את הבחירה היא המחשבה. המחשבה היא אשר גורמת לנו להרגיש, להתנהג, ולהגיב לכל אירוע בחיינו .

בראשית בריאתו אין הבדל בין מה שהתינוק חושב על המציאות לבין הרגשתו והתנהגותו.
מגיל 4- 3 אנחנו מתחילים לקשור את הרגשותינו עם מחשבותיהם של הורינו ולעשות כל מיני פלונטרים וקשרים לא הגיוניים. אנו מפנימים את החשיבה של הורינו לגבי הדברים הקורים מסביבנו ( כי עדין אין לנו את המסננת לראות שזה שלהם ולא שלנו).

לאט לאט אנו מחזקים את מה שהפנמנו וחושבים שזו היא חשיבתנו. בהתאם לה אנו בוחרים את בחירותינו - כמו טיס אוטומטי. הבעיה בבחירה שיתכן שהיום היא כבר לא משרתת אותנו אך אנו עדין ממשיכים ללכת איתה.

4. חוק ההצטברות: כוח המחשבה מחשבותינו הן יצירתיות.
זהו חוק הטבע החשוב ביותר שעלינו לדעת. אנו חושבים בין 80- 60 אלף מחשבות ליום. מחשבות הן כמו טיפות של מים - הן מצטברות כאשר אנו ממשיכים לחשוב אותן מחשבות שוב ושוב. כשם שטיפה ועוד טיפה הופכת לשלולית, ושלולית ועוד שלולית הופכות לאגם ואגם ועוד אגם הופכים לאוקיינוס - בדומה לכך הן מחשבותינו הן מצטברות. אם הן מחשבות חיוביות, נוכל לצוף באוקיינוס החיים. אם הן שליליות, אנו טובעים בים השליליות.
מחשבה יוצרת תחושה, ותחושה יוצרת התנהגות. כשנשנה את המחשבה התחושה וההתנהגות ישתנו.

המכשיר לשינוי הוא: שחרור מחשיבה ישנה, ובניית חשיבה חדשה. אנו עושים זאת דרך זיהוי החשיבה השלילית, השתחררות ממנה בטכניקות שונות, ואמירת היגדים חיוביים ממוקדים בהווה.
בעבודת המודעות אנחנו לומדים לזהות מחד, אותם מחשבות המעכבות אותנו ולהשתחרר מהם, ומאידך, לזהות אותן מחשבות התומכות בנו ולהעצים אותם.


5. חוק ההווה: כל רגע הוא התחלה חדשה .
נקודת הכוח שלנו היא תמיד ברגע הנוכחי:עכשיו. בכל רגע האדם יכול לעשות שינוי במחשבתו. ביהדות זוהי חזרה בתשובה.
הדבר החשוב הוא: מהם המחשבות והאמונות, שבהן הוא בוחר כרגע. מאחר שמחשבות אלו ו יצרו את עתידו.

6. חוק האהבה:
אנחנו ראויים לאהבה ללא שום תנאי. כי אנחנו יצורי כפיו של הקב"ה, והוא אוהב אותנו ללא תנאים.כפי שכתוב בתפילה "אהבת עולם אהבתנו...והבוחר בעמו ישראל באהבה" . הקב"ה רוצה שנאהב את בריותיו כולם ללא תנאי, ללא קשר למעשיהם או להתנהגותם.

7. חוק הסליחה - המפתח לכל אהבה היא הסליחה.
הסליחה פותחת דלת לאהבה. הכעס, הטינה והשנאה יוצרים מחסומים אדירים בנפשנו. כשאנו סולחים אנחנו משתחררים מ"משאות" כבדים שאותם נשאנו עד כה מהעבר ובכך יוצרים עבורנו הווה ועתיד טובים יותר.

יוצרת השיטה אומרת: שבמידה ויש לנו קושי באיזה תחום בחיינו, באותו מקום יש לנו לעשות עבודת סליחה. את עבודת הסליחה אנחנו עושים עם עצמנו. ולא עם אותו אדם שגרם לנו רעה. ברגע שאנו סולחים אנו משחררים מחסומים רבים גם בתחומים שאינם קשורים כביכול לאותם אנשים, ובכך אנחנו נפתחים לשפע לשמחה לאהבה.

8. חוק השימור.
קיימות כמה סיבות לכך שרוב בני האדם מתקשים לעשות שינוי בחייהם. (למרות שהם אינם מרוצים ואפילו סובלים מצורת חייהם הנוכחית) בשיטת המודעות אנו מונים 4 סיבות:
ביקורת ושיפוטיות
ביקורת עצמית וביקורת על אחרים - אני או אתה לא בסדר.
שיפוטיות - מדידת אנשים לפי איזה "מד מידה" שהאדם או החברה יצרה לעצמה לטוב או לרע.
פחדים או דאגות - כלפי העתיד.
כעס וטינה - כלפי העבר.
רגשות אשם והאשמה עצמית: שמכניסים את האדם למעגל:
מחשבה - אני או השני "לא בסדר".
משיכת עונש כתוצאה מכך. (פיזי או נפשי )
הרגשה - כאב או/ו תסכול.
התנהגות - קורבן או /ו תוקפן.
רגשות אשמה (במקרה של קורבן ) והאשמת השני (במקרה של תוקפן).
וחוזר חלילה.

אם ברצונך ללמוד איך ליישם את הדברים שנכתבו עד כה, אני מזמינה אותך הקורא/ת להצטרף לסדנת מודעות בת עשרה מפגשים.