הפה הזה היה שופר של איזו אונה עצמאית במוח שלו, אונה שהתפתחה רק בשנים האחרונות. ואיך זה מתיישב עם המדע שטוען שדווקא המוח לא יכול להתחדש? וגם טוען שיש ירידה ביכולת השכלית? הנה, אצלו יש דווקא התחדשות, חייך לעצמו במרירות. באונה הזאת מאוד ברור לו שיש בעולם ובזמן קו פרשת מים, ורק מי שהיה בצד הצל של ההר יכול להשתייך לקבוצת צד הצל של ההר. מי שנולד באור לא מוזמן.
זה מועדון אקסקלוסיבי, כמו שאומרים. מבחני הכניסה קפדניים ואין מקום למתחזים: לא בני שבט הטוטסי; סליחה, אבל לא הארמנים; גם, סליחה מקרב לב, לא הצוענים, לא השבויים האמריקאים בשבי היפני; לא הנרדפים בעלילת דמשק; ובטח ובטח, ובלי שום סליחה, הפלסטינים. זה מה שיפה במועדון אקסקלוסיבי - ההחלטה את מי לקבל שייכת לחברים בלבד והחברים במועדון שלו לא רוצים שם אף אחד. הם שילמו את דמי החבר במלואם, ומותר להם, מתי שהם מוצאים לנכון, לא להכניס אחרים. אז הוא בהחלט אחרון, לא בני ולא רעיה ואפילו לא גיבור ישראל אריק שרון.
דויד הסב מביא בקטע שלפנינו את תמצית השקפת עולמו. הוא בטוח שמי שעבר דרך מחנות ריכוז ושרד את השואה שיך למועדון אקסקלוסיבי שאינו מקבל חברים אחרים לשורותיו. דויד מאמין שכל מי שלא שותף לאותן חוויות אומללות של היהודים במחנות מביט על המציאות בסוג של תמימות שיש להיזהר מפניו. הוא בטוח שמה שהיה הוא שיהיה, והדרך הנכונה לחיות היא דרך הזהירות והחשדנות המתמדת. הציונות שלו היא מוחלטת וקיצונית. הוא אוהב רק מה שקשור במדינה היהודית ולא מוכן לצאת מגבולותיה. הוא אוהב ומסור לבני משפחתו אך כועס על עצמו שלא הצליח לחנך את ילדיו לדבוק בערכים שלו. בכל זאת מתברר שגם בביטחון שלו יש בקיעים.
