האם האימון הוא מותרות בחיים? 

שמעתי את הטענה שכלי האימון האישי נתפס כמותרות בחברה
הישראלית לא מעט פעמים ,להבנתי רוב האנשים לא הפנימו עדין מהו כלי האימון.

אם תסתכלו כל אחד ממרחבי גילו אחורה ,כמה כסף הוצאתם כדי להרגיש "טוב" ולהיות "מאושרים" כמו בגדים ,ארוחות ,חופשות נהניתם אך ההחלטות החשובות שאתם יודעים שזה הנכון לכם ,לא החלטתם ,נשארתם עם התחושות של התסכול וההחמצה של החיים.

הרי הפרדוקס של החיים שהאדם היחיד שאנו בורחים ומפחדים להתמודד מולו זה אנחנו,הרי כל אחד הרגיש את התחושה שהוא לא ויתר לעצמו בתחום מסוים ,איזה הרגשה זו הייתה בשבילו הניצחון הקטן.

הייתי רוצה שתתחברו להרגשה כאשר אתם עומדים מול המראה ואוהבים את מה שאתם רואים ,איזה חיוך עולה על פניכם ,איזה תחושה של שלמות אתם חווים באותו רגע ,איך היום שלכם נראה אחרת.

הטעות הרווחת היא שאם אני מטפח את עצמי חיצונית הבעיות שלי נפתרו,
נכון שחשוב הטיפוח החיצוני אך עם לא מטפלים בפנימיות ,הסבל נהיה יותר גדול, כי התחושה הפנימית נשארת ולא נעלמת ,כיסינו אותה עי אחד מאמצעי ההגנה הרבים שאנו יוצרים בחיינו רק כדי לא להתחבר לאני שלנו.

אמצעי נוסף לבריחה שנפוץ הוא שתייה של אלכוהול ,הפתרון לזמן קצוב,אתם מאושרים לזמן קצר ,הבעיות רק מוצפות יותר ולא מטופלות.

כלי האימון מאפשר בהירות ומיקוד המחשבות ובעיקר להתנהל כלפי עצמכם באהבה גדולה ללא שיפוטיות בכל תחום בחיים מתוך המודעות העצמית שלכם,אם בהתנהלות הזוגית ואפילו בהתנהלות המינית. ,בהתנהלות בתא המשפחתי,בהתנהלות כלפי הילדים,בהתנהלות כלפי החברים,בהתנהלות בסביבת העבודה.
וכאן אני משאיר לכם קוראים יקרים שאלות פתוחות,

האם לערכיות והערכים של האדם יש מחיר כספי ?

אם האימון האישי היה ללא תשלום הייתם באים להתאמן?