כולנו רוצים זוגיות נפלאה, עם תשוקה, אהבה, כיף והנאה. כולנו רוצים להרגיש בטוחים עם בן/בת הזוג. להיות נוכחים, קיימים, יפים, אטרקטיביים, להרגיש שרואים אותנו, מקשיבים לנו, שהצרכים שלנו מסופקים. כולנו רוצים להרגיש טוב בזוגיות. אם לא בזוגיות אז איפה נרגיש טוב?
כולנו רוצים כל כך את תחושת ה"אנחנו", התחושה הזאת שנותנת כוח ובטחון לצאת לעולם בידיעה שמישהו אוהב אותנו כמו שאנחנו, מקבל אותנו, מכיל אותנו ומחכה לנו בבית בזרועות פתוחות.
כולנו רוצים, אבל בפועל אנחנו מוצאים את עצמנו נופלים למקומות אחרים לגמרי.
לאחר תקופה קצרה של רומנטיקה והתאהבות, מתחילות להשתרבב לקשר הזוגי תחושות של כעס, תסכול, אכזבה ואי שביעות רצון מבן/בת הזוג. התלונות מתחילות להופיע ולא מרפות. פתאום אנחנו כבר לא מצליחים לנהל שיחה קטנה מבלי שזה יוביל לריב וכעסים. אנחנו מוצאים את עצמנו רבים על שטויות. ואחר כך מנסים להיזכר, על מה רבנו בכלל? יש קושי לנהל תקשורת פתוחה ובונה.
כבר קשה לנו לראות את בן/בת הזוג שלנו כאדם, אלא בעיקר שמים לב למה אנחנו לא מקבלים בקשר, איך הוא/היא לא בסדר, איך הוא/היא צריכים להתנהג או להתנהל אחרת, ומתחילות לעלות ספקות של מה אני עושה פה בכלל, והאם זה מה שייחלתי לו.
ואז מתחילות הדרמות, מתחילים לתקוף ולכעוס אחד על השני, לפגוע, להיפגע, להתרחק, לבקר, כל אחד בדרכו שלו, מנסה להשיג את מה שהוא זקוק לו. דרמות אלו הן הדרך של כל אחד להגן על עצמו כאשר הוא חש שהקיום שלו או הערך שלו בסכנה. חלקנו הופכים להיות ציניים, מבקרים או מרוחקים, וחלקנו הופכים להיות תוקפנים או פגועים ומסכנים. בכל אופן, בכל דרך שנבחר, בשלב הזה כבר הפסקנו להקשיב לצד השני. מתחיל משחק אחר. מתחיל משחק של מי מצליח להפעיל מניפולציה חזקה יותר על מנת להשיג את שלו. מי מצליח לכופף את השני על מנת להחזיר את כבודו, את תחושת הקיום והערך שלו. זה הופך להיות משחק עקוב מדם, בו שני הצדדים מפסידים, תשושים ופגועים. התחושה היא שזה לא מוביל לשום מקום. זה לא מה שחשבנו שיהיה. ואין לנו מושג איך חוזרים להתחלה, לאהבה, לתשוקה, לכיף ולהנאה. זה הולך ומסתבך.
על מנת לייצר זוגיות טובה, בריאה ונעימה, אנחנו קודם כל צריכים להסכים להכיר את האחר.
לפגוש אותו בתוכנו. קצת לא ברור? ננסה עוד. זוגיות טובה נוצרת על ידי דיאלוג אמיתי בין שני הצדדים ויצירת מרחב דיאלוגי (מרטין בובר). המרחב ייווצר כאשר ישנה היכולת וההסכמה של כל אחד לשים רגע את עצמו בצד ולהקשיב באמת לאחר, להיכנס לנעליו, לראות את הדברים מנקודת מבטו בלבד. מבלי להרגיש מאוים, מבלי להרגיש נמחק, מבלי להרגיש קורבן. יש מקום לכולם. יש מקום לשני הצדדים להיות נוכחים, להיות נראים, להיות מסופקים. יש להבין שאני לא בא על חשבון השני, אלא שני הצדדים יכולים לקבל את מה שהם זקוקים לו, ולהיות יחד צוות מנצח.
ד"ר הנדריקס, (ממציא שיטת האימאגו לטיפול בזוגות) מוסיף ואומר שרוב התלונות שלנו כלפי בני הזוג שלנו הן תלונות שהיו לנו גם אל מול ההורים שלנו. אם נשכיל לזהות את התלונות הללו, נצליח לשחרר את העבר ולראות בהווה את בן הזוג כפי שהוא באמת מבלי להעמיס עליו פגיעות ופצעים ישנים שלא קשורים אליו.
כדי להגיע לשם, צריך להתאמן על דיאלוג. זה אפשרי ללמוד תקשורת נכונה, והקשבה אמיתית הפנויה ממנגנוני הגנה. זה לא בא טבעי. זה משהו שצריך ללמוד ואפשר ללמוד. וזה עושה פלאים.
בשלב ראשון אנחנו לומדים לזהות מה לא מאפשר לנו להקשיב, מה מאיים עלינו, על מה אנחנו מגנים כל כך, ואיך מנגנוני ההגנה שלנו פועלים. לאחר מכן אנחנו לומדים ליצור מרחב בטוח לשיחה עם הקשבה אמיתית. עכשיו אפשר להתחיל לעבוד. אפשר לשים את עצמנו בצד ולהתחיל להקשיב לבן/בת הזוג שלנו. להקשיב ולהיות מוקשב.
כולנו רוצים כל כך את תחושת ה"אנחנו", התחושה הזאת שנותנת כוח ובטחון לצאת לעולם בידיעה שמישהו אוהב אותנו כמו שאנחנו, מקבל אותנו, מכיל אותנו ומחכה לנו בבית בזרועות פתוחות.
כולנו רוצים, אבל בפועל אנחנו מוצאים את עצמנו נופלים למקומות אחרים לגמרי.
לאחר תקופה קצרה של רומנטיקה והתאהבות, מתחילות להשתרבב לקשר הזוגי תחושות של כעס, תסכול, אכזבה ואי שביעות רצון מבן/בת הזוג. התלונות מתחילות להופיע ולא מרפות. פתאום אנחנו כבר לא מצליחים לנהל שיחה קטנה מבלי שזה יוביל לריב וכעסים. אנחנו מוצאים את עצמנו רבים על שטויות. ואחר כך מנסים להיזכר, על מה רבנו בכלל? יש קושי לנהל תקשורת פתוחה ובונה.
כבר קשה לנו לראות את בן/בת הזוג שלנו כאדם, אלא בעיקר שמים לב למה אנחנו לא מקבלים בקשר, איך הוא/היא לא בסדר, איך הוא/היא צריכים להתנהג או להתנהל אחרת, ומתחילות לעלות ספקות של מה אני עושה פה בכלל, והאם זה מה שייחלתי לו.
ואז מתחילות הדרמות, מתחילים לתקוף ולכעוס אחד על השני, לפגוע, להיפגע, להתרחק, לבקר, כל אחד בדרכו שלו, מנסה להשיג את מה שהוא זקוק לו. דרמות אלו הן הדרך של כל אחד להגן על עצמו כאשר הוא חש שהקיום שלו או הערך שלו בסכנה. חלקנו הופכים להיות ציניים, מבקרים או מרוחקים, וחלקנו הופכים להיות תוקפנים או פגועים ומסכנים. בכל אופן, בכל דרך שנבחר, בשלב הזה כבר הפסקנו להקשיב לצד השני. מתחיל משחק אחר. מתחיל משחק של מי מצליח להפעיל מניפולציה חזקה יותר על מנת להשיג את שלו. מי מצליח לכופף את השני על מנת להחזיר את כבודו, את תחושת הקיום והערך שלו. זה הופך להיות משחק עקוב מדם, בו שני הצדדים מפסידים, תשושים ופגועים. התחושה היא שזה לא מוביל לשום מקום. זה לא מה שחשבנו שיהיה. ואין לנו מושג איך חוזרים להתחלה, לאהבה, לתשוקה, לכיף ולהנאה. זה הולך ומסתבך.
על מנת לייצר זוגיות טובה, בריאה ונעימה, אנחנו קודם כל צריכים להסכים להכיר את האחר.
לפגוש אותו בתוכנו. קצת לא ברור? ננסה עוד. זוגיות טובה נוצרת על ידי דיאלוג אמיתי בין שני הצדדים ויצירת מרחב דיאלוגי (מרטין בובר). המרחב ייווצר כאשר ישנה היכולת וההסכמה של כל אחד לשים רגע את עצמו בצד ולהקשיב באמת לאחר, להיכנס לנעליו, לראות את הדברים מנקודת מבטו בלבד. מבלי להרגיש מאוים, מבלי להרגיש נמחק, מבלי להרגיש קורבן. יש מקום לכולם. יש מקום לשני הצדדים להיות נוכחים, להיות נראים, להיות מסופקים. יש להבין שאני לא בא על חשבון השני, אלא שני הצדדים יכולים לקבל את מה שהם זקוקים לו, ולהיות יחד צוות מנצח.
ד"ר הנדריקס, (ממציא שיטת האימאגו לטיפול בזוגות) מוסיף ואומר שרוב התלונות שלנו כלפי בני הזוג שלנו הן תלונות שהיו לנו גם אל מול ההורים שלנו. אם נשכיל לזהות את התלונות הללו, נצליח לשחרר את העבר ולראות בהווה את בן הזוג כפי שהוא באמת מבלי להעמיס עליו פגיעות ופצעים ישנים שלא קשורים אליו.
כדי להגיע לשם, צריך להתאמן על דיאלוג. זה אפשרי ללמוד תקשורת נכונה, והקשבה אמיתית הפנויה ממנגנוני הגנה. זה לא בא טבעי. זה משהו שצריך ללמוד ואפשר ללמוד. וזה עושה פלאים.
בשלב ראשון אנחנו לומדים לזהות מה לא מאפשר לנו להקשיב, מה מאיים עלינו, על מה אנחנו מגנים כל כך, ואיך מנגנוני ההגנה שלנו פועלים. לאחר מכן אנחנו לומדים ליצור מרחב בטוח לשיחה עם הקשבה אמיתית. עכשיו אפשר להתחיל לעבוד. אפשר לשים את עצמנו בצד ולהתחיל להקשיב לבן/בת הזוג שלנו. להקשיב ולהיות מוקשב.
רינת שדה היא מאמנת לצמיחה אישית מבית הספר לזוגיות "החוויה הדיאלוגית" בגישת נוגה בר המקיים בקרוב את הסמינר "רגע לפני ש" ,פרטים נוספים באתר: http://www.nogabar.co.il/
