יעל שבא - הבית הפרטי שלנו מופרט לטובת בית האח הגדול- מעיני האסטרולוג 

בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה-שנתיים האחרונות נראה ש"ביתנו הפרטי",כלומר, האישיות הפרטית שלנו, מופרט לטובת בית עם המון דיירים איתם אנו חולקים את חיינו. המטבח של חיינו{ החלק האחראי על העינוגים וההנאות הפרטיות שלנו}, חדר השינה של חיינו{ החלק האחראי על החיים האינטימיים שלנו}, הסלון של חיינו{ החלק האחראי על חוג החברים הנבחר שלנו}- כולם הופכים להיות בית עם חלל פנימי משותף. המחיצות הורדו. גבולות האישיות הפרטית שלנו הופכים להיות שקופים לכל מתבונן, מציץ וסקרן. תחושת הפרטיות שלנו נגזלת מאתנו מרגע לרגע. ואנו, שחשוב לנו לשמור על ההגדרה של אדם חברותי, וחלילה לא אגואיסט, מפקידים את מפתחות ביתנו בידי האחרים. מעניקים לאחרים את הרשות לשדוד אותנו לאור יום. להכנס לביתנו, לפתוח את חדרינו ולהעביר את המזכרות וסודות מגירתנו לרשות הכלל.
האם פלא הוא שכיועצת אסטרולוגית, אני נפגשת עם יותר ויותר לקוחות הבאים אליי ליעוץ ובפיהם השאלה הכואבת: מי אני? איפה שכחתי את עצמי? ולאן אני הולך/ת לאבוד?
"אישיות", "אינדיבידואל" ו"פרטיות" הופכים להיות מינוחים יותר ויותר זרים ולא מקובלים. ואדם המעז להחזיק בהם, לא פעם נחשד כטיפוס לא חברותי, "לא קשור", ולא "אחד מהחברה" { הטובים }.
אנשים מדברים על חשיבות קיום ערכיי חברה. אך אייך יכולים להתקיים ערכיי חברה אם הפרט מרגיש בתוכיי תוכו שערכיו הפרטיים מושתקים ומוצנעים לטובת המיתוג, הסלוגן והאמירה החברתית הכי "חמה"?
אנשים המגיעים אליי ליעוץ מראים סימנים ברורים של עייפות, דיכאון ושעמום. זקוקים כל כך להזכר במקורותיהם, להתחקות אחר שורשיהם ולחזור לנתיב הפרטי שלהם שאבד בים הנתיבים של "כולם".

משחר ילדותנו אנו שומעים את הציווי החשוב "ואהבת לרעך כמוך", אך התרגום החברתי של היום מעיב על המשמעות הבסיסית שלו. רעיון היסוד ב"אהבת לרעך כמוך" נטוע בדרישה לאהוב קודם כל את עצמך. כלומר, להיות נאמן למי שאתה. להיות כמה שיותר קרוב אל עצמך, לדעת את נפשך, להגן ולכבד את צרכיי הגדילה האמיתיים שלך, ורק אז תוכל להיות חבר אמיתי לרעך. אתה לומד לאהוב את חברך כמו שאתה לומד ולאהב ולקבל את עצמך, מתוך ידיעה עצמית שלמה, מתוך הכרות פנימית אמיצה וסובלנית את מי שהנך, על כל חולשותייך ויתרונותייך. כי לעולם, הדברים נובעים קודם כל מתוכנו, ורק אחר כך מחולקים ומשותפים בין האחרים.