התפקיד החשוב ביותר של הכליה הוא שמירה על כמות והרכב נוזלי הגוף ע"י יצירת שתן.
דרך השתן מופרשים בעיקר תוצרי פסולת של מטבוליזם החלבון. החומרים העיקריים הם: אוריאה (נקראת בעברית - שתנן ), קריאטינין, חומצה אוראית, נתרן, אשלגן וזרחן. החומרים האלו הם רעילים בריכוזים גבוהים.
פגיעה כרונית בכליות מתגלה כאשר רמת הקריאטינין והאוריאה, הם ברמה גבוהה בדם או כשנגרמת הפרשת אלבומין או חלבון בשתן. הפגיעה הכרונית בכליה גורמת במשך הזמן לירידה הדרגתית בתפקוד הכליות - מצב הנקרא אי ספיקת כליות כרונית. כאשר אי ספיקת הכליות מתגלה בבדיקת הדם, כבר 50% מיחידות הפעולה של הכליות (הנפרונים) יצאו מכלל פעולה.
למרות זאת המטופל עדיין אינו מרגיש שום הבדל בהשוואה לאדם בריא. ברם ממחקרים רבים אנחנו יודעים כי, שמירה על דיאטה דלת חלבון משלב ראשוני של גילוי המחלה היא חשובה ביותר, ויש לה סיכוי טוב לעכב את ההידרדרות הכלייתית .
סימני המחלה הם ירידה בתפקוד הכלייתי הגורמת לאצירת תוצרי מטבוליזם של חלבון ואגירת מים, וכתוצאה מכך לפגיעה בתפקוד אברים ומערכות אחרות בגוף. הדבר עלול לגרום להופעת סימפטומים כמו: חוסר תיאבון, עייפות, ירידה בכושר העבודה, אנמיה, בחילות, הקאות וכן סימפטומים קרדיווסקולרים הכוללים בצקות ברגליים ואי ספיקת לב.
כאשר מצב הכליות מחמיר וקיימות הפרעות המסכנות את חיי החולה יש הכרח בהתחלת טיפול בכליה מלאכותית )המודיאליזה או פריטוניאל דיאליזה) או השתלת כליה.
גורמי הסיכון למחלה, המגבירים את הסיכון לחלות במחלת אי ספיקת כליות כרונית הם:
גיל - מעל גיל 60, תורשה- קרוב משפחה חולה כליות (כמו במחלת הכליה הפוליציסטית).
הגורמים שבאופן ישיר מביאים לנזק כלייתי הם: סוכרת לא מאוזנת, לחץ דם לא מאוזן, מחלות החיסון העצמי (לופוס), זיהומים בדרכי השתן, אבני כליה, חסימות בדרכי השתן התחתונות ורעילות מתרופות .הגורמים המחמירים את הנזק הכלייתי, כאשר קיים נזק התחלתי הם: הופעת חלבון בשתן, לחץ דם לא מאוזן, סוכרת לא מאוזנת, תת תזונה, עודף משקל פתולוגי, היווצרות אבני כליה, שומנים גבוהים בדם ואנמיה.
מטרות הטיפול התזונתי בחולי אי ספיקת כליות כרונית שעדיין לא בדיאליזה רבות: האטת ההידרדרות הכלייתית, דחייה ככל האפשר את הצורך בטיפול בדיאליזה ומניעת החמרת המצב ע"י הורדת היצטברות תוצרי הפסולת של מטבוליזם החלבון והפחתת הסימפטומים האורמיים, העלולים להחמיר את מצב המטופל.
בכל אחד משלבי המחלה או המצבים הפיזיולוגיים שהוזכרו במאמר זה, הטיפול הדיאטטי מהווה מרכיב הכרחי בטיפול הקליני של החולה. בין אם מטרת הטיפול הינה האטת המחלה, דחיית הטיפול בדיאליזה או מניעת החמרת המחלה, מומלצת דיאטה דלת חלבון, דלת זרחן, דלת מלח, ולעיתים קרובות גם דלת אשלגן. עם זאת, הדיאטה צריכה להיות עתירת אנרגיה. זוהי דיאטה מסובכת ומורכבת אך מועילה שמטרתה לדחות את הדיאליזה. הדיאטה צריכה להיות מתוכננת ולהינתן ע"י דיאטנית קלינית בעלת ניסיון בדיאטות מסוג זה.
דרך השתן מופרשים בעיקר תוצרי פסולת של מטבוליזם החלבון. החומרים העיקריים הם: אוריאה (נקראת בעברית - שתנן ), קריאטינין, חומצה אוראית, נתרן, אשלגן וזרחן. החומרים האלו הם רעילים בריכוזים גבוהים.
פגיעה כרונית בכליות מתגלה כאשר רמת הקריאטינין והאוריאה, הם ברמה גבוהה בדם או כשנגרמת הפרשת אלבומין או חלבון בשתן. הפגיעה הכרונית בכליה גורמת במשך הזמן לירידה הדרגתית בתפקוד הכליות - מצב הנקרא אי ספיקת כליות כרונית. כאשר אי ספיקת הכליות מתגלה בבדיקת הדם, כבר 50% מיחידות הפעולה של הכליות (הנפרונים) יצאו מכלל פעולה.
למרות זאת המטופל עדיין אינו מרגיש שום הבדל בהשוואה לאדם בריא. ברם ממחקרים רבים אנחנו יודעים כי, שמירה על דיאטה דלת חלבון משלב ראשוני של גילוי המחלה היא חשובה ביותר, ויש לה סיכוי טוב לעכב את ההידרדרות הכלייתית .
סימני המחלה הם ירידה בתפקוד הכלייתי הגורמת לאצירת תוצרי מטבוליזם של חלבון ואגירת מים, וכתוצאה מכך לפגיעה בתפקוד אברים ומערכות אחרות בגוף. הדבר עלול לגרום להופעת סימפטומים כמו: חוסר תיאבון, עייפות, ירידה בכושר העבודה, אנמיה, בחילות, הקאות וכן סימפטומים קרדיווסקולרים הכוללים בצקות ברגליים ואי ספיקת לב.
כאשר מצב הכליות מחמיר וקיימות הפרעות המסכנות את חיי החולה יש הכרח בהתחלת טיפול בכליה מלאכותית )המודיאליזה או פריטוניאל דיאליזה) או השתלת כליה.
גורמי הסיכון למחלה, המגבירים את הסיכון לחלות במחלת אי ספיקת כליות כרונית הם:
גיל - מעל גיל 60, תורשה- קרוב משפחה חולה כליות (כמו במחלת הכליה הפוליציסטית).
הגורמים שבאופן ישיר מביאים לנזק כלייתי הם: סוכרת לא מאוזנת, לחץ דם לא מאוזן, מחלות החיסון העצמי (לופוס), זיהומים בדרכי השתן, אבני כליה, חסימות בדרכי השתן התחתונות ורעילות מתרופות .הגורמים המחמירים את הנזק הכלייתי, כאשר קיים נזק התחלתי הם: הופעת חלבון בשתן, לחץ דם לא מאוזן, סוכרת לא מאוזנת, תת תזונה, עודף משקל פתולוגי, היווצרות אבני כליה, שומנים גבוהים בדם ואנמיה.
מטרות הטיפול התזונתי בחולי אי ספיקת כליות כרונית שעדיין לא בדיאליזה רבות: האטת ההידרדרות הכלייתית, דחייה ככל האפשר את הצורך בטיפול בדיאליזה ומניעת החמרת המצב ע"י הורדת היצטברות תוצרי הפסולת של מטבוליזם החלבון והפחתת הסימפטומים האורמיים, העלולים להחמיר את מצב המטופל.
בכל אחד משלבי המחלה או המצבים הפיזיולוגיים שהוזכרו במאמר זה, הטיפול הדיאטטי מהווה מרכיב הכרחי בטיפול הקליני של החולה. בין אם מטרת הטיפול הינה האטת המחלה, דחיית הטיפול בדיאליזה או מניעת החמרת המחלה, מומלצת דיאטה דלת חלבון, דלת זרחן, דלת מלח, ולעיתים קרובות גם דלת אשלגן. עם זאת, הדיאטה צריכה להיות עתירת אנרגיה. זוהי דיאטה מסובכת ומורכבת אך מועילה שמטרתה לדחות את הדיאליזה. הדיאטה צריכה להיות מתוכננת ולהינתן ע"י דיאטנית קלינית בעלת ניסיון בדיאטות מסוג זה.
נורית סורוקה- בעלת ניסיון של 27 שנה בתזונה נכונה והשפעותיה על בריאות הגוף.סגנית מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה ודיאטנית המחלקה הנפרולוגית (כליות) במרכז הרפואי (איכילוב) בתל-אביב. בעלת תואר מוסמך של האוניברסיטה העברית ירושלים.
