בטיול האחרון שלי לתאילנד הייתה לי התגלות. לא מהסוג הדתי או הרוחני ואפילו לא מהסוג הפיזיולוגי. זה קרה בדקה ה-92 של הטיול, בשלב שבו כבר ממש רוצים להגיע הביתה, להיפתר מהזמניות והריחוק של המלון ולחזור לקביעות והשגרה של הבית.
בסוף הטיסה, כשהקפטן כבר מכין את כולם לנחיתה, הצצתי לחלון של המטוס. שם בחוץ, מעל העננים ראיתי את אחד הנופים היותר יפים שראיתי בחיים. הצל של המטוס בלט על הענן שממול, וברקע נראו הרי הנגב מציצים מבין העננים. התצפית המרהיבה הזאת גבוה מעל מעוף הציפור, עם החול הצהוב של הנגב, הלבן השקוף של העננים ורעש הזמזום הקבוע של המטוס העבירו אותי למצב של רוגע, מהסוג שלא הצלחתי למצוא באף אחד מהחופים של תאילנד.
אולי.
אולי אלו המוכרים התיאלנדים בחוף. אלו שכל 2 דקות עגולות מופיעים ומנסים למכור לך מטקות, או טאטו או לונגי. אולי זה בגלל שהם לא עוזבים אותך עד שאתה אומר להם שאתה לא מעוניין, וגם אחרי שאמרת שאתה לא מעוניין - הם מנסים לשכנע אותך בטון מתנצל שדווקא עכשיו זה הזמן לקנות מהם שרשרת טבעות מקומית. ואולי זה בגלל ששתי דקות אחר כך יופיע רוכל אחר, עם אותו המוצר בדיוק וינהל איתך את אותו הדיון רק שהפעם הסב
נכתב עבור אתר http://www.Tiyulim.com - לתכנון טיול חכם. צרו רשימה אישית משלכם מתוך מפה של המקום אליו אתם מתכננים להגיע, ובהמשך סדרו יומן טיול אישי.
