בשורה ארוכה של פסקי דין בעניין הביע בית הדין הארצי לעבודה עמדתו הברורה והנחרצת ולפיה חובת תום הלב השוררת במעמד פיטורי העובד, מחייבת התייחסות המעביד לנימוקי הפיטורים, ומתן הזכות לכל עובד המועמד לפיטורין לשטוח טענותיו בעניין.
בהתאם לכך, נפסק כי על מעביד השוקל לסיים העסקתו של מי מבין עובדיו להודיע לאותו עובד על כוונתנו תוך פירוט המניעים לכך. כאשר לאחר מתן אותה הודעה יש לאפשר לכל עובד לתוך מתן הזכות לאותו עובד להגיב על כך ולשטוח את טענותיו בפני הגורם האמון על קבלת החלטה בעניינו ורק לאחר מכן ניתן לקבל החלטה בנוגע לסיום עבודתו. בשורה מעסיקים אשר לא קיימו חובתם ולא ערכו הליך שימוע לעובדים שפוטרו נאלצו לפצות את אותם עובדים בסכומים לא מבוטלים.
בעבר, חובת עריכת השימוע הייתה קיימת בעיקר במגזר הציבורי או במקומות העבודה המאורגנים בהם פעלו ארגוני עובדים. אולם בהתאם לפסיקה הנהוגה בשנים האחרונות בבתי הדין לעבודה, הורחבה חובת עריכת שימוע לעובד והוחלה גם במגזר הפרטי, וזאת גם בנסיבות של פיטורין על-רקע צמצומים והתייעלות.
נראה כי המצב הכלכלי השורר וכמות העובדים אשר מסיימים עבודתם במסגרת פיטורי צמצמום והתייעלות הביאה לכך שבפסק-דין אשר ניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה נתגלו בקיעים בעמדה הנחרצת אותה הציג בית הדין בעניין חובת השימוע תוך שבית הדין ציין כי חובת השימוע איננה מוחלטת.
באותו מקרה דובר במאבטח של חברת חשמל אשר עבד במשרת סטודנט. בהתאם לנהלים פנימיים של חברת חשמל הכלל אשר הונהג הוא כי תקופת העבודה במשרה זו הינה לתקופה של עד שנתיים. העובד פוטר מעבודתו במסגרת הליכי צמצמום מבלי שנערך שימוע כמתחייב ובהתאם נפסק לזכותו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פיצוי כספי בסך של 5,000 ש"ח סכום שהינו שווה ערך לשלוש משכורת אותם נהג לקבל העובד.
בית הדין הארצי פסק כי הואיל והליך השימוע נועד לבחון את ההצדקה העניינית במהלך הפיטורים- הרי שבאם מתקיימות נסיבות בהן מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע או שתקופת ההעסקה קבועה וקצובה מראש, אזי ניתן יהא לצמצם את חובת השימוע ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין.
לפסק דין זה משמעות רבה עבור מעסיקים הנאלצים לסיים עבודתם של עובדיהם מסיבות אשר אינן תלויות במעסיק עצמו אלא בגורמים החיצוניים לו.
מצד אחד התקדים יכול לסייע למעסיקים, אך הוא גם יכול לפגוע בעובדים, שכן יתכנו מצבים בהם המעסיקים ירצו לפטר עובד שלא מטעמים כלכליים ויקבלו החלטה לא לערוך לו שימוע, ושתמשו בפטורי צמצום לרעה .לכן צריך להשתמש בצמצום חובת השימוע בהוגנות ובהתאם לנסיבות ולא להפוך את פטורי צמצום לחלק מהתרבות הארגונית של המעסיקים.
בהתאם לכך, נפסק כי על מעביד השוקל לסיים העסקתו של מי מבין עובדיו להודיע לאותו עובד על כוונתנו תוך פירוט המניעים לכך. כאשר לאחר מתן אותה הודעה יש לאפשר לכל עובד לתוך מתן הזכות לאותו עובד להגיב על כך ולשטוח את טענותיו בפני הגורם האמון על קבלת החלטה בעניינו ורק לאחר מכן ניתן לקבל החלטה בנוגע לסיום עבודתו. בשורה מעסיקים אשר לא קיימו חובתם ולא ערכו הליך שימוע לעובדים שפוטרו נאלצו לפצות את אותם עובדים בסכומים לא מבוטלים.
בעבר, חובת עריכת השימוע הייתה קיימת בעיקר במגזר הציבורי או במקומות העבודה המאורגנים בהם פעלו ארגוני עובדים. אולם בהתאם לפסיקה הנהוגה בשנים האחרונות בבתי הדין לעבודה, הורחבה חובת עריכת שימוע לעובד והוחלה גם במגזר הפרטי, וזאת גם בנסיבות של פיטורין על-רקע צמצומים והתייעלות.
נראה כי המצב הכלכלי השורר וכמות העובדים אשר מסיימים עבודתם במסגרת פיטורי צמצמום והתייעלות הביאה לכך שבפסק-דין אשר ניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה נתגלו בקיעים בעמדה הנחרצת אותה הציג בית הדין בעניין חובת השימוע תוך שבית הדין ציין כי חובת השימוע איננה מוחלטת.
באותו מקרה דובר במאבטח של חברת חשמל אשר עבד במשרת סטודנט. בהתאם לנהלים פנימיים של חברת חשמל הכלל אשר הונהג הוא כי תקופת העבודה במשרה זו הינה לתקופה של עד שנתיים. העובד פוטר מעבודתו במסגרת הליכי צמצמום מבלי שנערך שימוע כמתחייב ובהתאם נפסק לזכותו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פיצוי כספי בסך של 5,000 ש"ח סכום שהינו שווה ערך לשלוש משכורת אותם נהג לקבל העובד.
בית הדין הארצי פסק כי הואיל והליך השימוע נועד לבחון את ההצדקה העניינית במהלך הפיטורים- הרי שבאם מתקיימות נסיבות בהן מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע או שתקופת ההעסקה קבועה וקצובה מראש, אזי ניתן יהא לצמצם את חובת השימוע ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין.
לפסק דין זה משמעות רבה עבור מעסיקים הנאלצים לסיים עבודתם של עובדיהם מסיבות אשר אינן תלויות במעסיק עצמו אלא בגורמים החיצוניים לו.
מצד אחד התקדים יכול לסייע למעסיקים, אך הוא גם יכול לפגוע בעובדים, שכן יתכנו מצבים בהם המעסיקים ירצו לפטר עובד שלא מטעמים כלכליים ויקבלו החלטה לא לערוך לו שימוע, ושתמשו בפטורי צמצום לרעה .לכן צריך להשתמש בצמצום חובת השימוע בהוגנות ובהתאם לנסיבות ולא להפוך את פטורי צמצום לחלק מהתרבות הארגונית של המעסיקים.
עו"ד שלמה בכור הינו עורך דין דיני עבודה ונוטריון, מומחה בדיני עבודה.הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ובעל תואר שני במשפטים ודיני עסקים מאוניברסיטת ת"א. מביא עמו ניסיון עשיר של כ- 30 שנה בתחום דני עבודה, יחסי עבודה ותאונות עבודה.