דחיית עתירה נגד שיעור הארנונה בו חויבה המערערת על ידי עיריית תל-אביב-יפו
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

דחיית עתירה נגד שיעור הארנונה בו חויבה המערערת על ידי עיריית תל-אביב-יפו 

מילים במאמר: 412   [ נצפה 1440 פעמים ]

 
 
עע"ם 9401/06, ארגנטינה באוניברסיטה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב ואח'

כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופט ס' ג'ובראן, כבוד השופט י' דנציגר


06.07.2009

העובדות:
1. המערערת מפעילה במתחם אוניברסיטת תל-אביב חניון מבונה ששטחו 10,911 מ"ר וחניון פתוח ששטחו 2,302 מ"ר. בגין החניון המבונה חויבה המערערת בארנונה לשנת 2004 בתעריף של 34.03 ש"ח למ"ר ואילו בגין החניון הפתוח חויבה היא באותה שנת מס בתעריף של 38.03 ש"ח למ"ר. כנגד חיובים אלו עתרה המערערת לבית המשפט לעניינים מנהליים. טענת המערערת היתה כי תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס-2000 (להלן - תקנות ההסדרים) אינן מבחינות בין חניון מבונה לבין חניון שאינו מבונה, כך שלא היה מקום ליצור את ההבחנה אותה יצרה המשיבה.

החלטה:
2. הארנונה הינה מס מוניציפאלי המוטל על האזרח במסגרת התשלומים השונים בהם הוא מחויב לרשויות השלטון המקומי, ואשר בעזרתם מממנת הרשות המקומית את פעולותיה. התמורה המוענקת לנישומים בעד הארנונה היא עקיפה ולא ישירה, קרי, הנישומים אינם מחויבים בהכרח במחיר השירותים שהם מקבלים, הם אינם משלמים עבור השירותים עובר לקבלתם, ואף לא ניתן למנוע מנישומים שלא שילמו את הארנונה המוטלת עליהם ליהנות מהשירותים המוענקים ע"י הרשות המקומית.
3. עד לשנת 1985 היו הרשויות המקומיות מוסמכות לקבוע את תעריפי הארנונה בתחומן ללא כל הגבלה. באותה שנה החליט המחוקק לשנות את המצב המשפטי באמצעות חקיקת "הוראות ההקפאה" במטרה לייצב המשק. בהתאם לחוקים אלו, נאסר על רשות מקומית להעלות את תעריפי הארנונה בשיעור העולה על השיעור שהותר בדיני ההקפאה, אלא באישור שניתן לכך על ידי שר הפנים ושר האוצר.
4. נדחתה טענת המערערת לפיה ההבחנה בין חניון מבונה לחניון פתוח, המעוגנת בצווי הארנונה של המשיבה, מנוגדת לתקנות ההסדרים. אין בעובדה שתקנות ההסדרים החלות בשנת 2004 אינן מבחינות בין חניון מבונה לשאינו מבונה, כדי לשלול את סמכות המשיבה ליצור הבחנה כאמור בצו הארנונה שלה. ההבחנה בין תעריפי הארנונה הנגבים עבור חניון מבונה ושאינו מבונה אינה בלתי חוקית.
5. כמו כל החלטה של רשות מנהלית, גם על ההחלטה בדבר אמות המידה לחיוב בארנונה להתקבל אחרי שקילת כל הנותנים והעובדות הרלבנטיים ומציאת האיזון ההולם בין האינטרסים המנוגדים הנוגעים לעניין. הלכה מושרשת היא כי מתחם שיקול הדעת של הרשות המקומית בקביעת שיעורי הארנונה, הגם שכפוף הוא ל"דיני ההקפאה", הינו רחב מאוד ובית המשפט ימעט להתערב בו. הטעם לכך הוא כי הרשות המקומית היא המיטיבה לדעת את צרכי המקום עליו היא מופקדת, מהו היקף השירותים שעליה לספק לתושבים וכיצד לחלק בצורה הולמת את נטל הארנונה בין התושבים המחזיקים בנכסים החייבים בארנונה.
6. ההבחנה בין חניון מבונה לחניון פתוח לא מביאה לפערים משמעותיים, העולים כדי חוסר סבירות קיצונית, בתעריפים הנגבים בגין כל אחד מהם.



את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב