הספורט הישראלי. לאן?
כמה עוד אפשר לסבול את אי הצדק ששורר בתקציב הספורט. רוב המיליארדים שנשפכים לתחום הכדורגל מבוזבזים לריק, בעוד ששאר ענפי הספורט שמחזיקים את עצמם על גרושים, זוכים לפחות חשיפה, אבל במבחן התוצאה ברור למי יש יותר פוטנציאל.
מאת: ניב זו-ארץ 19/07/2009 23:18
כל אחד מאיתנו יודע שההיסטוריה של הספורט הישראלי לא ארוכת טווח, אבל ארוכת הישגים. הישגים, שפעם שימשו משהו כאחד האירועים המרגשים ביותר, היום הם "לא על המפה".
לפני שבוע, הרשימה ביכולתה נבחרת הדיוויס של ישראל, בכך שעלתה לחצי גמר הגביע וניצחה אימפריה גדולה וחזקה מאתנו, רוסיה. החגיגה הייתה גדולה, אבל להזכיר שבדיוק כך חגגנו כשהבקענו את שערנו הראשון במונדיאל. מאז, מקסיקו 1970, אנו מזילים קצף מהפה כשרואים עוד ועוד פעמים את השער של שפיגלר, ואם יש מישהו שעוד מרגש אותו לשמוע את "אנחנו במפה", אני רק יכול לקנא בו, והפחד האמיתי שגם הישג הטניס הגדול לא יחזיק מעמד לשנים הבאות ולא יתקע יתד וגם אנחנו נשכח איך היה כיף לראות את אנדי יוני מנצחים ב-Live.
ההישג הראשון בספורט היה אכן ההעפלה למונדיאל מקסיקו, אבל 39 שנה, ומה נשתנה? מאז אותו שער בודד ללא ניצחון אחד, לא השכלנו לראות את כותרת ההעפלה, ומי יודע עוד כמה מונדיאלים שונים ימתינו לנבחרת הלאומית עד שנעפיל שנית, למרות מיטב המאמצים הכלכליים לעשות זאת.
בעוד שחקני נבחרת הכדורגל מקבלים סכומי עתק, לא נראה שזה משפיע לטובה על היכולת. ההרגשה הפנימית, שהכסף מבוזבז לרעה וחבל שאי אפשר לקבוע לספורטאים שכר מקסימום.
גם בענף הכדורסל אותו דבר. מאז הזכייה המרגשת של מכבי תל אביב ב-77, והמקום השני של הנבחרת באליפות העולם שנתיים אח"כ, לא נראה הישג דומה. כלמור, אכן נראה, אבל כשהקבוצה של שנות ה-2000 מכילה לרוב יותר שחקנים זרים, מה הסיכוי שלא נזכה באליפות אירופה? ושאלה נוספת עולה, מה הסיכוי שרוב הזרים לא ישוחררו ל-N.B.A.? ומה הסיכוי שאימפריה תל אביבית כחול צהוב לא תקרוס? וכשרוב החמישייה בנויה מאותם הזרים, איך יש לישראלים את הניסיון להצליח באליפות אירופה לנבחרות? לארבעת השאלת נענה באחוזים קטנים מאד, וכבר במבחן התוצאה של עונת 2009 רואים שכבר אכן כל זה קורה וזה לא חלום.
במקביל, עובדים ומתאמנים שחקני הספורט היחידי ללא כל צורך בזרים, אבל צורך בתקציב שאיננו. בלי טיפת השקעה ובלי גרוש על התחת, מזיעים את נשמתם הטניסאים, השחיינים, כדורידנים, שחקני כדורעף, אתלטיקאים ועוד כשהם מתאמנים במתקנים שעושים להם בושה לארח יהודים מכל העולם.
לאחר פתיח כל כך ארוך אני מעלה את השאלה שעומדת תחת הכותרת: האם לא כדאי לתת חשיפה לענפים אחרים ובנוסף לקחת כמה מיליונים מהכדורגלנים ולהעביר אותם.
לצורך העניין הבאתי נתון:
קבוצות כדוריד וכדורעף בכירות בליגה הראשונה מקבלת משכורות מגוחכות ולא מתאמנות יותר מארבעה אימונים בשבוע! ושחקנים נאלצים לעבוד בבוקר. הדבר לא רק מונע אותם מלהתאמן שני אימונים ביום, הוא גם מקשה עליהם, להגיע לאימון בערב אחרי יום עבודה ארוך ומעייף. ואכן, מה שפוגע הוא התקציב.
המועצה להסדר ההימורים בספורט, אחראית להעביר את התקציבים לאיגודים השונים, ולמה לא לקבוע חלוקה שווה. חמשה עשר הכדורגלנים הכי בכירים בארץ מרוויחים היום יותר מ-400 אלף ש"ח בשנה ואני בטוח שהם לא יחיו בזבל אם הם יסתפקו ב-20,000 שקל בחודש (קיצוץ שעוזר ב-50%), ובינתיים שהספורט הישראלי ייהנה באותה המידה ולעזור לשחקנים שונים לצאת למחנות אימון בחו"ל, ואולי גם לראות שחיין ישראלי שמגיע לגמר אולימפי, אולי גם לראות שני שייטים שמדורגים ברביעייה הראשונה באליפות העולם, ואולי להשקיע בענפים נוספים ולראות פעם אחת נבחרת קבוצתית כמו כדוריד או כדורעף באולימפיאדה ואליפויות עולם שונות.
זה לא סוד שהכדורגל הוא באמת הענף היותר פופולארי מבין השאר, אבל אם כבר מנסים למעלה מ-20 שנה לקדם אותו ללא הצלחה כנראה שהוא מקרה אבוד.
זה גם לא סוד שהעיתונות משפיע ברובה על האזרח הקטן. כשברוב העיתונים, סוגיית הכותרת מצביע על הכדורגל יהיה כמובן יותר סיכוי למשוך אליו יותר אנשים להתעניין בענף. תשאלו את ידידינו האמריקאים, שכבר מזמן שמו לב שלענף השחייה שלהם יש פוטנציאל גדול והשקעה רבה להגיעה להישגים, ואתן גם דוגמא על מדינה יותר קטנה מישראל:
מדינה בת 300,000 תושבים ושמה איסלנד, שנבחרת הכדוריד שלה סיימה מקום שני באולימפיאדת בייג'ין, והונגריה, שנבחרת הכדורמים שלה זכתה במדליית הזהב, והתחושה שגם בישראל יכולים.
אבל בינתיים ללא תקציב ראוי הפער מהעולם בכל תחומי הספורט הולך וגדל. העולם מתקדם, וקבוצות הנוער לא מראות צעדים רבים שמסמנים על דבוקה בחזרה. גם קבוצות הבוגרים, שלרוב שומעים מפי שחקני הכדורגל יותר לכלוכים אחד על השני, אפילו בין שחקנים לקבוצה, ומשקיענים מבזבזים את כספם, ועוזבים. מה שמעלה את התחושה, האם זה הכול פוליטיקה, לא כדורגל? האם כל אחד מנסה לצאת "גבר" בכותרות העיתון, ופחות אכפת לו מהנעשה על המגרש?.
אז מצד אחד כל אחד מנסה לצאת פה "גבר". מצד שני, במקרה הזה, מילה שנייה לגבר היא תרנגול. אז כך למעשה נראים פני הכדורגל כיום, קרבות תרנגולים בחצר האחורית של הספורט הישראלי. ומה זול כל כך בענפים הקטנים שהספורט אצלהם הוא בחצר הקדמית?
