טיפול רגשי במתבגרים
תקופת גיל ההתבגרות הינה אחת התקופות הכי סוערות, הכי מבלבלות והכי כואבות.
התקופה הזאת מאופיינת בסתירות מאד קיצוניות, חיצוניות - בהתנהגות, ופנימיות - בתחושות. אין כאן תהליך מדורג. הילד עוזב בבת אחת את עולם הילדות, המוכר, המוגן והבטוח, אבל גם המתסכל - אל עולם הבגרות, הלא ידוע, המאיים, המפחיד. הוא כבר לא ילד ועדיין אינו מבוגר. יש לו את חוסר הביטחון של הילד יחד עם הרצון להוכיח את עצמו לעצמו - כבוגר.
המתבגר/ת נמצא/ת במסע מתמיד למצוא את עצמו, להגדיר את עצמו ביחס לאחרים ולבנות לעצמו זהות, תהליך שהינו ארוך ומייגע.
המתבגר רוצה להתנסות בדברים חדשים ולהרגיש גדול, ובשל כך אינו רוצה שיגידו לו מה לעשות. המתבגר בכדי לגבש זהות נפרדת מרגיש צורך לדחות את זהות ההורים מה שמעורר עימותים רבים. שואף להתנסות בחוויות חדשות, במיוחד חוויות השייכות לעולם המבוגרים, אבל חוויות אלה מובילות אותו לפעמים למצבים הדורשים כוחות נפש וניסיון חיים שלא עומדים עדיין לרשותו. במקרים כאלה מתברר לו שבכל זאת, הוא עדיין זקוק קצת להוריו מה שמעורר בו בילבול ותסכול.
כאמור מדובר בתהליך נורמטיבי שהמתבגר נידרש לעבור אותו כדי לעבור לשלב הבא בהתפתחות, לרוב המתבגרים יוצאים ממנו בשלום וממשיכים בשגרת חייהם. במצבים בהם נראה כי המתבגר אינו מצליח להתמודד בצורה תקינה עם שלב זה מומלץ לפנות ליעוץ /טיפול:
סימנים המעידים על מצוקה של המתבגר:
הסתגרות, דרישה פרטיות באופן חריג
הידרדרות בלימודים, בעיות ביקור סדיר
שינויים במצב רוח
שינויים חברתיים, נסיגה חברתית, הימשכות לחברה שלילית
לקיחת כספים ללא רשות.
שינויים בהרגלי שינה- עייפות , קשיי שינה
שינויים פיזיולוגיים: ירידה במשקל ניכרת או לחלופין השמנה ניכרת,
סף תסכול נמוך.
התנהגות עבריינית.
אמירות אובדניות.
מהלך הטיפול
המטפל יפגש בתחילה עם המתבגר בלבד עד ליצירת קשר ואמון. בפגישות המתבגר הוא הקובע את התכנים שבהם ידובר. המטפל יכול לעודד או לכוון על ידי שאלות כלליות, אך המטרה היא ליצור מרחב חופשי שבו ניתן להעלות התלבטויות וקשיים.
במסגרת כללי העבודה הטיפולית המטפל מתחייב לשמירת סודיות. המטפל מתחייב בפני המתבגר שכל התכנים המובאים לטיפול יישארו בין המטפל למטופל ולא יוצאו החוצה, להורים, לבית הספר או לכל גורם אחר. סודיות זו מרכזית והכרחית ליצירת קשר של אמון. להתחייבות זו יש יוצא מהכלל; אם המטפל יודע על כוונה או ניסיון של המתבגר לפגוע בעצמו או באחרים, עליו ליידע את ההורים.
היכרות המטפל עם ההורים
לאחר שנוצר קשר עם המתבגר, בידיעתו ובהסכמתו, ההורים מוזמנים לפגישת היכרות עם המטפל. בפגישה זו ניתנת להם האפשרות להכיר את המטפל ולהתרשם ממנו, לשאול שאלות ולתת אינפורמציה על הרקע של המתבגר ועל משפחתו. המטפל ישמיע את התרשמותו והערכתו לגבי קשיי הנער וייתן את המלצתו לגבי ההמשך. לעתים יעלה צורך לתת מענה לקשיים של ההורים על ידי הדרכתם, ולעתים יספיק הטיפול במתבגר עצמו.
ההתמודדות במשפחה עם תחילת הטיפול
ההורים באופן טבעי חשים סקרנים לדעת מה קורה במפגשים של המטפל. והמתבגר. חלקנו יצפה לשמוע אם דיבר על כל מה שרצינו שידבר ואם הסביר בדיוק את הבעיות (כפי שאנו מבינים אותן). חשוב לא לחקור את הנער/ה ולאפשר לו לשתף מרצונו החופשי. במידה והנער/ה לא ירצו לשתף במה שקורה בטיפול יש לכבד זאת ולא להפעיל לחץ.
בטיפול יש עליות ומורדות וכרוכים בו מפגש עם כאב וסבל כמו גם עם הנאה, שמחה וצמיחה. ההורים צריכים לשרוד את הביטויים השונים של תהליך זה ולהאמין ביכולת הריפוי שלו. דאגות וחרדות שעולות צריכות לקבל מקום, או בין ההורים לבין עצמם או בפגישות ההדרכה, כך שמול המתבגר יוכלו לעמוד פנויים לספוג את רגשותיו המציפים של הנער ואת מחאות גיל ההתבגרות, שהן בלתי נמנעות וחשובות להתפתחות.
תקופת גיל ההתבגרות הינה אחת התקופות הכי סוערות, הכי מבלבלות והכי כואבות.
התקופה הזאת מאופיינת בסתירות מאד קיצוניות, חיצוניות - בהתנהגות, ופנימיות - בתחושות. אין כאן תהליך מדורג. הילד עוזב בבת אחת את עולם הילדות, המוכר, המוגן והבטוח, אבל גם המתסכל - אל עולם הבגרות, הלא ידוע, המאיים, המפחיד. הוא כבר לא ילד ועדיין אינו מבוגר. יש לו את חוסר הביטחון של הילד יחד עם הרצון להוכיח את עצמו לעצמו - כבוגר.
המתבגר/ת נמצא/ת במסע מתמיד למצוא את עצמו, להגדיר את עצמו ביחס לאחרים ולבנות לעצמו זהות, תהליך שהינו ארוך ומייגע.
המתבגר רוצה להתנסות בדברים חדשים ולהרגיש גדול, ובשל כך אינו רוצה שיגידו לו מה לעשות. המתבגר בכדי לגבש זהות נפרדת מרגיש צורך לדחות את זהות ההורים מה שמעורר עימותים רבים. שואף להתנסות בחוויות חדשות, במיוחד חוויות השייכות לעולם המבוגרים, אבל חוויות אלה מובילות אותו לפעמים למצבים הדורשים כוחות נפש וניסיון חיים שלא עומדים עדיין לרשותו. במקרים כאלה מתברר לו שבכל זאת, הוא עדיין זקוק קצת להוריו מה שמעורר בו בילבול ותסכול.
כאמור מדובר בתהליך נורמטיבי שהמתבגר נידרש לעבור אותו כדי לעבור לשלב הבא בהתפתחות, לרוב המתבגרים יוצאים ממנו בשלום וממשיכים בשגרת חייהם. במצבים בהם נראה כי המתבגר אינו מצליח להתמודד בצורה תקינה עם שלב זה מומלץ לפנות ליעוץ /טיפול:
סימנים המעידים על מצוקה של המתבגר:
הסתגרות, דרישה פרטיות באופן חריג
הידרדרות בלימודים, בעיות ביקור סדיר
שינויים במצב רוח
שינויים חברתיים, נסיגה חברתית, הימשכות לחברה שלילית
לקיחת כספים ללא רשות.
שינויים בהרגלי שינה- עייפות , קשיי שינה
שינויים פיזיולוגיים: ירידה במשקל ניכרת או לחלופין השמנה ניכרת,
סף תסכול נמוך.
התנהגות עבריינית.
אמירות אובדניות.
מהלך הטיפול
המטפל יפגש בתחילה עם המתבגר בלבד עד ליצירת קשר ואמון. בפגישות המתבגר הוא הקובע את התכנים שבהם ידובר. המטפל יכול לעודד או לכוון על ידי שאלות כלליות, אך המטרה היא ליצור מרחב חופשי שבו ניתן להעלות התלבטויות וקשיים.
במסגרת כללי העבודה הטיפולית המטפל מתחייב לשמירת סודיות. המטפל מתחייב בפני המתבגר שכל התכנים המובאים לטיפול יישארו בין המטפל למטופל ולא יוצאו החוצה, להורים, לבית הספר או לכל גורם אחר. סודיות זו מרכזית והכרחית ליצירת קשר של אמון. להתחייבות זו יש יוצא מהכלל; אם המטפל יודע על כוונה או ניסיון של המתבגר לפגוע בעצמו או באחרים, עליו ליידע את ההורים.
היכרות המטפל עם ההורים
לאחר שנוצר קשר עם המתבגר, בידיעתו ובהסכמתו, ההורים מוזמנים לפגישת היכרות עם המטפל. בפגישה זו ניתנת להם האפשרות להכיר את המטפל ולהתרשם ממנו, לשאול שאלות ולתת אינפורמציה על הרקע של המתבגר ועל משפחתו. המטפל ישמיע את התרשמותו והערכתו לגבי קשיי הנער וייתן את המלצתו לגבי ההמשך. לעתים יעלה צורך לתת מענה לקשיים של ההורים על ידי הדרכתם, ולעתים יספיק הטיפול במתבגר עצמו.
ההתמודדות במשפחה עם תחילת הטיפול
ההורים באופן טבעי חשים סקרנים לדעת מה קורה במפגשים של המטפל. והמתבגר. חלקנו יצפה לשמוע אם דיבר על כל מה שרצינו שידבר ואם הסביר בדיוק את הבעיות (כפי שאנו מבינים אותן). חשוב לא לחקור את הנער/ה ולאפשר לו לשתף מרצונו החופשי. במידה והנער/ה לא ירצו לשתף במה שקורה בטיפול יש לכבד זאת ולא להפעיל לחץ.
בטיפול יש עליות ומורדות וכרוכים בו מפגש עם כאב וסבל כמו גם עם הנאה, שמחה וצמיחה. ההורים צריכים לשרוד את הביטויים השונים של תהליך זה ולהאמין ביכולת הריפוי שלו. דאגות וחרדות שעולות צריכות לקבל מקום, או בין ההורים לבין עצמם או בפגישות ההדרכה, כך שמול המתבגר יוכלו לעמוד פנויים לספוג את רגשותיו המציפים של הנער ואת מחאות גיל ההתבגרות, שהן בלתי נמנעות וחשובות להתפתחות.
נכתב על ידי שירלי זיו חיון,פסיכותראפיסטית לילדים ובני נוער,חברה בצוות מכון שבילים.
www.shevilim.co.il
www.shevilim.co.il
