על פי המודל של אדוארד דה-בונו לקבלת החלטות וחשיבה אפקטיבית, המוצג בספרו "שישה כובעי חשיבה", רצוי לנתח את הנושא מזוויות חשיבה שונות, כל זווית בנפרד, ואז לשלב ולבחון את הבעיה על כל מרכיביה השונים. אנשים נוטים אמנם לשלב צורות הסתכלות שונות אבל חושבים על כל ההיבטים במקביל כבר בתחילת הדרך ומאבדים הרבה מהאפקטיביות של התהליך.
דה בונו מבחין בין חמש זוויות חשיבה שונות: עובדות יבשות, מחשבות בעד (הסנגוריה), מחשבות נגד (הקטגוריה), מחשבות יצירתיות ומחשבות רגשיות.
במודל של שישה כובעי חשיבה, אדוארד דה-בונו פורץ דרך כשהוא משלב רגש וחשיבה בתהליכי קבלת החלטות שנחשבו עד אז לתהליכים מחשבתיים. מהפכני למדי אם נזכור שאת המודל הוא הנחיל למנהלים בכירים בארגונים. למעשה, הוא טוען שמרבית המקרים הרגש הוא אחד הפרמטרים המשמעותיים והמשפיעים ביותר. האם תהליך קבלת החלטות הופך לתהליך רגשי? לא אם נזכור שלפני שהפעלנו רגש ניתחנו אנליטית את העובדות, היתרונות, החסרונות והאלטרנטיבות.
מסתבר שזה לא פשוט להפריד. הנטייה שלנו היא לערבב. כשאנו רושמים נתון עובדתי יבש אנחנו במקביל נוטים לקבוע דעה לגביו: האם הוא מהווה אינדיקציה לחיוב, האם הוא שלילי, האם הוא מעורר אצלנו רגש כלשהו. הערבוב יוצר ערבוביה ופוגע בתהליך.
אז מה עושים? משחקים משחק...שישה כובעי חשיבה הוא למעשה "משחק". למה משחק? נניח לרגע שמסגרת החוג לדרמה בבית הספר קיבלתם תפקיד לשחק את מי שאין לו דעה, לא לחיוב ולא לשלילה. הוא אלוף באיסוף נתונים. למרות שאתם אנשים שמגבשים דעה לגבי כל נושא ומציגים אותה, אתם תשחקו את התפקיד בנאמנות. למה? כי זה אופיו של המשחק. הוא מאפשר לנו להתנהג באופן שונה ומשחרר אותנו להתנהג אחרת מהרגיל.
מה המשחק?
לכל אחד מהמשתתפים בתהליך יש שישה כובעים (דמיוניים או אמיתיים): לבן, צהוב, שחור, אדום, ירוק וכחול. מי שחובש כובע כחול מנהל (עד שהוא מסיר את הכובע) את חבישת הכובעים של האחרים. הוא יכול לבקש מכל אחד או מכולם לחבוש כובע בצבע מסוים.
מי שחובש כובע לבן משחק את זה שעוסק רק בעובדות. כובע צהוב - הסנגור שחושב רק טובות, שחור - הקטגור שרואה שחורות, ירוק חושב יצירתי ואדום מפעיל רק את הרגש וחושב מהבטן.
לדוגמא: קבוצה התכנסה כדי לאשר או לדחות הצעה שהועלתה. רחל בעד, יוסי נגד. מנהל הדיון חובש כובע כחול ומבקש מכולם לחבוש כובע לבן (עובדות), ואז מבקש דווקא מרחל לחבוש כובע שחור (לחשוב נגד) ומיוסי לחבוש כובע צהוב (בעד). מאוחר יותר יבקש מכולם לחבוש כובע ירוק (לחפש פתרונות נוספים יצירתיים) ואז כובע אדום (להפעיל גם את הרגש).
התוצאות מדהימות. לא תמיד זה פשוט, בהתחלה כולם קצת נבוכים וסקפטיים ודרושה אסרטיבות של המנחה כדי ללהוביל את התהליך, אבל כשהמשחק זורם עולים רעיונות, הניתוח מקיף יותר וההחלטות טובות יותר. אני מלמד מתרגל את העקרונות של השיטה , במהלך אימון אישי לאנשים פרטיים כמו גם במהלך אימון מנהלים מקצועי וקורסים למנהלים שאני מעביר במכללת סלע.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על המודל ועל השימוש שלו במסגרת אימון אישי או אימון מנהלים בקישור - קבלת החלטות
יוסי וילנסקי - מאמן אישי מוסמך, מנהל מנוסה. מתמחה באימון אישי לחיזוק ביטחון עצמי ואסרטיביות ובאימון מנהלים מקצועי.
