אז בעודי חוזרת מחברתי הטובה, אני חושבת לעצמי מה אעשה החופש?
לכן בתור תלמידת תיכון, שמוצאת את עצמה בעיקר בהתבטאות עצמית, הנה אני שוב אומרת לעצמי, החופש-יהיה באמת מלא בחוסר מעש.ואני (מרובעת שכמותי) כבר חושבת מה לעשות בלי בית ספר.
אז אני חוזרת הביתה, נשכבת לישון. אחר כך אני קמה, אוכלת, וחוזרת שוב לישון.
אבל רגע לפני שאני נרדמת הנה אמא שלי באה אלי ומעירה אותי בסערה ומציעה לי סרט בקולנוע.
אני כל כך מתרגשת לקראת סרט רגיל, משהו שאני עושה פחות או יותר כל סוף שבוע יחד עם אימי, אבל הפעם זה היה מיוחד מפני שכבר לא היה לי מה לעשות או לחפש בביתי.
אז הנה אני נכסת לאוטו יחד עם אמא, ואני מסיעה את שתינו לעבר קניון איילון אל היס פלאנט.
שם אני מטיילת איתה מעט ואז שתינו הולכות אל הבית קולנוע עצמו, שם התחיל ויכוח גדול על מה כדאי שנצפה.רצינו משהו לא רציני, משהו משעשע, משהו טיפוסי ולא מיוחד.אתם יודעים-קומדיה.
בעוד אני מתכווחת איתה במה נראה לי שיש יותר עניין והיא מתווכחת איתי מה יגרום ליותר הנאה, בסוף התפרשנו על הסרט "ההצעה".
סרט חדש שבהחלט זכה דווקא לביקורות לא רעות בכלל.
אז הסרט התחיל בשיר יפה מאוד שכבר בהתחלה גרם לאמא שלי לתהות איך קוראים לשיר.
לכן יצאתי לבירורים וגיליתי שלשיר קוראים "Find My Way" של ה-"Gabe Dixon Band"
בכל מקרה, מה שתחילה נראה כברור מראש (ואני לא אומרת שהסרט לא היה צפוי) בסוף החל להשתנות. אני חושבת שזאת אחת הפעמים היחידות שבהן באמת צחקתי מסרט קומדיה. סרט שבהחלט אפשר לקרוא לו סרט קומדיה טוב ומשובך.
הבדיחות רצו בין הקהל ואנשים לא הפסיקו לרגע לצחוק מה שהפך את אווירת חדר הקולנוע לאווירה ביתית.
את הסוף אני לא יגלה לכם אבל את הסרט עצמו אני חושבת שאוכל לתמצט.
מדובר על עורכת ראשית במשרד להוצאת ספרים שידועה כאישה קשה שמפחידה את כל העובדים שמצואים כמה דרגות מתחתיה. המזכיר שלה שנאמן לה מכל, גם הוא לא אוהב אותה בכלל אבל הוא עובד קשה למענה כדי שיום אחד גם הוא יהיה עורך ראשי במקום.
לאחר כמה זמן מגיעה אליה הודעה שמבסרת לה על גירושה מארה"ב כיוון שלא עמדה בתקנוני משרד ההגירה, והגירתה אינה מאושרת.
וכמו שראינו את הסרט "גרין קארד" מתחולל גם כאן סיפור דומה, אך בצד הומוריסטי ושנון ביותר, שבו שוב מוצגים האינטרסים האישיים של כל צד.
העורכת מאיימת על מזכירה שאם לא יתחתן איתה כדי שתצליח להשאר בארצה, הוא יפוטר בגלל שככל הנראה הבוסית תוחלף באדם שאינו זקוק לו.
מכאן גם למזכיר מגיעים האינטרסים האישיים.כך מתחיל מסע של תקריות מצחיקות ושל
הרבה שנינה.
את הסוף שוב, כדאי לכם לראות בעצמכם.
אין מה להגיד, הסרט בהחלט ריגש אותי עד דמעות
וגם אמא שלי ממש נהנתה. בסופו של דבר יצא לי לבלות איתה קצת זמן וגם נהנתי מסרט חדש.
בסרט משתתפים סנדרה בולוק (המבוגרת הצעירה), ריאן ריינולדס (בעלה של סקרלט ג'והנסון ואין ספק שהוא בהחלט חתיך), מרי סטינבורגן, קרייג טי נלסון, בטי ווייט, ומלין אקרמן. שחקנים מדהימים, שיודעים לבצע את עבודתם בצורה הטובה והמושקעת ביותר.
אני ממליצה על הסרט.במיוחד למי שאוהב שנינה אך מצד שני גם השתטות הרבה חיוכים וגם קצת רצינות.
אני ממש הרווחתי!
לכן בתור תלמידת תיכון, שמוצאת את עצמה בעיקר בהתבטאות עצמית, הנה אני שוב אומרת לעצמי, החופש-יהיה באמת מלא בחוסר מעש.ואני (מרובעת שכמותי) כבר חושבת מה לעשות בלי בית ספר.
אז אני חוזרת הביתה, נשכבת לישון. אחר כך אני קמה, אוכלת, וחוזרת שוב לישון.
אבל רגע לפני שאני נרדמת הנה אמא שלי באה אלי ומעירה אותי בסערה ומציעה לי סרט בקולנוע.
אני כל כך מתרגשת לקראת סרט רגיל, משהו שאני עושה פחות או יותר כל סוף שבוע יחד עם אימי, אבל הפעם זה היה מיוחד מפני שכבר לא היה לי מה לעשות או לחפש בביתי.
אז הנה אני נכסת לאוטו יחד עם אמא, ואני מסיעה את שתינו לעבר קניון איילון אל היס פלאנט.
שם אני מטיילת איתה מעט ואז שתינו הולכות אל הבית קולנוע עצמו, שם התחיל ויכוח גדול על מה כדאי שנצפה.רצינו משהו לא רציני, משהו משעשע, משהו טיפוסי ולא מיוחד.אתם יודעים-קומדיה.
בעוד אני מתכווחת איתה במה נראה לי שיש יותר עניין והיא מתווכחת איתי מה יגרום ליותר הנאה, בסוף התפרשנו על הסרט "ההצעה".
סרט חדש שבהחלט זכה דווקא לביקורות לא רעות בכלל.
אז הסרט התחיל בשיר יפה מאוד שכבר בהתחלה גרם לאמא שלי לתהות איך קוראים לשיר.
לכן יצאתי לבירורים וגיליתי שלשיר קוראים "Find My Way" של ה-"Gabe Dixon Band"
בכל מקרה, מה שתחילה נראה כברור מראש (ואני לא אומרת שהסרט לא היה צפוי) בסוף החל להשתנות. אני חושבת שזאת אחת הפעמים היחידות שבהן באמת צחקתי מסרט קומדיה. סרט שבהחלט אפשר לקרוא לו סרט קומדיה טוב ומשובך.
הבדיחות רצו בין הקהל ואנשים לא הפסיקו לרגע לצחוק מה שהפך את אווירת חדר הקולנוע לאווירה ביתית.
את הסוף אני לא יגלה לכם אבל את הסרט עצמו אני חושבת שאוכל לתמצט.
מדובר על עורכת ראשית במשרד להוצאת ספרים שידועה כאישה קשה שמפחידה את כל העובדים שמצואים כמה דרגות מתחתיה. המזכיר שלה שנאמן לה מכל, גם הוא לא אוהב אותה בכלל אבל הוא עובד קשה למענה כדי שיום אחד גם הוא יהיה עורך ראשי במקום.
לאחר כמה זמן מגיעה אליה הודעה שמבסרת לה על גירושה מארה"ב כיוון שלא עמדה בתקנוני משרד ההגירה, והגירתה אינה מאושרת.
וכמו שראינו את הסרט "גרין קארד" מתחולל גם כאן סיפור דומה, אך בצד הומוריסטי ושנון ביותר, שבו שוב מוצגים האינטרסים האישיים של כל צד.
העורכת מאיימת על מזכירה שאם לא יתחתן איתה כדי שתצליח להשאר בארצה, הוא יפוטר בגלל שככל הנראה הבוסית תוחלף באדם שאינו זקוק לו.
מכאן גם למזכיר מגיעים האינטרסים האישיים.כך מתחיל מסע של תקריות מצחיקות ושל
הרבה שנינה.
את הסוף שוב, כדאי לכם לראות בעצמכם.
אין מה להגיד, הסרט בהחלט ריגש אותי עד דמעות
וגם אמא שלי ממש נהנתה. בסופו של דבר יצא לי לבלות איתה קצת זמן וגם נהנתי מסרט חדש.
בסרט משתתפים סנדרה בולוק (המבוגרת הצעירה), ריאן ריינולדס (בעלה של סקרלט ג'והנסון ואין ספק שהוא בהחלט חתיך), מרי סטינבורגן, קרייג טי נלסון, בטי ווייט, ומלין אקרמן. שחקנים מדהימים, שיודעים לבצע את עבודתם בצורה הטובה והמושקעת ביותר.
אני ממליצה על הסרט.במיוחד למי שאוהב שנינה אך מצד שני גם השתטות הרבה חיוכים וגם קצת רצינות.
אני ממש הרווחתי!
כל אחד מוצא את נפשו בדרכו שלו.
אני מוצאת את נפשי בדרך שהעולם סולל לי מסביב.
אני מוצאת את נפשי בדרך שהעולם סולל לי מסביב.
