הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד דנה קודם כל על שינויי הגדילה של הפעוט תוך השוואת קצב הגדילה למחקרים קודמים והתנסויות של שנים שהוקדשו לניתוח מפורט של צעדי ההתפתחות הממוצעים של יילודים.
בימינו מעבר להתפתחות הבסיסית של כל פעוט ורכישת כשריו השונים כגון הליכה, דיבור, התעסקות בחפצים השונים וכדומה, אנו מתעסקים היום בשאלת ה- "למה?" וה- "איך?" במקורות השונים של התינוק ובתהליך הנסתר של השינוי שהוא עובר משלב לשלב.
ההתפתחות הנורמטיבית של הילד משמע השינויים הכלליים וארגון ההתנהגות מחדש החלים כמעט בכל הילדים במהלך גדילתם, ואילו ההתפתחות האישית של התינוק משמעה הסטיות ממהלך ההתפתחות הממוצע או הנורמטיבי הנראות בבני אדם יחידים, ההבדלים הבין אישיים באישיות ובמומחיות שכל אדם רוכש לעצמו - כל אדם מתפתח בצורה שונה.
ההתפתחות הנורמטיבית וההתפתחות האישית הם אלו שמביאים את תינוקך להיות הפעוט היחיד והמיוחד שהוא.
כאשר אנו בתור הורים מנסים לפענח את התנהגות ילדינו מרגע לידתו ועד בגרותו המלאה אנו צריכים לקחת בחשבון גורמים רבים המשפיעים עליו שלא כולם בשליטתנו.
1. הגורמים הגנטיים אלו הם משתנים ביולוגיים שאין לנו שליטה עליהם.
2. משתנים שאינם ביולוגיים אך עדיין אין לנו שליטה עליהם, לדוגמא: חוסר חמצן בעת הלידה , תת תזונה וכו'
3. למידה קודמת של הילד
4. הסביבה החברתית של הילד ( בגן, בבית הספר, עם המשפחה הקרובה)
5. האווירה הכללית שבו מתפתח הילד.
ז"א התפתחות ילדך היא תוצר של מספר רב של גורמים ואין אפשרות להפריד ביניהם ולבודד משתנה מסוים על מנת לבדוק בוודאות מה מביניהם משפיע יותר על הילד.
הדיון הכי גדול בפסיכולוגיה ההתפתחותית היא "מה משפיע יותר, תורשה או סביבה?" בהקשר של נושא זה החילוקי דעות מרובים ועדיין אין תשובה שהיא חד משמעית, הדעה הרווחת היא ששניהם משפיעים על היילוד מרגע שיצא לעולם.
אך מה משפיע יותר...? כנראה שלעולם לא נדע.
לסיכום:
אז מה נותר לנו לעשות? לחבק אותם חזק, לאהוב אותם ולתת להם את הבטחון שהם זקוקים לו ולשים לב כל הזמן להתפתחותם התקינה של ילדנו.
ככל שנזהה בעיה מסוימת מוקדם יותר ולא נתעלם ממנה ונקווה שהיא תיפתר מעצמה גם אם זו בעיה רגשית של ילדנו וגם אם זו בעיה פיזית בהתפתחות המוטורית, אך אם זאת יש לשים לב כי לכל ילד יש קצב התפתחות אישי שלו ואין ללחוץ עליהם בגלל שהילד של החברה הטובה מתפתח מהר יותר.
בימינו מעבר להתפתחות הבסיסית של כל פעוט ורכישת כשריו השונים כגון הליכה, דיבור, התעסקות בחפצים השונים וכדומה, אנו מתעסקים היום בשאלת ה- "למה?" וה- "איך?" במקורות השונים של התינוק ובתהליך הנסתר של השינוי שהוא עובר משלב לשלב.
ההתפתחות הנורמטיבית של הילד משמע השינויים הכלליים וארגון ההתנהגות מחדש החלים כמעט בכל הילדים במהלך גדילתם, ואילו ההתפתחות האישית של התינוק משמעה הסטיות ממהלך ההתפתחות הממוצע או הנורמטיבי הנראות בבני אדם יחידים, ההבדלים הבין אישיים באישיות ובמומחיות שכל אדם רוכש לעצמו - כל אדם מתפתח בצורה שונה.
ההתפתחות הנורמטיבית וההתפתחות האישית הם אלו שמביאים את תינוקך להיות הפעוט היחיד והמיוחד שהוא.
כאשר אנו בתור הורים מנסים לפענח את התנהגות ילדינו מרגע לידתו ועד בגרותו המלאה אנו צריכים לקחת בחשבון גורמים רבים המשפיעים עליו שלא כולם בשליטתנו.
1. הגורמים הגנטיים אלו הם משתנים ביולוגיים שאין לנו שליטה עליהם.
2. משתנים שאינם ביולוגיים אך עדיין אין לנו שליטה עליהם, לדוגמא: חוסר חמצן בעת הלידה , תת תזונה וכו'
3. למידה קודמת של הילד
4. הסביבה החברתית של הילד ( בגן, בבית הספר, עם המשפחה הקרובה)
5. האווירה הכללית שבו מתפתח הילד.
ז"א התפתחות ילדך היא תוצר של מספר רב של גורמים ואין אפשרות להפריד ביניהם ולבודד משתנה מסוים על מנת לבדוק בוודאות מה מביניהם משפיע יותר על הילד.
הדיון הכי גדול בפסיכולוגיה ההתפתחותית היא "מה משפיע יותר, תורשה או סביבה?" בהקשר של נושא זה החילוקי דעות מרובים ועדיין אין תשובה שהיא חד משמעית, הדעה הרווחת היא ששניהם משפיעים על היילוד מרגע שיצא לעולם.
אך מה משפיע יותר...? כנראה שלעולם לא נדע.
לסיכום:
אז מה נותר לנו לעשות? לחבק אותם חזק, לאהוב אותם ולתת להם את הבטחון שהם זקוקים לו ולשים לב כל הזמן להתפתחותם התקינה של ילדנו.
ככל שנזהה בעיה מסוימת מוקדם יותר ולא נתעלם ממנה ונקווה שהיא תיפתר מעצמה גם אם זו בעיה רגשית של ילדנו וגם אם זו בעיה פיזית בהתפתחות המוטורית, אך אם זאת יש לשים לב כי לכל ילד יש קצב התפתחות אישי שלו ואין ללחוץ עליהם בגלל שהילד של החברה הטובה מתפתח מהר יותר.
