לקוחות קבועים 

בתי קפה - סצנת פתיחה אופיינית: אני נכנס לבר בשעות אחרי הצהריים, בית הקפה חצי ריק, אבל המבקר הקבוע, תמיד יראה כמה פרצופים מוכרים.
בכל בית קפה ישנם לקוחות שפוקדים את המקום כמעט על בסיס יומי והם באים בכל הגדלים והצורות.

מתיישב אדם כבן 60 ובאמתחתו דפי שירטוט ועט. הוא תמיד מתיישב באותו השולחן, מזמין את אותו המשקה ותמיד תונח על השולחן שלו קופסת סיגריות מתוצרת יקרה והוא יושב ומשרטט. קשתות, עמודים, דלתות וחלונות. כשהוא מבקש חשבון, אני נמלא ציפייה, מקווה שישאיר איזשהו דף מאחור, אולי אגלה שהוא מתכנן מתקן אפוקליפטי שעליו עמל כל חייו עם הקפה והסיגריה. אבל הוא הולך ולוקח איתו את הקשתות והעמודים.

בדרכו החוצה, הוא נעצר ונותן לאיזו בחורה להיכנס. גם אותה אני מכיר. אולי לא בשם, אבל מכיר את הטיפוס. היא מחזיקה ספר לימוד עבה ומחברת, לבטח היא תיגש לפינה החשוכה ביותר באזור העישון ותבקש מהמלצרית נר. ידעתי! היא מתיישבת ודקה אחרי כן, מגיעה המלצרית עם כוס קפה ונר.
ליד הקופה עומד איש שמנמן וחסר מנוחה. הוא אומר לאחראית המשמרת ''נו, אנחנו כבר מכירים! עוד שנייה אני חוזר ומשלם!'' הוא נעלם לפני שהוא מקבל ממנה תשובה. הוא בטח עוד ישוב מספר פעמים במשך היום. אין לי ספק שבסוף היום תשמט מהחשבון כוס קפה אחת או שתיים.

מול הבר יושב אדם מבוגר, מדליק סיגריה עם מצית זיפו. הוא שם לב שאני מסתכל עליו ומתחיל לדבר. הוא מספר על ילדותו בתורכיה ועל החיילים האמריקנים שהגיעו לשם היו להם את אותן מצתים. תוך כדי הסיפור, הוא ממהר להכניס יד לכיסו ומראה לי בגאווה, מצית ''זיפו'' שנראית כמו ממצא ארכיאולוגי... ''את זאת" הוא אומר לי "הרמתי לאיזה חייל".

בעל בית הקפה נכנס והמלצרית אומרת לו שמישהו מחכה לו. אני מציץ לשולחן הפינתי ורואה אדם שראיתי לפחות פעמיים במהלך השבוע האחרון. הוא נכנס כל יום ולא מזמין דבר במשך עשרים דקות. רק אחרי עשרים דקות הוא מזמין כוס קפה. הוא ימשיך לחכות וימשיך לטעון שיש לו פגישה חשובה עם בעל הבית. זה בסדר, אם הוא לא ייפגש איתו היום, הוא יחזור לחכות מחר.

הבחורה מהפינה החשוכה, מבקשת חשבון ומכבה את הנר. אני מקווה בשבילה שהיא תעבור את המבחן בהצלחה, נראה שהיא שקדה על הסיכומים. האיש השמנמן חזר והוא מתחיל לספור כסף ליד הקופה. אני שומע שאחת המלצריות מתעצבנת ואומרת לשנייה, שהוא אף פעם לא משאיר טיפ. בעל בית הקפה כבר מזמן לא יושב עם האיש שהמתין לו. נראה לי שהוא מעולם הקדיש לאיש הזה יותר ממספר דקות, אבל האיש תמיד מתעקש לחזור. המלצר של הערב נכנס, מתיישב על הבר ומבקש ממני כוס אספרסו. הוא מדליק סיגריה עם מצית ''זיפו''. אני חושב לעצמי, מעניין מה הסיפור של המצית שלו...