חבר יקר,
עד כיתה ה' לא אהבתי לבוא לבית ספר.
לא היה לי ביטחון עצמי,
הילדים שהיו איתי בכיתה לא היו
מפסיקים לצחוק עליי וילדים בכיתה אף
פעם לא הזמינו אותי לצאת איתם.
המצב המשיך להחמיר עד שהגיע מקרה
ששינה לי את החיים לתמיד.
יום אחד בשיעור חינוך מיני בבית ספר
למדנו על הסיבות שמושכים בנים לבנות.
אני זוכר שממש התעניינתי בשיעור.
באיזהשהו שלב בשיעור המורה ביקשה מאחד התלמידים לשתף סיפור אישי,
לאף אחד לא היה אומץ לעשות את זה ולי כן היה סיפור לשתף.
אחרי הרבה התלבטויות עם עצמי הצבעתי והמורה קראה לי לעמוד מול הכיתה.
בדרך ללוח ללוח יוסי הילד המקובל בכיתה צעק לי : "מה אתה קם י'חנון!"
פתאום כל הילדים בכיתה התחילו לצחוק עליי ואפילו המדריכה גיחכה.
מרוב הבושה נהייתי אדום ונבוך ואפילו התחילו לרדת לי דמעות.
באותו יום חזרתי הביתה בדיכאון, ההורים שלי שאלו מה קורה איתי, העפתי אותם ואמרתי להם שהכל בסדר.
לאחר המקרה הזה לא הלכתי
שבוע לבית ספר.
שיחקתי אותה שאני לא מרגיש טוב
ליד אמא שלי עד שהסכימה לתת לי
להישאר בבית.
השבוע הזה היה מאוד משמעותי בחיי כי החלטתי בו שלא משנה מה יקרה אני ישיג חברים כבוד וינהיג אנשים אחרים, הייתיי חייב לפתור את המצב הזה שאני נמצא בו, היה בי מלא כעס והחלטתי לעשות כל מה שידרש כדי להגיע למטרה שלי.
לאורך 3 שנים קראתי מלא ספרים בנושא, למדתי פסיכולוגיה, חקרתי את טבע האדם, דיברתי עם המשפחה שלי על המצב שאני נמצא בו, הסתכלתי על האנשים המקובלים וההתנהגות שלהם ודיברתי עם מנהלים שנאלצים להוביל צוותים בחברות גדולות.
עשיתי וניסיתי את כל מה שאפשר לנסות, חלק מהדברים עבדו וחלק לא אך לאחר זמן מה התחלתי לראות תוצאת בהתנהגות של אנשים אחרים אליי.
אני מהאנשים האלה שלומדים לאט,
אני יכול לראות דבר כמה פעמים
ואני לא מבין בדיוק מה קורה אבל
ברגע שאני מתמיד ולומד את זה
אז אני מבין את הנושא בצורה מאוד עמוקה.
איך שהזמן עבר נהיו לי מלא מלא חברים, הכרתי אנשים חדשים מחוץ לבית ספר, אנשים התחילו להתקשר אליי אחרי הלימודים, והייתה לי חברה.
אני זוכר שהייתי בכיתה י' והתעוררתי
ליום של קיץ,
התכוננתי לבית הספר ופתאום הבנתי
שההרגשה הזאת שהייתה לי בכיתה ו'
נעלמה.
להפך ציפיתי ורציתי ללכת לבית הספר.
הרגשתי שאם אני רוצה להשיג חברה אני יכול
אם אני רוצה להיות המנהיג בכיתה שלי אני יכול
אם אני רוצה להתחבר לילדים המקובלים אני יכול
עד כיתה ה' לא אהבתי לבוא לבית ספר.
לא היה לי ביטחון עצמי,
הילדים שהיו איתי בכיתה לא היו
מפסיקים לצחוק עליי וילדים בכיתה אף
פעם לא הזמינו אותי לצאת איתם.
המצב המשיך להחמיר עד שהגיע מקרה
ששינה לי את החיים לתמיד.
יום אחד בשיעור חינוך מיני בבית ספר
למדנו על הסיבות שמושכים בנים לבנות.
אני זוכר שממש התעניינתי בשיעור.
באיזהשהו שלב בשיעור המורה ביקשה מאחד התלמידים לשתף סיפור אישי,
לאף אחד לא היה אומץ לעשות את זה ולי כן היה סיפור לשתף.
אחרי הרבה התלבטויות עם עצמי הצבעתי והמורה קראה לי לעמוד מול הכיתה.
בדרך ללוח ללוח יוסי הילד המקובל בכיתה צעק לי : "מה אתה קם י'חנון!"
פתאום כל הילדים בכיתה התחילו לצחוק עליי ואפילו המדריכה גיחכה.
מרוב הבושה נהייתי אדום ונבוך ואפילו התחילו לרדת לי דמעות.
באותו יום חזרתי הביתה בדיכאון, ההורים שלי שאלו מה קורה איתי, העפתי אותם ואמרתי להם שהכל בסדר.
לאחר המקרה הזה לא הלכתי
שבוע לבית ספר.
שיחקתי אותה שאני לא מרגיש טוב
ליד אמא שלי עד שהסכימה לתת לי
להישאר בבית.
השבוע הזה היה מאוד משמעותי בחיי כי החלטתי בו שלא משנה מה יקרה אני ישיג חברים כבוד וינהיג אנשים אחרים, הייתיי חייב לפתור את המצב הזה שאני נמצא בו, היה בי מלא כעס והחלטתי לעשות כל מה שידרש כדי להגיע למטרה שלי.
לאורך 3 שנים קראתי מלא ספרים בנושא, למדתי פסיכולוגיה, חקרתי את טבע האדם, דיברתי עם המשפחה שלי על המצב שאני נמצא בו, הסתכלתי על האנשים המקובלים וההתנהגות שלהם ודיברתי עם מנהלים שנאלצים להוביל צוותים בחברות גדולות.
עשיתי וניסיתי את כל מה שאפשר לנסות, חלק מהדברים עבדו וחלק לא אך לאחר זמן מה התחלתי לראות תוצאת בהתנהגות של אנשים אחרים אליי.
אני מהאנשים האלה שלומדים לאט,
אני יכול לראות דבר כמה פעמים
ואני לא מבין בדיוק מה קורה אבל
ברגע שאני מתמיד ולומד את זה
אז אני מבין את הנושא בצורה מאוד עמוקה.
איך שהזמן עבר נהיו לי מלא מלא חברים, הכרתי אנשים חדשים מחוץ לבית ספר, אנשים התחילו להתקשר אליי אחרי הלימודים, והייתה לי חברה.
אני זוכר שהייתי בכיתה י' והתעוררתי
ליום של קיץ,
התכוננתי לבית הספר ופתאום הבנתי
שההרגשה הזאת שהייתה לי בכיתה ו'
נעלמה.
להפך ציפיתי ורציתי ללכת לבית הספר.
הרגשתי שאם אני רוצה להשיג חברה אני יכול
אם אני רוצה להיות המנהיג בכיתה שלי אני יכול
אם אני רוצה להתחבר לילדים המקובלים אני יכול
