פרויקט החלומות שלי הוא פרויקט שבא עם מסגרת תקציב.
נשמע בנאלי, שלפרויקט בינוי יהיה תקציב מוגדר, שסעיפיו ידועים ומתוכננים מראש. אפילו מובן מאליו.
אך הלוואי שכך אכן היו פני הדברים: מעטים מאוד, שלא לומר נדירים, המקרים שבהם לפרויקט יש תקציב שבתוכו המתכנן יודע מה סדר הגודל של ההוצאה על תכנון, אבל לא על סעיפים כמו פיתוח, עבודות הבנייה, הגמרים, ההיתרים, בניית תשתית, מערכות (למשל קירור, כיבוי אש, תקשורת), וכו'.
עד כמה שהמחשבה אבסורדית, ברוב המקרים שבהם חברה מחליטה על פרויקט בינוי, התקציב הוא מעורפל, הסעיפים שבתוכו לא מוגדרים, והיזמים או מנהלי הפרויקט מצהירים ש"נתקדם תוך כדי עבודה" או נוקטים במטבע הלשון הכ"כ מוכר של $ למ"ר. רק שלא ממש ברור באיזה מ"ר מכפילים, מה מחוץ לסכום הזה, האם פיתוח השטח נכלל בתקציב ועוד מיני שאלות אשר הופכות את המעבר מתקציב למ"ר, לשורה תחתונה ובה סכום ממש לא טריויאלי. זה אולי נשמע כמו גן עדן למתכנן, שמיד מתחיל להתפרע - אבל למעשה אי ידיעת האפשרויות והמגבלות התקציביות היא יותר קושי מאשר הקלה.
חוסר זה של יעד תקציבי והמעקב ההדוק אחריו, מביא אותנו לעיתים קרובות, בעיקר בימים כמו אלו העוברים עלינו כעת, להתנגשות בלתי נמנעת עם הלקוח על רקע של חוסר בתיאום ציפיות בכל הנוגע לתקציב ההקמה. פרויקטים שלמים נכנסים למסלול של "תכנון מחדש", לעתים תוך החלפת צוות התכנון, עובדה שמוסיפה עוד לסעיף הוצאות ההקמה, מבלי שאף אחד מהצדדים יצא מרוצה.
קרה לנו לא פעם שתיכננו פרויקט במסגרת מכרז, רק כדי לגלות שעלות הפרויקט שהצענו גבוהה בהרבה מהתקציב שהוכרז עליו במכרז. ולא, לא חרגנו מהמספר שצוין במכרז, אלא שבעלי המכרז בעצמם לא חישבו כמה מתוך הסכום הנאה שהם ציינו, באמת יוקצה לתכנון, וכמה ממנו הן הוצאות דוגמת היתרים, תשלום ליועצים, תשלום לפיתוח סביבתי, ועוד ועוד. וכך התכנון הותאם לתקציב המוכרז, אבל התקציב המוכרז לא היה רלוונטי.
למה כל זה גורם?
בראש ובראשונה לקשיי תכנון אצל האדריכל שלא יודע אם "2,000 דולר למטר" משמעו 2,000 דולר שכולם מיועדים לתכנון, או שרק 1,000 דולר למטר יכולים לשמש אותו בתכנון המבנה, כי 1,000 דולר נוספים לכל מטר יכסו את עלויות הפיתוח, ההיטלים, התשתיות (חשמל, תקשורת, תאורה), וכו'.
מעבר לקשיי התכנון הללו, נוצר קושי נוסף שמתבטא ביחסים בין הלקוח לאדריכל: הלקוח, שרואה שהאדריכל מתכנן מבנה יקר, או בוחר חומרים יקרים, או שחורג ממסגרת התקציב (שידועה באופן מעורפל רק ללקוח), מגיב בחוסר שביעות רצון ולפעמים בחוסר אמון באדריכל שלו. הלקוח רואה את האדריכל כבזבזן, כמי שלא הבין את הצרכים שלו ולכן "עושה מה שבא לו", כמי שפועל על דעת עצמו (אחרת איך ייתכן שהתוכניות מייצרות מבנה כל כך יקר).
מה עושים?
בפרויקטים שאני מעורבת בהם אני דורשת להילחם עם התקציב כבר מהיום הראשון. להיות מודעת להיקף שלו, לאילוצים, לצרכים הנוקשים, להוצאות מסביב. אני לא רוצה הפתעות באמצע הדרך.
הדרישה שלי להיות מעורבת בפרטי התקציב, ואם אין כזה - אז בגיבושו, נשמעת טריוויאלית בדיוק בגלל שכך זה אמור להיות. אבל לדרוש להיות מעורב בתקציב, מיודע ושותף, זה כל כך לא נהוג, עד שאני נחשבת לבעלת דרישות מיוחדות.
אז מצד אחד אני כאב ראש ללקוחות, כי אני מבקשת מהם שיתאמצו, יחשבו, יגדירו סדר עדיפויות וכו'. מצד שני יש שבאים אלי בדיוק בגלל זה - כי אני חוסכת להם כאב ראש הרבה יותר גדול אחר כך. כי מי שלא עושה תקציב מראש משלם גם בכאב ראש אבל גם בכאב כיס בדרך כלל.
אני דורשת להיות מעורבת כי כמהנדסת וכבעלת ניסיון אני יודעת כמה עולות מערכות, כמה עולים חומרים, כמה משלמים על היתרים והיטלים, ומה עלויות הייעוץ המתקבלות על הדעת.
כך שבסופו של דבר זה משתלם, הכאב ראש הזה.
נשמע בנאלי, שלפרויקט בינוי יהיה תקציב מוגדר, שסעיפיו ידועים ומתוכננים מראש. אפילו מובן מאליו.
אך הלוואי שכך אכן היו פני הדברים: מעטים מאוד, שלא לומר נדירים, המקרים שבהם לפרויקט יש תקציב שבתוכו המתכנן יודע מה סדר הגודל של ההוצאה על תכנון, אבל לא על סעיפים כמו פיתוח, עבודות הבנייה, הגמרים, ההיתרים, בניית תשתית, מערכות (למשל קירור, כיבוי אש, תקשורת), וכו'.
עד כמה שהמחשבה אבסורדית, ברוב המקרים שבהם חברה מחליטה על פרויקט בינוי, התקציב הוא מעורפל, הסעיפים שבתוכו לא מוגדרים, והיזמים או מנהלי הפרויקט מצהירים ש"נתקדם תוך כדי עבודה" או נוקטים במטבע הלשון הכ"כ מוכר של $ למ"ר. רק שלא ממש ברור באיזה מ"ר מכפילים, מה מחוץ לסכום הזה, האם פיתוח השטח נכלל בתקציב ועוד מיני שאלות אשר הופכות את המעבר מתקציב למ"ר, לשורה תחתונה ובה סכום ממש לא טריויאלי. זה אולי נשמע כמו גן עדן למתכנן, שמיד מתחיל להתפרע - אבל למעשה אי ידיעת האפשרויות והמגבלות התקציביות היא יותר קושי מאשר הקלה.
חוסר זה של יעד תקציבי והמעקב ההדוק אחריו, מביא אותנו לעיתים קרובות, בעיקר בימים כמו אלו העוברים עלינו כעת, להתנגשות בלתי נמנעת עם הלקוח על רקע של חוסר בתיאום ציפיות בכל הנוגע לתקציב ההקמה. פרויקטים שלמים נכנסים למסלול של "תכנון מחדש", לעתים תוך החלפת צוות התכנון, עובדה שמוסיפה עוד לסעיף הוצאות ההקמה, מבלי שאף אחד מהצדדים יצא מרוצה.
קרה לנו לא פעם שתיכננו פרויקט במסגרת מכרז, רק כדי לגלות שעלות הפרויקט שהצענו גבוהה בהרבה מהתקציב שהוכרז עליו במכרז. ולא, לא חרגנו מהמספר שצוין במכרז, אלא שבעלי המכרז בעצמם לא חישבו כמה מתוך הסכום הנאה שהם ציינו, באמת יוקצה לתכנון, וכמה ממנו הן הוצאות דוגמת היתרים, תשלום ליועצים, תשלום לפיתוח סביבתי, ועוד ועוד. וכך התכנון הותאם לתקציב המוכרז, אבל התקציב המוכרז לא היה רלוונטי.
למה כל זה גורם?
בראש ובראשונה לקשיי תכנון אצל האדריכל שלא יודע אם "2,000 דולר למטר" משמעו 2,000 דולר שכולם מיועדים לתכנון, או שרק 1,000 דולר למטר יכולים לשמש אותו בתכנון המבנה, כי 1,000 דולר נוספים לכל מטר יכסו את עלויות הפיתוח, ההיטלים, התשתיות (חשמל, תקשורת, תאורה), וכו'.
מעבר לקשיי התכנון הללו, נוצר קושי נוסף שמתבטא ביחסים בין הלקוח לאדריכל: הלקוח, שרואה שהאדריכל מתכנן מבנה יקר, או בוחר חומרים יקרים, או שחורג ממסגרת התקציב (שידועה באופן מעורפל רק ללקוח), מגיב בחוסר שביעות רצון ולפעמים בחוסר אמון באדריכל שלו. הלקוח רואה את האדריכל כבזבזן, כמי שלא הבין את הצרכים שלו ולכן "עושה מה שבא לו", כמי שפועל על דעת עצמו (אחרת איך ייתכן שהתוכניות מייצרות מבנה כל כך יקר).
מה עושים?
בפרויקטים שאני מעורבת בהם אני דורשת להילחם עם התקציב כבר מהיום הראשון. להיות מודעת להיקף שלו, לאילוצים, לצרכים הנוקשים, להוצאות מסביב. אני לא רוצה הפתעות באמצע הדרך.
הדרישה שלי להיות מעורבת בפרטי התקציב, ואם אין כזה - אז בגיבושו, נשמעת טריוויאלית בדיוק בגלל שכך זה אמור להיות. אבל לדרוש להיות מעורב בתקציב, מיודע ושותף, זה כל כך לא נהוג, עד שאני נחשבת לבעלת דרישות מיוחדות.
אז מצד אחד אני כאב ראש ללקוחות, כי אני מבקשת מהם שיתאמצו, יחשבו, יגדירו סדר עדיפויות וכו'. מצד שני יש שבאים אלי בדיוק בגלל זה - כי אני חוסכת להם כאב ראש הרבה יותר גדול אחר כך. כי מי שלא עושה תקציב מראש משלם גם בכאב ראש אבל גם בכאב כיס בדרך כלל.
אני דורשת להיות מעורבת כי כמהנדסת וכבעלת ניסיון אני יודעת כמה עולות מערכות, כמה עולים חומרים, כמה משלמים על היתרים והיטלים, ומה עלויות הייעוץ המתקבלות על הדעת.
כך שבסופו של דבר זה משתלם, הכאב ראש הזה.
אורי הלוי הוא שותף במשרד האדריכלים והמהנדסים אורבך-הלוי. המשרד ידוע בייחודו בתכנון מפעלים, תחנות כוח, משרדים, מבני תעשייה, ומרכזים לוגיסטיים, ובעיצוב משרדים.
http://www.ah-arch.com/
http://www.ah-arch.com/
