יש עשרות רבות של סוגי מדיטציה שהתפתחו במקומות שונים ובתרבויות שונות, מה המשותף לכל סוגי המדיטציה?
בשורה התחתונה, המדיטציה היא כלי לשינוי מצב התודעה (ממצב התודעה ה"רגיל" והיומיומי למצב תודעה מדיטטיבי) ולריכוז, בכלי זה משתמש האדם באופן אישי ועצמאי - ניתן לתרגל מדיטציה בקבוצה כאשר כל משתתף עוסק במדיטציה עצמאית אך אם ישנו הכרח לאינטרקציה - זו אינה מדיטציה.
מקור המדיטציה אינו ידוע, ישנן סברות שונות, למשל:
בהודו: ישנם איזכורים לתרגולי מדיטציה בכתבים מהאופנישדים ומכך עולה כי המדיטציה היתה קיימת בהודו כבר מאה ה-15 לפנה"ס.
בסין: ישנם אזכורים כמה מאות שנים לפני הודו, נהוג לקשר את מקור המדיטציה הסינית לפו הסי.
באירופה: בדתות שונות דוגמאת ההליניזם והדרואיזם, כבר בתקופה הפאגאנית לפני המאה העשירית לפנה"ס, ידוע כי בוצעו טקסים הנופלים להגדרה של מדיטציה.
העולם המוסלמי: המוסלמים הסופים הם הראשונים שתרגלו מדיטציה כפי שהיא ידועה היום.
כיצד מתרגלים מדיטציה?
כאמור לעיל, ישנם סוגים שונים של תרגול תלויי תרבות ומקור, אך את כולם אפשר לפצל לשני סוגים עיקריים: פעיל וסביל.
תרגול מדיטציה פעיל: המתרגל יבצע פעולה כלשהי כדי לשנות את מצב תודעתו ולהשפיע על הכרתו, למשל: פעולה פיזית (סיבוב במקום) או פעולה הכרתית (התרכזות באיבר מסוים בגופו).
תרגול מדיטציה סביל: המתרגל לא יעשה דבר מלבד להיות במצב מנוחה (ישיבה, שכיבה וכו') ולתת למודעתו לשים לב לשינויים סביב חושיו.
יש לשים לב לבלבול נפוץ בין מדיטציה לבין פעולות יומיומיות שגורות, המדיטציה אינה רק תהליך הרגעות והיא אינה ריכוז בחלומות בהקיץ - המדיטציה היא התעמלות לתודעה הכרוכה ברמות ריכוז וערנות גבוהות.
