בחיי היומיום אנחנו נקראים להגיב על אינספור מצבים. היכולת שלנו להגיב מושפעת מגורמים רבים. בין היתר מהיכולת שלנו לעשות שימוש במשאבים של קשב לבעיה שנמצאת מולנו. היכולת להגיב תגובות משתנות לעיתים קשור במצבינו הנפשי. בפועל ניתן לסווג את כולנו על הרצף של היכולת להגיב במקום זה או אחר. התגובתיות של חוסר תגובה אדפטיבית יכולה להיות מתמשכת או נקודתית. כמו כן היא יכולה להתבטא בתגובתיות משתנה אצל אנשים שונים. אנשים בתחושת חרדה יכולים להמנע מפעולות מסויימות או להפך להרבות בהתנהגות אחרת אותה לא היו מפעילים במצבים אחרים. ענינו של המאמר הוא לבחון מה ההתנהגות הצפויה שהאדם יעשה בזמנים של מצוקה וכמו כן לראות האם ניתן לשנות את מערך ההתנהגות בזמן כזה מבעוד מועד. אנשים שנצפים כחסרי יכולת להגיב לעיתים לוקים בטורדנות כפייתית (בספרות משתמשים בהבחנה של אובססיות – קומפולסיביות). הפרעה נפשית זו מסווגת כהפרעת חרדה. האדם יוצף במחשבות שחוזרות על עצמן שיטרידו את מנוחתו. על מנת להלחם במחשבות שווא האלו הוא יבצע פעולות טקסיות חוזרות ונשנות. הפעולות מגרשות את המחשבות שגורמות חרדה אך לא לזמן ארוך. אם ימנע מלבצע את הפעולות הללו יועצמו התחושות החרדתיות ויווצר דיכאון. כלומר, יש חלוקה לשתי תופעות במצב של טורדנות כפייתית או עיסוק אובססיבי. ענין אחד הוא המחשבה שחוזרת שוב ושוב במוחו של האדם כלומר אובססיביות ובנוסף יש עשיה כפייתית שחוזרת על עצמה שהספרות קוראת לה קומפלסיביות. השילוב בין מחשבה טורדנית לעיסוק חוזר על עצמו שוב ושוב מייצר הפרעה של פנים חוץ מותאם. ההפרעה מקשה על שימוש בסכמות חשיבתיות אחרות שיכולות לגוון את הפיתרון ששמישים בידי האדם ברגעי מצוקה. האדם למעשה חוזר באופן אוטומטי למערכת החשיבה שללא השקעת אנרגיה רבה היא מציפה אותו. לכולנו יש אוטומטיים חשיבתיים כאלה. האוטומטיות הזאת אבל שונה מאדם לאדם. נניח שאדם נקלע לסטואציה של משבר. הוא חש מצוקה הוא חש שאינו יודע מהי הדרך הנכונה ביותר בה רצוי שיפעל. סביר שהוא מתרגם את ההתנהגות של האחרים כלפיו באופן שלא תמיד מותאם למה שהאחר רצה להביע. הוא מתחיל לבנות תמונת מצב שלמעשה מגדירה לאדם על מה הוא צריך להגיב. התמונה היא מנטלית ולא תואמת אחת לאחת עם המציאות החיצונית. בכך הוא מגדיר את המצב כמצב פנימי אליו הוא צריך לבחור את התגובה שלו. נבחן שלושה טיפוסים טיפוס אחד יחפש במצב מצוקה מה האחרים הדומים לו יעשו. הוא מחפש דומים לו ומנסה לאתר את ההתנהגויות המבוצעות על ידם. לפעמים הוא יעתיק את ההתנהגות אחת לאחת ולפעמים יעשה על ההתנהגות שינוי מסויים או התאמה ויטה להתנהג באופן דומה לאחר. טיפוס שני יחפש במצב של מצוקה איך לשנות את המערך הרגשי שלו יחסית לבעיה. סביר שאדם כזה ישנה את המיצג הקוגנטיבי של הקושי אצלו או אצל האחר. הוא יעוות, הוא ידחיק, הוא ישתמש בדברים שמקודשים אצל האחרים כדי לשנות במשהו את ההתנהגות המפעלת על ידם. טיפוס שלישי יחפש עזרה בסביבה שמקיפה אותו. הוא יחפש אחרי אנשים , חומרים, מצבים שקיימים סביבו ושיכולים להקל על עצמו על המחשבות שלו ועל ההתנהגות שלו. אנשים כאלה יטו לקבל עזרה מקצועית, חברית, תרופתית ועוד. נניח שאלו טיפוסי מובהקים. זאת אומרת שהם אבות טיפוס של הרעיון החשיבתי. נניח שבאופן מובהק כל פעם שיקרה מצב של קושי הם יחזרו על ההתנהגות שתוארו. האדם הראשון יחפש ממי להעתיק תגובה, האדם השני ישנה את האיך הוא מספר את הסיפור של הבעיה, והאדם השלישי ישתמש במקורות עזרה חיצוניים. הקשיים איתם שלושת הטיפוסים מתמודדים הוא שונה. המצב הוא סטרסוגני אצל שלושתם. שלושתם יכולים להיות במיקום שיקשה עליהם להתמודד התמודדות שתקדם את מצבם ותקל עליהם. אבל ישנו שוני מהותי בתפיסה שלהם את המצב ואת סוג הפיתרון האפשרי להקל עליהם. הטיפוס הראשון יכול להתקשות במציאת הטיפוס הדומה לו. הוא יכול לטעות בבחירת האובייקט לחיקוי. בגלל ריבוי המשתנים בכל מצב אנושי הוא יכול להשמיט משתנים, הוא יכול להעריך משתנים מסויים הערכת חסר או יתר. יתכן שסטואציה מסויימת תראה לו דומה לשלו, הוא ינסה ללמוד מהסטואציה שלו וינסה להשליך מהמצב של האובייקט הנבחר על המצבו. בעוד שיתכן ואף סביר שהמצבים אינם זהים או תואמים עם סוג בקושי איתו הוא מתמודד. נניח שבכל זאת הצליח האדם למצוא טיפוסיות של מקרה דומה. הוא לומד על הפיתרון שהשני מציע ומיישם עם וואריציה שלכוארה אמורה להתאים יותר בין המצב שלו לפיתרון שיובא. הווארייציה יכולה להיות מטעה. ולכן למעשה יכולה שלא להתאים בכלל לסוג הבעיה והפתרון הרצוי עבורו. כלומר הטיפוס הנוטה לחקות את האחר יכול לטעות בבחירת האחר ובישום הפיתרון המובע על ידי האחר. הטיפוס השני שעושה למעשה עיוותים בתפיסת האורע יכול להשקיע תשומת לב כל כך גדולה בשינוי הארוע כך שכאשר יחפש פיתרון למצוקה הוא יגדיר את הבעיה הלא נכונה. בנוסף אם יחשוב על פיתרון מתאים לבעיה שהגדיר אם הפיתרון יעורר בו קושי הוא יכול גם להפעיל על הפיתרון שנמצא שינויים ועיוותים בתפיסה. כך שגם השאלה שנשאלה אינה מדוייקת וגם התשובה. הטיפוס השלישי למעשה מבצע פעילות של בחירה בסביבה החיצונית. המצב הזה הינו למעשה העברת שליטה למיקוד שליטה חיצוני. מתן השליטה לאובייקט חיצוני אם אנושי או אחר מעבירה לאחר את השליטה על המצב. יתכן מצבים בו האחר יפעיל על האדם המבקש עזרה סוגים של מניפלציות רגשיות או אחרות. הוא יכול להביא את האחר לביטול עצמי ולמסירת כל האחריות על המצב שלו כולל על ההתנהגויות המבוצעות לאחר. אנשים כאלו סביר שימצאו אנשים הזקוקים לאינטראקציות של שליטה. האחר הזקוק לשלוט בשני מקיים איתו מעין סמביוזה בו הם מתקיימים בקו אקזיסט. האחד זקוק לשליטה של האחר והשני זקוק ליחסי השליטה. היכולת של השנים להיפרד קשה. למעשה שניהם מקבלים רווחים משניים מהמצב שמקיימים את השותפות בינהם מעבר למצב בו האחד ביקש עזרה והשני נתן לו אותה. הדבר דומה לקשר בין אנשים במוסדות טוטאליטאריים כדוגמאת בי"ס בתי כליאה, מוסדות פסיכאטריים, מקומות עבודה ועוד. , היכולת שלנו להבין דרך איך האדם ששרוי במצוקה חושב מאפשר לעשות מספר התערבויות על מנת לשנות את היכולת שלו להתארגן במצבים שמציפים חרדה. אנשים שאינם מאובחנים על קצה הסקאלה של עיסוק אובססיבי – קומפולסיבי יכולים לעשות שינויים בחשיבה שלהם מבעוד מועד. כלומר עוד טרם ההצפה של המצב שמעורר בהם חרדה. יקל עלינו להציג לניתן למעשה ללמד אותם ולתרגל איתם שינויים באוטומטיות החשיבתיות שלהם. האוטומטיות היא קריטית. היא חייבת להיות שמישה במצבים בהם אין לאדם משאבי קשב גבוהים אם בכלל. היכולת שלו לבחון את הסטואציה במצב שמעורר בוהם חרדה הוא נמוך ולכן האופציות להגדרת הבעיה והפתרון האפשרי חייב להלמד מבעוד מועד. זה חייב להופיע בדנא החשיבתי שלו כמעט באותה עוצמה של הסכמה האוטומטית שאיתה הוא פועל בעולם. בנוסף, יש ללמד אותו טכניקות של בחירה. היות ועד עכשיו האוטומט יצר פתרונות ספורים ומאותה משפחה הרי שאם הלמידה תצליח עתה יהיו לו יותר מאופציה אחת יהיו לו כמה ושונות. הצפת אפשרויות שונות מחייבת בחירה. במצב סטרסוגני הבחירה כשלעצמה מקשה ולכן הלימוד של איך לבחור הינו ענין בפני עצמו. בנוסף, היכולת שלנו כאנשים חיצוניים לעזור לאדם יכולה להיות תלויה באיבחון מהיר של אוטומטיות של התגובה שלו. הבנת האיךך האדם מתרגם את המציאות מאפשרת למעשה כל מציאות טיפולית שנרצה לעזור לו באמצעותה. נניח שנרצה לעזור להם על ידי חברותה מסויימת שלהערכתינו תקל עליו. ניתן יהיה להתאים את הרעיון לאיך בתוך מצב כפייתי הוא יטה לקבל את הפיתרון. את אותו פיתרון אם נציג לאדם הראשון את המפגש כמקום בו יוכל ללמוד מהאחרים איזה פתרונות ניתן להפעיל במצב שלו, לאדם השני ניתן להציג את המפגש בתוך הסיפור שבו הוא נמצא לדוגמה יכול להיות שהאדם מכחיש את הקושי ולמעשה מספר סיפור של בריאות הכחשתית. במצב כזה ניתן להציג את המפגש כמצב אחר ממה שהוא מצוי בו מצב בוא הוא יכול לעזור לאחרים לא הוא עם הקושי אלא האחרים אם זו הפנטזיה שלו או הסיפור שסיפר לעצמו שאין במצב שלו מצוקה כלשהי, ואילו לאדם השלישי כדאי להציג את המפגש כמקורות בו יוכל לנצל על מנת לקדם את הפיתרון הרצוי מבחינתו. לא משנה מהי הסכמות שמובילה כל אחד מאיתנו הלכה למעשה יש קושי עם תפיסת הבעיה המוצעת והאדרה של פרמטרים מסויימים על חשבון אחרים בבעיה עצמה ובפיתרון המוצע. רכישת עוד דרכי הסתכלות והכנסתם לאוטומטיות החשיבתית שלנו יקלו עלינו בשליפת הפיתרון הטוב ביותר בשעת משבר.
