מילים אלה מיועדות לאנשים המלווים ואוהבים נשים בטיפולי פוריות.
זהו ניסיון לפתוח צוהר לעולמן ולאפשר לכם, האוהבים אותן לתמוך בהן, לתת להן לחוש נאהבות בכל רגע ומושלמות כפי שהן.
הידעת כי מה שמאפיין נשים בטיפולים הן העיניים העצובות? מין כבדות המבוטאת בשפת הגוף? משהו שהשתלט בלא ששמו כלל לב לכך?כל מי שישב/ה אי פעם בתור למומחה הפוריות וטרח/ה להסתכל באמת, יודע/ת בדיוק על מה אני מדברת. סקירה קצרה של היושבות מראה בדיוק את זה. היא מראה גם את הרגישות הגדולה-את הדמעות המוכנות להתפרץ, את הכאב האצור שם בפנים את התחושה שלא ממש יש עם מי לדבר וגם אם מדברות מי שמולן לרוב לא מבין מה עובר עליהן.
זהו אחד המקרים בו ישנה תחושת בדידות קשה גם כשמוקפת בהמון אנשים שאוהבים אותה.
הידעת כי יש בארץ בין 100,000 -140,000 נשים בטיפולים ועם זאת, כמעט כל אישה חשה כי היא לבד? למה?
• כי לגלות "שאני לא יכולה ללדת לבד" וש"גופי עליו סמכתי בגד בי" זהו שוק. ?
• כי לצד השוק הראשוני צומחת גם הבושה שמקורה במחשבות כגון: " כיצד אספר לחברי ומשפחתי כי לי אין את היכולת לעשות זאת בקלות וטבעיות כפי שקרה אצלם?".. "איך אספר להם שאצלי זה לא עובד? ..שאני פגומה" - .. "איך אאכזב כך, את משפחתי? את בעלי?" ?
• כי אחד הדברים המפתיעים, ..ואולי לא? היא הבושה הקיימת אצל נשים גם כאשר הבעיה היא אצל בן זוגן. הן מתביישות בשם בן זוגן ומנסות לשמור על סודו, עד שהוא ישלים עם כך ואולי גם אח"כ- בהתאם לבקשתו
• כי התחושות מתעצמת עוד בגלל מוסכמות חברתיות וציפיות כי תהיה "משפחה". נשים אשר עימן שוחחתי, חשו כי משפחה היא רק כאשר ישנם ילדים. כאשר ציינתי כי כבר יש להן משפחה ואפילו קטנה המכילה אותן ואת בן/בת זוגן או אותן ומשפחתן הגרעינית, הגיבו בהפתעה. בעיניהן משפחה חייבת להכיל גם ילדים שלהן... והמצב חמור יותר בקרב נשים חרדיות ששם הציפייה לילדים וכמה שיותר ,מאד חזקה ועל פיה נמדד ערכה של אישה.: סיפרה לי אישה חרדית כי אצלם נשים מתחרות ביניהן על מספר הילדים שילדו. זו שלה יש יותר ילדים.היא המנצחת וערכה רב יותר בעיני סביבתה. ?.
• כי לא משנה מה /מי הגורם לקושי להרות כמעט תמיד האישה היא זו שצריכה לעבור טיפולים מתמשכים הכרוכים בפרוצדורות פולשניות.
• כי הטיפולים הרפואיים קשים: כמות ההורמונים שנשים בטיפולים מזריקות לגופן גדולות מאד ואלה משפיעים גם על מצב הרוח, הרגשנות, המשקל וכו'.
• כי הטיפולים דורשים שינוי סדר יום, "מתיחת איברים" רצינית מבחינת זמינות לטיפולים, היעדרות מהעבודה , תכיפות יחסי מין וזמני קיום יחסים.
לא סתם כשליש מהנשים שעוברות טיפולים בוחרות להפסיק לעבוד בתקופה זו. המתח הנפשי אדיר.
נראה אתכם נדרשים לעזוב הכל, ולא משנה כמה חשוב ולהיענות "לפקודת" הרופא ול"התייצב" במועד ושעה נקובים, לעיתים תוך התראה של מספר שעות, לצורך טיפול כזה או אחר..נראה אתכם מבקשים מבן/בת הזוג שלכם פעם אחר פעם לעזוב הכל באמצע היום ולבוא ללווות לבדיקה או ל"תרום זרעו" בשעה נקובה כי "אחרת (הטיפול )לא יצליח". נראה אתכם עומדים מול בן זוג האומר לכם כי עסוק /כי לא מתאים /כי בכלל יוצא לנסיעת עסקים בחו"ל בדיוק בזמן שצריך אותו לצורך הטיפול. נראה אתכם ממתינים לפסק דינו של הבן זוג- כן/לא יכול לבטל נסיעה או יום עבודה. ו...נראה אתכם ממתינים כל חודש לווסת כשאתם מחזיקים אצבעות כי לא תבוא- "שהחודש זה יצליח" לאחר כל המאמץ שנעשה. ..נראה אתכם מתאכזבים כל חודש, מתרסקים לרסיסים בשל גודל האכזבה, בשל הכאב על מה שהיה נדרש לעשות , נעשה ובכ"ז אין תוצאות. נראה אתכם עומדים במצבים אלה בלא שתתפתח חוויה של חוסר אונים של ייאוש, של כעס, של בושה.
ולבני הזוג שביניכם שקוראים מילים אלה ואומרים לעצמכם: "אבל אני בכלל לא כזה! " , אז נכון לא כל בני הזוג כאלה, אבל רבים מהם כן. אחד הדברים שאני שומעת שוב ושוב מנשים היא החוויה כי בן הזוג לא ממש בעניין לא ממש משתף פעולה, לא ממש נותן תחושה של תמיכה. פגשתי לא מזמן אישה אשר סיפרה כי חווה חוסר נעימות /תסכול וחוסר וודאות כל חודש בבואה לבקש שותפות של בן זוגה- התאמת סדר יומו לטיפולים, ביצוע "מתיחת האיברים " הנדרשת. לעיתים התשובה היא "אני מצטער אבל לא מסתדר". אצלו לא מסתדר, אבל אצלה "השעון בראש" מתקתק במרץ, היא זו שהזריקה לעצמה כל החודש חומרים כימיים לגוף. משום כך, היא קיבלה החלטה כי אם הוא לא יכול/לא מתאים לסדר יומו היא תלך באותו חודש לבנק הזרע במקום לבזבז חודש יקר ותעשה זאת בלעדיו. היא עשתה זאת.. נסעה לבנק הזרע באזור מגוריה. היא בכתה מרוב אכזבה כל הדרך לשם אבל לא ויתרה.
תגידו לי אתם?? הייתם יכולים לעמוד בכך?
אז מה אתם יכולים לעשות למען נשים יקרות אלה כדי להקל ולתמוך?
? ראשית חבקו אותן הרבה.
? גלו סבלנות גם אם לא מפסיקות לדבר על הטיפולים. אל תלגלגו/תעקצו/תתעלמו.
? הביאו חמלה ואהבה-פרגנו להן על ההתמדה, על הנחישות, על המחויבות, על החוזק האישי שלהן.
? וותרו על השיפוטים שלכם ..ורק...
? הציעו את הכתף- כשקשה, כואב וכשהיא בוכה.
? אם הצעתם עזרה- היו זמינים כשהיא מבקשת. היו חברים אמיתיים קודם כל, (ואח"כ כל השאר)
? לעיתים כל מה שנדרש זה לחבק ארוכות ולשתוק/להכיל. עשו זאת מכל הלב.
בני/בנות הזוג:
? אם היא מבקשת ללכת לפגישת תמיכה/אימון זוגי לצורך קבלת כלים להתמודדות טובה יותר עם הטיפולים, אל תנפנף את הרעיון או אותה. לך עימה!.
? אם היא מבקשת להצטרף לקבוצת תמיכה או ללכת לייעוץ/אימון אישי, פרגן לה גם אם קשה כלכלית.
? תן לה לחוש אהובה- הנה מספר רעיונות,:הבא פרחים ביום שישי , זכור את יום הולדתה וחגוג אותו יחד עימה. הפתע אותה בתשורות קטנות או מכתב אהבה, החזק ידה ולטף. עזור לה במשימות הבית . גלה רגישות מיוחדת בימים שלאחר שאיבה או החזרה, או ביום המחזור. צא יום אחד מוקדם מעבודתך וקח אותה לקפה/ארוחה /פיקניק בחוץ. שלח סתם כך מייל באמצע היום ושאל לשלומה.
? העבר מסר ברור ושיטתי כי אתם יחד בעניין . שתעשה באהבה כל מה שנדרש.(והתכוון לכך, כן?! )
? אם היא מרגישה צורך להיות לפתע לבד, או לדבר שעה בטלפון עם חברה כי רוצה לשתפה/כי זקוקה להסחת דעת, פרגן לה.
? ספר לה כי אתה אוהב אותה, כמה חשובה לך.
? גם אם משמינה בשל הטיפולים- המשך ופרגן. אוי ואבוי לך אם תתחיל ללגלג על משקלה. זכור למען מה עושה זאת. (אם אשמע שזה מה שאתה עושה יהיה לך עניין איתי!.)
אשמח לשמוע תגובותיכם על הדברים שנכתבו כאן,
חיבוק ענק לכל הנשים ולאנשים המלווים אותן במסען
רינה שינברג .
פסיכולוגית ומאמנת לעוצמה.
מומחית ביצירת פריצות דרך בחשיבה והתנהגות
אצל נשים בטיפולי פוריות אובדן השמחה, חווית אי ההגשמה, התסכול הפחד, הכאב מוקצנים לרמות גבוהות מאד. למעו האמת אין סיבה אוביקטיבית שאישה תחווה זאת או שתחווה זאת לבד. לכן בחרתי לעבוד עם נשים בטיפולי פוריות ולת להן כלים שיאפשרו להן לעבוד דרך מורכבת זו בצורה הטובה ביותר, השמחה ביותר. .
