שמואל אחימן נ' רשות המיסים ואח'
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שמואל אחימן נ' רשות המיסים ואח' 

מילים במאמר: 817   [ נצפה 1935 פעמים ]

 
 
ת"מ 140/06, שמואל אחימן נ' רשות המיסים ואח'

כב' השופטת: מ' אגמון-גונן


26.03.2009

העובדות:
1. מדובר בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה תוספת המע"מ שנפסקת בבתי המשפט לטובת המדינה, אשר נגבית על ידה במסגרת ההוצאות שנפסקות לטובתה בסופם של הליכים משפטיים שבהם הייתה מעורבת.
2. במסגרת ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, פסק בית המשפט לטובת רשות המיסים שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
3. המדינה גבתה מהמבקש בסופו של יום סכום של 637.5 שקלים, השווה לשיעור של 8.5% מהסכום, היינו מחצית סכום המע"מ. שכר הטרחה, לרבות רכיב המע"מ, נגבה מהמבקש, באמצעות העירבון שהפקיד המערער שם (המבקש כאן) עם הגשת הערעור, בסך של 10,000 ש"ח.
4. המבקש טוען, כי בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 המדינה מוגדרת כמלכ"ר, ולפיכך היא אינה זכאית לגבות מע"מ, ועל כן אין היא אינה זכאית לתוספת מע"מ בנוסף על שכ"ט עו"ד שנפסק לטובתה.
5. כן מבקש המבקש להכיר בתובענה זו כייצוגית, כאשר לטענתו יש להשיב לכל בעלי הדין שנגבתה מהם תוספת המע"מ בנוסף על שכ"ט עו"ד שנפסק לטובת המדינה את הסכום שנגבה מהם כתוספת המע"מ.

ההכרעה:
1. מה שעומד בבסיס שאלת תשלום תוספת המע"מ, היא השאלה האם הזוכה שנפסק לטובתו שכ"ט עו"ד חייב בתשלום מס ערך מוסף, ולא האם ביהמ"ש הורה, במסגרת החיוב בשכ"ט עו"ד, על תשלום של תוספת מע"מ.
2. בין אם ביהמ"ש המחוזי היה מורה על חיוב בתוספת המע"מ, ובין אם לאו, החיוב קיים מכוח תקנה 512(ג), אלא שיש להחילו רק מקום שהזוכה אכן חייב בתשלום המס. לעניין זה, אין נפקא מינה אם המדינה היא זו שביקשה את תוספת המע"מ, או שביהמ"ש פסק את תוספת המע"מ מיוזמתו, כבמקרה דנן.
3. אין להבחין בין המדינה כבעלת דין לבין בעלי דין אחרים. על פי פרשנות תקנה 512(ג) יש לחייב כל בעל דין שחויב בתשלום שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ, ובלבד שהזוכה שנפסקה לטובתו תוספת שכ"ט חייב בתשלום המס. מכאן שמקום שהמדינה תיוצג ע"י עו"ד חיצוני, ותחויב בתשלום מע"מ, תהא אף היא זכאית לגבות את תוספת המע"מ, ככל בעל דין אחר.
4. יש לפרש את תקנה 512(ג) ככזו המטילה חיוב של תוספת מע"מ, ככל שהזוכה חייב בתשלום המס, לאור לשון התקנה לפיה "יווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף שמשולם עליו...".
5. אילו ביקש המחוקק לקבוע כי בכל מקרה תתוסף לשכר הטרחה שנפסק תוספת המע"מ, גם כאשר החיוב לא מתבצע בפועל, היה קובע כי יתווסף סכום השווה לשיעור מס ערך המוסף שעשוי לחול על שכר הטרחה שנפסק. הרי לא מדובר בחיוב תיאורטי, אלא בחיוב שמטרתו לשפות את הזוכה בגין הוצאותיו, לרבות תוספת המע"מ שיוצאת מכיסו.
6. מטרת פסיקת ההוצאות היא לשפות את הזוכה בגין הוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד ותשלום המע"מ המשולם על ידו לבאי כוחו. לפיכך, תשלום תוספת המע"מ גם לזוכים שאינם חייבים בתשלום המס, תביא להתעשרותם שלא כדין, בניגוד לזוכים שחייבים בתשלום המס, שסכום זה יוצא מכיסם ומשולם על ידם בפועל.
7. ביהמ"ש מקבל את טענת המבקש, לפיה עומדת לו עילת תביעה אישית בגין תוספת המע"מ בסך של 637.5 ש"ח, שנגבתה ממנו שלא כדין.
8. המונח "תשלום חובה אחר" כולל גם את תוספת המע"מ, שכן מדובר בחיוב על פי דין, מכוח תקנה 512(ג) לתקנות סד"א. תקנה זו מטילה על המפסיד בדין חיוב בסכום השווה לסכום המע"מ המשולם בגין שכר הטרחה ע"י הצד הזוכה, לטובת הזוכה, על מנת לשפות אותו בגין הוצאותיו. אלא, שמקום שהזוכה גובה את תוספת המע"מ, אף על פי שהחיוב אינו חל עליו והוא אינו חייב בתשלום מע"מ, הגבייה נעשית שלא כדין.
9. כאשר המדינה, שאינה חייבת בתשלום מע"מ, זוכה בהליך, היא אינה זכאית לגבות מהצד המפסיד את תוספת המע"מ, ולכן גביית תוספת המע"מ במקרה כזה, נעשית שלא כדין (למעט מקרים שבהם המדינה מיוצגת ע"י עו"ד "חיצוני", כאשר אף היא חייבת בתשלום מע"מ, ויש לשפותה בגינו).
10. תוספת המע"מ היא "תשלום חובה אחר" לעניין סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
11. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין, מאחר שלאור היקף החזר המע"מ האישי לו זכאי כל יחיד בקבוצה, בהרבה מקרים אין הצדקה להגשת תובענה אישית. כן מדובר באותה שאלה משפטית הנשאלת לגבי כל חברי הקבוצה, ולכן ניהול התובענה בדרך של תובענה ייצוגית הוא יעיל, כאשר באמצעות הליך זה ניתן יהיה ליתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין, ולהשיב להם את הסכום שנגבה מהם כתוספת מע"מ שלא כדין.
12. עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, שכן לא נטען לחוסר תום לב של המבקש או בא כוחו, ולא נמצא יסוד להניח כי המבקש אינו ראוי לשמש כתובע מייצג.
13. המבקש עומד בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לאישור התובענה הייצוגית, ועל כן מקבל ביהמ"ש את בקשת האישור.
14. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית, כוללת את כל מי ששילם למדינה, בנוסף על שכ"ט עו"ד או הוצאות שנפסקו נגדו בהליכים משפטיים לטובת המדינה, תוספת מע"מ, במקרים בהם המדינה היתה מיוצגת ע"י פרקליטות המדינה, בשנתיים שקדמו להגשת התובענה, דהיינו, החל מה-27.12.04.
15. עילת התובענה היא גביית תוספת המע"מ שלא כדין. השאלה המשפטית המשותפת לחברי הקבוצה, היא האם גביית תוספת המע"מ ע"י המדינה בנסיבות שתוארו נעשתה שלא כדין. הסעד הנתבע הוא השבת הסכום ששילמו למדינה חברי הקבוצה כרכיב המע"מ, נוסף על שכ"ט עו"ד או הוצאות שנפסקו לטובת המדינה בסיום הליך משפטי בו המדינה יוצגה ע"י הפרקליטות.

את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב