אני רואה את ניסיון התקשורתי להכפיש את עולם השיווק הרשתי מהמקום של מאבק של עולם התחרות על עולם היצירה.
כדי להבין את הנחתי אסביר מהו עולם התחרות ומהו עולם היצירה.
עולם התחרות הוא העולם שכולנו גדלנו עליו. עולם שבו אנו לומדים ומקבלים ציונים. כבר מגיל קטנות ישנו שביל של תחרות במודע ולא במודע. אנו חייבים תואר ומקצוע כדי להתקדם בעולם ובסולם העבודה.
בעולם זה התחרות יוצרת מתח רב. מתח זה יוצר תגובות והתנהגויות שליליות של העתקות, השמצות, מזימות, שקרים, הכפשות, דיבה רעה ורמאיות. אדם בעל מקצוע בעולם זה ישמור את "הסודות" המקצועיים לעצמו. וחס וחלילה יעזור למתחרה שלו. האדם זה פועל לפי המציאות הקיימת מולו ולפי סטנדרטים חברתיים. הוא חיי לפי הווה מתוך חשש ודאגה על המחר ומה יגידו. ישנה למידה מהעבר מתוך כוונה ללמוד ועל פיה לבנות את העתיד. לכן המטרות הדמיוניות הינם הגיוניות על סמך מחקרים, טבלאות והשערות מקצועיות. העשייה הינה בעיקר כדי לשמור על מקומינו או עושים יותר כדי להתקדם בתוך המסגרת העסקית. עולם התחרות אומר שהמאגרים האוניברסלים הינם מוגבלים ולכן בעוגה זאת יש להתחלק. מתוך כך חייב להיות עוני והקרבה עצמית, אין די לכולם . מתפיסה זו באות המלחמות.
עולם היצירה הינו כמעט היפוכו של עניין והוא מזכיר לי מאוד את עולם היהדות.
בעולם זה התואר אינו דומיננטי אלא כלי עזר ולכן המשמעות העיקרית היא ללמידה אין סופית גם של ספרות אקדמאית ומקצועית וגם מניסיון החיים. בעולם זה האדם פועל מתוך האמת שלו למרות שלפעמים מה שהוא רואה במציאות סותר את זה. מי שפועל ככה עולמו עוצמתי ומאתגר. יש שפע של כסף, דלק, שטחים, זהב. יש מקום לביטוי כל אמת של האדם. בכל פעולה חייבת להתבצע מצב של WIN-WIN אחרת היא סותרת את עולם זה.
בעולם זה חווית ההווה משמעותה התחברות לאני ועשיית מה שאני אוהבת ועושה עכשיו בלי התניות של הסביבה. זוהי עשייה לפי האינטואיציה. העבר הוא רק עבר ולומדים ממנו אך הוא איננו קובע את העתיד. מה שהיה בעבר לוו דווקא יתקיים או לא יתקיים בעתיד. בעתיד ישנם מטרות שהתקיימו בעבר או שאף פעם לא התקיימו בעבר. הן לוו דווקא מבוססות על מידע מקצועי. העשייה של האדם חייבת להיות ממקום של נתינת ערך יותר ממה ששילמו לי. המאגרים האוניברסאליים הינם בלתי מוגבלים וככל שתהיה דרישה של האדם למאגר כל שהוא, היקום יצור אותו עבורו. זאת ממקום שהיקום האוניברסאלי רוצה להעצים חיים ואם אדם צריך מאגר כל שהוא למטרה זאת הוא יקבל אותה. לכן כל אדם יקבל את מה שהוא צריך בזמן שהוא צריך. ולכן אין צורך למהר ולהתחרות על המכרז, על הבחורה ועוד. אלא לעשות את הפעולות שצריך לעשות בצורה האפקטיבית והטובה ביותר. ממקום זה באה ההנחה שאין לעשות את הפעולות שצריך לעשות מחר ואין לעשות ביום אחד את הפעולות של שבוע. הרבה אנשים שישמעו את זה יוציאו הנחה מפיהם, אך רוב העולם העסקי פועל בהיפוכו ב"ריצה מטורפת סביב השעון". הכל בא מהמקום שמה שאני עושה עכשיו זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות עכשיו.
התשוקה הטבעית
ישנה תשוקה של כל אדם להיות מי שהוא רוצה באמת. התשוקה הטבעית היא תשוקה שלרצות יותר, להיות יותר, לדעת יותר. וכדי לממש דברים אלו אדם צריך כסף. עולם התחרות מגביל את עולם ההגשמה האישית והתשוקה להיות יותר. אני משערת שתופעת "הבריחה", הנסיעה לסיני, הודו, דרום אפריקה ולכל מקום. נובע מתוך המקום של הנער המתבגר. הנער בא ממקום שלעולם היצירה ממקום של הכל אפשרי ומנגד, לעולם המבוגרים התחרותי. הוא חצוי כי הוא רוצה דבר שבא מהאמת שלו, אך הוא רואה שבעולם המבוגרים התחרותי, אין מקום. רק השבוע נתקלתי בדוגמה של עלם צעיר שנמצא תחת לחץ אדיר כי הוא בן של רב. כל הסובבים אותו באים מעולם האקדמי ההנדסי , אבל הוא רוצה להיות אומן. הוא נמצא חצוי בין העולם התחרותי לעולם היצירה שלו. בעולם היצירה השאיפה למשהו שלם, להיות יותר, זוהי הינה השאיפה האינסופית של היקום, השאיפה של הנשמה של אלוקים. היקום רוצה שיהיה לכם יותר כי ככה תעצימו את החיים.
עולם התקשורתי, ברובו, הינו עולם של תחרות, תחרות על רייטינג. מבלי לחשוב על הנזק שנגרם מסביב, אני מדבר על הנזק פרובוקציה, חשיפות לא צנועות מילולית ופיזית, תמונות אלימות וסדרות אלימות פגיעה בצנעת הפרט, עולם זה פוגע לא במודע בערכים שלנו ושל ילדינו. הרצון להכפיש את עולם הרשתי השזור בתוכו את עולם האימון הינו מאבק . מאבק זה נוצר כי לעולם התחרות יש קושי לקבל את עולם היצירה. יש משהו "לא הגיוני" בעולם היצירה, משום שלא תמיד רואים את זה בעיניים. לכן קוראים לכל מי שבעולם היצירה להוזה, חולם, משוגע. משום שלא יתכן שיש פה מקום לכולם להיות עשירים, לא יתכן שכולם יהיה מקום לבנות את בית חלומותם. פשוט לא יכול להיות, הרי המאגרים האוניברסאליים מוגבלים. אבל אני רוצה להזכיר שמנהיגים דגולים, אומנים ועוד אנשי תרבות וספר, אלו שהיו בעולם היצירה הם אלא שיצרו שינוי בעולם הזה.
הרצל היה חוזה, שבעזרת מחשבתו ניתב והוביל להקמת ישראל. בספרו "מדינת היהודים" שהינו ספר דמיוני הפך למציאות. זול וורן, בספריו הדמיוניים מספר על צוללת, מטוס ועוד המצאות שחלקן קיימות היום. כך גם לאונרדו דווינצי. אדיסון ניסה כ-1000 ניסיונות עד שהצליח במעבדה עם הנורה החשמלית.
וכולם נקראו הוזים וחולמים. אך הם יצרו את המציאות. רק מי שעושה יותר ממה שנדרש ממנו יוצר חלום למציאות.
עולם השיווק הרשתי עיקרו ביצירה, למרות שעדיין כמו בכל תחום עסקי ישנם מעטים שנעים ועובדים ממקום של תחרות. זה מקום שיש לך את היכול למנף את עצמך הרבה יותר מכל עסק אחר. התואר לא חשוב, אלא הרצון להוביל ולהיות מובל. הרצון ללמוד ממצליחנים ומקצוענים, לעשות ולא לוותר. ההצלחה בעסק נובעת ישירות מהאדם. ככל שהאדם יוכל לתת ערך רב יותר לאדם כך הוא יצליח יותר. עולם השיווק הרשתי בא ממקום של קודם אני נותן ורק אחר כך אני אקבל ואצליח. בעולם התחרות הנתינה הינה מוגבלת. היום ניתן לראות מגמת עליה בתחום זה גם בתחום העסקים בעיקר באינטרנט. בעולם השיווק הרשתי יש עוצמה רבה לאימונים של התפתחות אישית, וישנו דגש על השמת מטרות דמיוניות לוו דווקא התקיימו בעבר. נשמע דומה?
לסיכום, עולם התחרות נאבק מול עולם היצירה. הוא אינו רוצה בקיומו כי הוא מוריד את ערכו וסותר אותו. כל אדם שבא מעולם התחרות, יהיה קשה לקבל את עולם היצירה. הוא יהיה מסוגר לכל דבר שבה מעולם זה. כל מי שיסגור את עיניו לעולם זה לא יממש את עצמו בצורה מלאה. משהו מבפנים ירקב. אם לא עכשיו אז יותר מאוחר. כל החברה נגוע בעולם התחרות וזה יוצר פגיעה וריחוק עצמי מהנשמה של כל אחד ואחד. פגיעה זאת מתבטאת במחלות, פגיעות נפשיות, אי רוגע, מירמור ועוד. מאבק זה יתקיים בצורות שונות, בנוסף לתקשורת, עד שנקום כעם ונעצור תופעה זו.
אני ממליצה לכל אחד ואחד להתחבר לנשמה שלו, לאני שלו ומתוך זה ללמוד את עולם היצירה. כולנו יוצרים כולנו יצירה של אלוקים.
אין דבר חזק יותר מהאמת שלכם. תנו לה לנצח ולהוביל בחייכם.
"מי שקופץ מצוקים, אלוקים נותן לו כנפיים" ציטוט ממאמן דגול. מי שקופץ נגד הסיכויים מתוך אינטואיציה והאמת שלו ימצא את המינוף לממש אותו.
