אתם בטח יודעים שיעילות המערכת החיסונית שלנו יורדת עם הגיל, וזאת הסיבה לעליה בשכיחות המחלות הקשות בגילאים המתקדמים. מדוע? על פי התגלית המדעית של דר' חנן פולנסקי הקשר בין ירידה ביעלות המערכת החיסונית לבין התפתחות של מחלות קשות הם וירוסים החבויים בגוף. כאשר כמות הוירוסים החבויים בגוף עולה, הם עלולים לגרום להתפתחות מחלות קשות, כגון סרטן, מחלת לב, השמנה, דלקת פרקים, סוכרת, ומחלות אימוניות. אך רמת הוירוסים החבויים אינה מושפעת רק מהגיל אלא עלולה לעלות גם:
1. בזמן לקיחת תרופות, בעיקר תרופות הנלקחות לאורך זמן (תרופות להורדת כולסטרול או לחץ דם)
2. לאחר ניתוח, בזמן טיפולים כימותרפיים, לאחר חשיפה לקרינה כמו קרינת רנטגן, קרינת שמש, קרינה סלולרית (אלקרומגנטית).
3. במצבי לחץ נפשי, כגון במצבי אובדן עבודה, גירושים, בעיות כלכליות.
4. תוך כדי עבודה מאומצת בעבודה או בבית
5. בחשיפה ממושכת לחולים במחלות שונות
כיצד וירוסים חבויים גורמים למחלות?
על פי התגלית של דר' פולנסקי, וירוסים חבויים הם למעשה טפילים גנטים הניזונים ממשאבים שהם "גונבים" מהתאים בהם הם נמצאים. המחסור שיוצרים הוירוסים החבויים בתאי הפונדקאי משבש את פעילות הגנים בתא וכתוצאה מכך - משבש את פעילות התא. הוירוסים החבויים אינם "שוברים" את הגנים האנושיים בתא הפונדקאי, הם פשוט מרעיבים אותם וכך פוגעים בפעילותם התקינה. לכן אגב קרא ד"ר פולנסקי לתגלית זו "תופעת הגן הרעב". כמובן, ככל שריכוז הוירוסים החבויים בתא הפונדקאי גבוה יותר, מידת השפעתם רבה יותר והנזק גדול יותר.
כאשר הוירוסים החבויים מרעיבים את הגן BRCA1 עלול להתפתח סרטן שד, גןHSL רעב יגרום לפונדקאי לעלות במשקל גם ללא עלייה בצריכה הקלורית, הרעבה של הגן CD18 תוביל להסתיידות עורקים, התקפי לב, ושבץ מוחי, והרעבת הגן TF תגרום למחלות אוטואימוניות כמו סוכרת נעורים, זאבת, דלקת פרקים ומחלת קרוהן. ואלה הן רק מספר דוגמאות. כאמור, ככל שהטפיל - היינו - הוירוסים החבויים - גורם לרעב גדול יותר בתא הפונדקאי, מספר המחלות ו/או דרגת חומרתן תהיה רבה יותר.
והרעיון שטפילות מובילה להתפתחות של מחלות אינו חדש.
אבל בואו ניקח רגע צעד אחורנית ונסביר מה זו בכלל טפילות.
טפילות היא מערכת יחסים בלתי מאוזנת בה יצור אחד יוצא נשכר - להלן טפיל(Parasite) - בעוד היצור השני - המכונה מאכסן או פונדקאי (host) - לא מרוויח דבר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב והיותר שכיח - הוא רק ניזוק מכך.
הטפיל מתקיים על גבי שטח הפנים או בתוך גופו של הפונדקאי. הטפיל ניזון מרקמותיו וממלאי חומרי המזון וחומרים חיוניים אחרים של הפונדקאי לקיומו ולהתרבותו, בלי לבקש רשות, בלי לומר תודה ובלי לתת דבר בתמורה.
חלק מהטפילים מתערבים בתפקודי הגוף של הפונדקאי, אחרים הורסים רקמות ומשחררים רעלנים אל תוך הגוף וכך גורמים למחלות. במקרים מסויימים הטפיל עלול לגרום למותו של הפונדקאי.
סוגי טפילים
קיימים סוגים רבים (מדי) ומגוונים של טפילים, בגדלים ובצורות שונות: תולעים, פרוקי רגליים (היינו חרקים ועכבישאים), כינים, פרעושים וקרציות הניזונות מדם הפונדקאי, חד תאייםProtozoa) - ), שחלקם הגדול גורמים למחלות רבות, חיידקים ווירוסים ואף צמחים מסוימים.
צמחים טפילים, על פי רוב תמימים למראה, אינם יכולים לייצר את החומר האורגני הנחוץ לקיומם ולכן הם מנצלים צמחים אחרים. הם יוצרים צינור המחבר בין מערכות ההובלה שלהם למערכות ההובלה של הצמח הפונדקאי דרכו הם גוזלים מים, מינרלים וסוכרים מהפונדקאי להתפתחותו התקינה של הטפיל.
בעיצומו של החורף, כשהשקד מצוי בשלכת מלאה, קשה שלא להבחין בעלווה הירוקה של צמחי הדבקון הדבוקים אליו. בימי קדם ראו העמים הפגנים בגושי הדבקון הירוקים האלה על העצים העומדים בשלכת, מעין מעשה כשפים ועד היום משתמשים בענפי הדבקון לצורכי פולחן בעונת חג המולד באירופה...
ובין הטפילים המוחלטים, הידועים והמוזרים ביותר בארץ נמנה הטופל האדום שמקור שמו במילה... טפיל, המזכיר גם את המלה הגרמנית Teufel (וביידיש-טויפעל) שפרושה שד או שטן...
ואכן יש טפילים הדוחפים את הפונדקאי אל מותו: ביערות העד של קמרון חיה לה נמלה קטנה ממין עם השם הארוך Megaloponera foetens. בזמן שהנמלה הזו תרה אחר מזונה היא עלולה להיתקל בנבג של פטרייה (מסוגTomentella ) החודר לגופה דרך פיה ומתיישב בראשה. שם הנבג מתחיל לצמוח ולגדול מה שגורם לנמלה אומללה זו, בניגוד מוחלט להתנהגותה הטבעית, לעזוב את הקרקע הבטוחה, לטפס על עץ ולנעוץ את צבתותיה בקליפת הגזע עמוק כל כך עד שאינה יכולה לחלץ את עצמה. הפטרייה הזעירה ניזונה מתאי העצב של הנמלה וממשיכה לגדול ולהתפתח וכעבור שבועיים היא פורצת משלד הנמלה אל העולם ומפיצה את נבגיה וחוזר חלילה. הפטריה מעדיפה לעשות זאת מגובה רב כדי שהנבגים יתפזרו ברוח, ויגיעו גם לנמלים המצויות הרחק משם.. כן כן... היא חשבה על הכל.
דוגמא נוספת הן חולדות הנתקפות במחלת טוקסופלסמוזיס (Toxoplasmosis) ושוכחות להזהר מחתולים. הגורם - טפיל חד-תא (ממין Toxoplasma gondii) הנמצא במערכת העיכול של החתולים ובהפרשותיהם. חולדות אשר מרחרחות או טועמות הפרשות אלו מחדירות את הטפיל לגופן. הטפיל מפריש חומר הגורם לשיבוש מערכת העצבים של החולדה, המפסיקה לחשוש מריחם של חתולים, ואף נמשכת אליהם! הסוף די ברור - החולדה הנגועה נטרפת על ידי חתול וכך הטפיל ממשיך להתפשט באוכלוסיית הפונדקאי ומשלים את מחזור חייו.
על אותו משקל משערים כיום כי טפילים הם כנראה שגורמים גם ללווייתנים לשחות אל היבשה, הישר אל מותם.
ומה לגבי טפילים בבני אדם?
טפילים עולים ופורחים בארצות נחשלות ומפותחות כאחד. והסיבות לכך רבות הן, למשל - מהגרים המביאים עמם טפילים מארץ המולדת, חיילים החוזרים משדה קרב בניכר, ילדים החוזרים מהגן, אנשים המגדלים כלבים וחתולים בביתם או חובבי מסעדות למיניהם הסומכים על צוות המסעדה המשרת אותם...
אך מסתבר שצריך לדעת גם ממה להתפרנס בחיים - חשמלאים, שרשרבים, מטפלים בבעלי חיים, גננים ועובדי תברואה נמצאים בדרגת סיכון גבוהה יותר לטפילות. בעיקר אם הם מתגוררים באזורים חמים ולחים, והמערכת החיסונית שלהם אינה עובדת במיטבה.
מעריכים כי כ-50% מהאוכלוסיה בארה"ב נגועה בטפיל אחד לפחות כאשר לא כולם סובלים מסימפטומים - רק ב-25% קיים זיהום פעיל הגורם לסימפטומים.
כיצד נטפלים אלינו הטפילים?
בדרכים רבות ומגוונות, שעל חלקן בכלל לא חשבנו: נשיכות על ידי חרקים, הפרשות בעלי חיים, הליכה ללא נעליים, הכנה או אכילת בשר נא או לא מבושל מספיק, אכילת פרות וירקות נגועים, אכילת מזון שהוכן על ידי אנשים הסובלים מזיהום, מגע עם אדם הסובל מזיהום, שתיית מים מזוהמים, מגע עם בגדים וסדינים או שאיפת אבק שיש בהם ביצים או ציסטות של טפילים.
ודווקא הטפילים הקטנים יותר הם אלה המסכנים אותנו יותר. ייצורים קטנים וקלילים אלה יכולים לנדוד ממערכת העיכול אל זרם הדם, השרירים ואיברים חיוניים.
טפילים ומחלות:
עד כה מייחסים לטפילים קשר למגפות ומחלות רבות כמו סרטן, שגרון, אסטמה, סוכרת, טרשת נפוצה, מחלות חניכיים ומחלות אחרות.
אך קשה לזהות בבדיקות המעבדה הקיימות כיום את הטפילים עצמם או לאבחן זיהומים הנגרמים מטפילים, כי הסימפטומים הם רבים ומטושטשים. התסמינים מזכירים מצבים רבים אחרים כמו אולקוס, תסמונת העייפות הכרונית או תסמונת המעי הרגיז, או סימפטומים פסיכולוגיים, בעיקר כאשר בדיקות הדם של החולה תקינות. כך שחולים רבים נותרים ללא מענה ועלולים לסבול שנים ארוכות, גם ללא התבטאות של סימפטומים כלשהם.
הסימפטומים רבים ומגוונים כתלות בטפיל: חולשה, כאבי בטן, בחילות, שלשול ואנמיה, חוסר תאבון, כאבים בפה ובחניכיים, איבוד משקל, חוסר איזון מינרלים, נפיחות וגזים, צרבות, הקאות, רעב, כאבים בחזה, סחרחורות, בלבול, איבוד זכרון, דכאון, חרדה (הנגרמת מתוצרי פסולת מטבוליים של הטפיל), בעיות עיכול, רגישות למגע ואלרגיות (גם למזון), שיעול, חום ואף סתום (שעלולים להזכיר שפעת), גירודים מסביב לאף, אוזניים ופי הטבעת (בעיקר בלילה).
תולעת בשם Liver Fluke עלולה לתקוף את הכבד ולגרום לדלקת וממש לחורים באיבר. תולעת זו יכולה לשרוד בפונדקאי כ- 30 שנה! היא עלולה להגיע אלינו על ידי אכילת דגים לא מבושליםמספיק, ירקות נגועים, הפרשות אדם המשמשים כדשן, או משתיית מים מזוהמים או שחייה בהם. הסימפטומים: כאבים בצד ימין, דכאון, ורטיגו, אבני מרה וסרטן.
ולא אמרנו דבר על פרוטוזואות העלולות לגרום למוות מבלי שהפונדקאי יסבול מסימפטומים.
כיצד מטפלים בטפילים
מניעה היא הטיפול הטוב ביותר:
לרחוץ ידיים לפני האוכל ואחרי השירותים, להעזר בכפפות בזמן שעובדים בגינה או עם אדמה או חול (כי אדמה יכולה להיות נגועה בביצים או ציסטות של טפילים), נשים הרות - זה לא הזמן לטפל בחתול, לא לאפשר לילדים לנשק וללטף בעלי חיים שלא מטופלים על בסיס קבוע, לרחוץ היטב ירקות ופירות חיים, להמנע מאכילת בשר נא (לתשומת לבם של כל הקרניבורים למיניהם), העדיפו בגדים עם שרוולים ארוכים ומגפיים כשאתם מטיילים לכם ביערות, וכדאי גם לבשם את עצמכם בתרסיס דוחה חרקים כדי להמנע מנשיכות של קרציות.
טיפול:
? תזונה נבונה יכולה לסייע במניעה וכטיפול בטפילים. העקרונות כבר מוכרים וידועים לכולם: תפריט מאוזן עשיר בסיבים, ירקות, פירות, דגנים מלאים, אגוזים וזרעים. מדוע? כי סיבים מסייעים בסילוק תולעים מהמעיים ותזונה מאוזנת משפרת את יעילות המערכת החיסונית.
? צמצום במוצרי חלב ומזונות עתירים בסוכר שטפילים אוהבים כל כך.
? המנעות מבשר ודגים שאינם מבושלים מספיק (שדרכם יכולות לחדור ביצים של טפילים שונים). לכן, אגב, היפנים אוכלים סושי עם ג´ינג´ר, המחסל ביצי טפילים.
? פרוביוטיקה - לשיפור הפלורה הטבעית במעיים ולדכא את פריחת הטפילים.
? תוספי תזונה (ויטמינים ומינרלים) - למניעת תת תזונה ולשיפור תפקוד המערכת החיסונית.
הטיפול האלטרנטיבי ממליץ להעזר בציפורן, מיצויים של אגוז שחור, גרעיני דלעת, שום, צמחי תבלין (כמו קורנית, מרווה, אזוב, קצח ומיני לענות כמו שיבא) כדי להלחם בטפילים.
ברפואה העממית מציעים תשובות גם לסימפטומים: שורש ג´ינג´ר, קינמון, שומר, אניס ומרווה לטיפול בבחילות וגזים. הנועזים יכולים לנסות להגיר אל קיבתם אורז לא מבושל טחון גס, שמטרתו ניקוי דפנות המעי. לשיקולכם.
האיורוודה אף מרחיקה לכת וממליצה על אורח חיים פעיל כיוון שעצלות, פיזית או מנטלית, נחשבת לגורם המושך פרזיטים -לתשומת לבכם.
ומה מציעה האסכולה הקונבנציונאלית? תרופות - המומלצות גם לכל בני משפחת האדם הנושא את הטפיל. אך יעילות התרופות היא חלקית, חלק מהתרופות כמובן אינן בסל התרופות, וחלקן גורמות לתופעות לוואי המזכירות את תסמיני המחלה עצמה אם לא גרוע יותר... אלבנדאזול או מבנדאזול הן תרופות נגד תולעים שתופעות הלוואי שלהן הן כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הקאות, סחרחורות, ונשירת שיער זמנית.
ומה באשר לוירוסים חבויים? האם ניתן להלחם בוירוסים חבויים? בלי להזיק לפונדקאי? אכן כן. הכיצד? בעזרת גן-עדן.
גן-עדן -לסיכול ממוקד של וירוסים חבויים
תגלית זו באשר לקשר בין ריכוז של הוירוסים החבויים בתאי הפונדקאי לבין התפתחות של מחלות כרוניות, הובילה לראשונה לפיתוח תוסף תזונה המאפשר סיכול ממוקד של הטפיל עצמו בלי לפגוע בתאים בריאים של הפונדקאי או בפונדקאי עצמו. גן-עדן מאפשר מיגור נקודתי של הוירוסים החבויים בתאים הפונדקאיים שיכול לאפשר להם לחזור לתפקוד תקין.
1. בזמן לקיחת תרופות, בעיקר תרופות הנלקחות לאורך זמן (תרופות להורדת כולסטרול או לחץ דם)
2. לאחר ניתוח, בזמן טיפולים כימותרפיים, לאחר חשיפה לקרינה כמו קרינת רנטגן, קרינת שמש, קרינה סלולרית (אלקרומגנטית).
3. במצבי לחץ נפשי, כגון במצבי אובדן עבודה, גירושים, בעיות כלכליות.
4. תוך כדי עבודה מאומצת בעבודה או בבית
5. בחשיפה ממושכת לחולים במחלות שונות
כיצד וירוסים חבויים גורמים למחלות?
על פי התגלית של דר' פולנסקי, וירוסים חבויים הם למעשה טפילים גנטים הניזונים ממשאבים שהם "גונבים" מהתאים בהם הם נמצאים. המחסור שיוצרים הוירוסים החבויים בתאי הפונדקאי משבש את פעילות הגנים בתא וכתוצאה מכך - משבש את פעילות התא. הוירוסים החבויים אינם "שוברים" את הגנים האנושיים בתא הפונדקאי, הם פשוט מרעיבים אותם וכך פוגעים בפעילותם התקינה. לכן אגב קרא ד"ר פולנסקי לתגלית זו "תופעת הגן הרעב". כמובן, ככל שריכוז הוירוסים החבויים בתא הפונדקאי גבוה יותר, מידת השפעתם רבה יותר והנזק גדול יותר.
כאשר הוירוסים החבויים מרעיבים את הגן BRCA1 עלול להתפתח סרטן שד, גןHSL רעב יגרום לפונדקאי לעלות במשקל גם ללא עלייה בצריכה הקלורית, הרעבה של הגן CD18 תוביל להסתיידות עורקים, התקפי לב, ושבץ מוחי, והרעבת הגן TF תגרום למחלות אוטואימוניות כמו סוכרת נעורים, זאבת, דלקת פרקים ומחלת קרוהן. ואלה הן רק מספר דוגמאות. כאמור, ככל שהטפיל - היינו - הוירוסים החבויים - גורם לרעב גדול יותר בתא הפונדקאי, מספר המחלות ו/או דרגת חומרתן תהיה רבה יותר.
והרעיון שטפילות מובילה להתפתחות של מחלות אינו חדש.
אבל בואו ניקח רגע צעד אחורנית ונסביר מה זו בכלל טפילות.
טפילות היא מערכת יחסים בלתי מאוזנת בה יצור אחד יוצא נשכר - להלן טפיל(Parasite) - בעוד היצור השני - המכונה מאכסן או פונדקאי (host) - לא מרוויח דבר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב והיותר שכיח - הוא רק ניזוק מכך.
הטפיל מתקיים על גבי שטח הפנים או בתוך גופו של הפונדקאי. הטפיל ניזון מרקמותיו וממלאי חומרי המזון וחומרים חיוניים אחרים של הפונדקאי לקיומו ולהתרבותו, בלי לבקש רשות, בלי לומר תודה ובלי לתת דבר בתמורה.
חלק מהטפילים מתערבים בתפקודי הגוף של הפונדקאי, אחרים הורסים רקמות ומשחררים רעלנים אל תוך הגוף וכך גורמים למחלות. במקרים מסויימים הטפיל עלול לגרום למותו של הפונדקאי.
סוגי טפילים
קיימים סוגים רבים (מדי) ומגוונים של טפילים, בגדלים ובצורות שונות: תולעים, פרוקי רגליים (היינו חרקים ועכבישאים), כינים, פרעושים וקרציות הניזונות מדם הפונדקאי, חד תאייםProtozoa) - ), שחלקם הגדול גורמים למחלות רבות, חיידקים ווירוסים ואף צמחים מסוימים.
צמחים טפילים, על פי רוב תמימים למראה, אינם יכולים לייצר את החומר האורגני הנחוץ לקיומם ולכן הם מנצלים צמחים אחרים. הם יוצרים צינור המחבר בין מערכות ההובלה שלהם למערכות ההובלה של הצמח הפונדקאי דרכו הם גוזלים מים, מינרלים וסוכרים מהפונדקאי להתפתחותו התקינה של הטפיל.
בעיצומו של החורף, כשהשקד מצוי בשלכת מלאה, קשה שלא להבחין בעלווה הירוקה של צמחי הדבקון הדבוקים אליו. בימי קדם ראו העמים הפגנים בגושי הדבקון הירוקים האלה על העצים העומדים בשלכת, מעין מעשה כשפים ועד היום משתמשים בענפי הדבקון לצורכי פולחן בעונת חג המולד באירופה...
ובין הטפילים המוחלטים, הידועים והמוזרים ביותר בארץ נמנה הטופל האדום שמקור שמו במילה... טפיל, המזכיר גם את המלה הגרמנית Teufel (וביידיש-טויפעל) שפרושה שד או שטן...
ואכן יש טפילים הדוחפים את הפונדקאי אל מותו: ביערות העד של קמרון חיה לה נמלה קטנה ממין עם השם הארוך Megaloponera foetens. בזמן שהנמלה הזו תרה אחר מזונה היא עלולה להיתקל בנבג של פטרייה (מסוגTomentella ) החודר לגופה דרך פיה ומתיישב בראשה. שם הנבג מתחיל לצמוח ולגדול מה שגורם לנמלה אומללה זו, בניגוד מוחלט להתנהגותה הטבעית, לעזוב את הקרקע הבטוחה, לטפס על עץ ולנעוץ את צבתותיה בקליפת הגזע עמוק כל כך עד שאינה יכולה לחלץ את עצמה. הפטרייה הזעירה ניזונה מתאי העצב של הנמלה וממשיכה לגדול ולהתפתח וכעבור שבועיים היא פורצת משלד הנמלה אל העולם ומפיצה את נבגיה וחוזר חלילה. הפטריה מעדיפה לעשות זאת מגובה רב כדי שהנבגים יתפזרו ברוח, ויגיעו גם לנמלים המצויות הרחק משם.. כן כן... היא חשבה על הכל.
דוגמא נוספת הן חולדות הנתקפות במחלת טוקסופלסמוזיס (Toxoplasmosis) ושוכחות להזהר מחתולים. הגורם - טפיל חד-תא (ממין Toxoplasma gondii) הנמצא במערכת העיכול של החתולים ובהפרשותיהם. חולדות אשר מרחרחות או טועמות הפרשות אלו מחדירות את הטפיל לגופן. הטפיל מפריש חומר הגורם לשיבוש מערכת העצבים של החולדה, המפסיקה לחשוש מריחם של חתולים, ואף נמשכת אליהם! הסוף די ברור - החולדה הנגועה נטרפת על ידי חתול וכך הטפיל ממשיך להתפשט באוכלוסיית הפונדקאי ומשלים את מחזור חייו.
על אותו משקל משערים כיום כי טפילים הם כנראה שגורמים גם ללווייתנים לשחות אל היבשה, הישר אל מותם.
ומה לגבי טפילים בבני אדם?
טפילים עולים ופורחים בארצות נחשלות ומפותחות כאחד. והסיבות לכך רבות הן, למשל - מהגרים המביאים עמם טפילים מארץ המולדת, חיילים החוזרים משדה קרב בניכר, ילדים החוזרים מהגן, אנשים המגדלים כלבים וחתולים בביתם או חובבי מסעדות למיניהם הסומכים על צוות המסעדה המשרת אותם...
אך מסתבר שצריך לדעת גם ממה להתפרנס בחיים - חשמלאים, שרשרבים, מטפלים בבעלי חיים, גננים ועובדי תברואה נמצאים בדרגת סיכון גבוהה יותר לטפילות. בעיקר אם הם מתגוררים באזורים חמים ולחים, והמערכת החיסונית שלהם אינה עובדת במיטבה.
מעריכים כי כ-50% מהאוכלוסיה בארה"ב נגועה בטפיל אחד לפחות כאשר לא כולם סובלים מסימפטומים - רק ב-25% קיים זיהום פעיל הגורם לסימפטומים.
כיצד נטפלים אלינו הטפילים?
בדרכים רבות ומגוונות, שעל חלקן בכלל לא חשבנו: נשיכות על ידי חרקים, הפרשות בעלי חיים, הליכה ללא נעליים, הכנה או אכילת בשר נא או לא מבושל מספיק, אכילת פרות וירקות נגועים, אכילת מזון שהוכן על ידי אנשים הסובלים מזיהום, מגע עם אדם הסובל מזיהום, שתיית מים מזוהמים, מגע עם בגדים וסדינים או שאיפת אבק שיש בהם ביצים או ציסטות של טפילים.
ודווקא הטפילים הקטנים יותר הם אלה המסכנים אותנו יותר. ייצורים קטנים וקלילים אלה יכולים לנדוד ממערכת העיכול אל זרם הדם, השרירים ואיברים חיוניים.
טפילים ומחלות:
עד כה מייחסים לטפילים קשר למגפות ומחלות רבות כמו סרטן, שגרון, אסטמה, סוכרת, טרשת נפוצה, מחלות חניכיים ומחלות אחרות.
אך קשה לזהות בבדיקות המעבדה הקיימות כיום את הטפילים עצמם או לאבחן זיהומים הנגרמים מטפילים, כי הסימפטומים הם רבים ומטושטשים. התסמינים מזכירים מצבים רבים אחרים כמו אולקוס, תסמונת העייפות הכרונית או תסמונת המעי הרגיז, או סימפטומים פסיכולוגיים, בעיקר כאשר בדיקות הדם של החולה תקינות. כך שחולים רבים נותרים ללא מענה ועלולים לסבול שנים ארוכות, גם ללא התבטאות של סימפטומים כלשהם.
הסימפטומים רבים ומגוונים כתלות בטפיל: חולשה, כאבי בטן, בחילות, שלשול ואנמיה, חוסר תאבון, כאבים בפה ובחניכיים, איבוד משקל, חוסר איזון מינרלים, נפיחות וגזים, צרבות, הקאות, רעב, כאבים בחזה, סחרחורות, בלבול, איבוד זכרון, דכאון, חרדה (הנגרמת מתוצרי פסולת מטבוליים של הטפיל), בעיות עיכול, רגישות למגע ואלרגיות (גם למזון), שיעול, חום ואף סתום (שעלולים להזכיר שפעת), גירודים מסביב לאף, אוזניים ופי הטבעת (בעיקר בלילה).
תולעת בשם Liver Fluke עלולה לתקוף את הכבד ולגרום לדלקת וממש לחורים באיבר. תולעת זו יכולה לשרוד בפונדקאי כ- 30 שנה! היא עלולה להגיע אלינו על ידי אכילת דגים לא מבושליםמספיק, ירקות נגועים, הפרשות אדם המשמשים כדשן, או משתיית מים מזוהמים או שחייה בהם. הסימפטומים: כאבים בצד ימין, דכאון, ורטיגו, אבני מרה וסרטן.
ולא אמרנו דבר על פרוטוזואות העלולות לגרום למוות מבלי שהפונדקאי יסבול מסימפטומים.
כיצד מטפלים בטפילים
מניעה היא הטיפול הטוב ביותר:
לרחוץ ידיים לפני האוכל ואחרי השירותים, להעזר בכפפות בזמן שעובדים בגינה או עם אדמה או חול (כי אדמה יכולה להיות נגועה בביצים או ציסטות של טפילים), נשים הרות - זה לא הזמן לטפל בחתול, לא לאפשר לילדים לנשק וללטף בעלי חיים שלא מטופלים על בסיס קבוע, לרחוץ היטב ירקות ופירות חיים, להמנע מאכילת בשר נא (לתשומת לבם של כל הקרניבורים למיניהם), העדיפו בגדים עם שרוולים ארוכים ומגפיים כשאתם מטיילים לכם ביערות, וכדאי גם לבשם את עצמכם בתרסיס דוחה חרקים כדי להמנע מנשיכות של קרציות.
טיפול:
? תזונה נבונה יכולה לסייע במניעה וכטיפול בטפילים. העקרונות כבר מוכרים וידועים לכולם: תפריט מאוזן עשיר בסיבים, ירקות, פירות, דגנים מלאים, אגוזים וזרעים. מדוע? כי סיבים מסייעים בסילוק תולעים מהמעיים ותזונה מאוזנת משפרת את יעילות המערכת החיסונית.
? צמצום במוצרי חלב ומזונות עתירים בסוכר שטפילים אוהבים כל כך.
? המנעות מבשר ודגים שאינם מבושלים מספיק (שדרכם יכולות לחדור ביצים של טפילים שונים). לכן, אגב, היפנים אוכלים סושי עם ג´ינג´ר, המחסל ביצי טפילים.
? פרוביוטיקה - לשיפור הפלורה הטבעית במעיים ולדכא את פריחת הטפילים.
? תוספי תזונה (ויטמינים ומינרלים) - למניעת תת תזונה ולשיפור תפקוד המערכת החיסונית.
הטיפול האלטרנטיבי ממליץ להעזר בציפורן, מיצויים של אגוז שחור, גרעיני דלעת, שום, צמחי תבלין (כמו קורנית, מרווה, אזוב, קצח ומיני לענות כמו שיבא) כדי להלחם בטפילים.
ברפואה העממית מציעים תשובות גם לסימפטומים: שורש ג´ינג´ר, קינמון, שומר, אניס ומרווה לטיפול בבחילות וגזים. הנועזים יכולים לנסות להגיר אל קיבתם אורז לא מבושל טחון גס, שמטרתו ניקוי דפנות המעי. לשיקולכם.
האיורוודה אף מרחיקה לכת וממליצה על אורח חיים פעיל כיוון שעצלות, פיזית או מנטלית, נחשבת לגורם המושך פרזיטים -לתשומת לבכם.
ומה מציעה האסכולה הקונבנציונאלית? תרופות - המומלצות גם לכל בני משפחת האדם הנושא את הטפיל. אך יעילות התרופות היא חלקית, חלק מהתרופות כמובן אינן בסל התרופות, וחלקן גורמות לתופעות לוואי המזכירות את תסמיני המחלה עצמה אם לא גרוע יותר... אלבנדאזול או מבנדאזול הן תרופות נגד תולעים שתופעות הלוואי שלהן הן כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, הקאות, סחרחורות, ונשירת שיער זמנית.
ומה באשר לוירוסים חבויים? האם ניתן להלחם בוירוסים חבויים? בלי להזיק לפונדקאי? אכן כן. הכיצד? בעזרת גן-עדן.
גן-עדן -לסיכול ממוקד של וירוסים חבויים
תגלית זו באשר לקשר בין ריכוז של הוירוסים החבויים בתאי הפונדקאי לבין התפתחות של מחלות כרוניות, הובילה לראשונה לפיתוח תוסף תזונה המאפשר סיכול ממוקד של הטפיל עצמו בלי לפגוע בתאים בריאים של הפונדקאי או בפונדקאי עצמו. גן-עדן מאפשר מיגור נקודתי של הוירוסים החבויים בתאים הפונדקאיים שיכול לאפשר להם לחזור לתפקוד תקין.
ליה אונלי פולי-דנ"א
דיאטנית קלינית MS.c RD.
ייעוץ וטיפול אישי ובקבוצות. מומחיות: השמנה, סוכרת, גריאטריה, הקשר בין דנ"א זר להתפתחות מחלות כרוניות ואפשרויות המניעה והטיפול באמצעות תוספי תזונה.
דיאטנית קלינית MS.c RD.
ייעוץ וטיפול אישי ובקבוצות. מומחיות: השמנה, סוכרת, גריאטריה, הקשר בין דנ"א זר להתפתחות מחלות כרוניות ואפשרויות המניעה והטיפול באמצעות תוספי תזונה.
