אנו משקיעים משאבים אדירם בכל הקשור ל:איך אנחנו רצים אך מעט מאוד, אם בכלל, בכל הקשור ל:למה אנחנו רצים. זאת כאשר, איך אנחנו רצים יתרמו, במקסימום, לכ-20% ממימוש הפוטנציאל. לעומת זאת, למה אנחנו רצים? זה הכוח המניע, וכאן, למעשה, טמון מימוש הפוטנציאל האמיתי שלנו. למה אנו רצים? זה הכוח המניע לקום ב-5 בבוקר לעוד אימון. למה אנחנו רצים? זה הכוח המאפשר להתאושש מפציעה. למה אנחנו רצים? זה הכוח המניע להתמודד עם המשברים של הקילומטרים האחרונים בתחרות. אם כך, כיצד מתחברים למשאבים אלו? ואיך מתעלים עוצמה זאת למימוש הפוטנציאל ולהיות בשיא הכושר? כולנו רוצים לממש את הפוטנציאל הטמון בנו. כולנו רוצים, ביום התחרות לפדות את ההשקעה מהמאמצים שבאימונים. לשם כך אנו משקיעים את מיטב מרצנו ב:איך אנחנו רצים ופעמים אף נעשים קצת כפייתיים בכל הנוגע לכך. איך אני רץ נוגע בכל הקשור ל: איזה תוכנית אימונים? כמה קילומטרים? איזה נעליים? מה לאכול? מה ללבוש? ולא שחלילה שיש להמעיט בחשיבותם ותרומתם של מרכיבים אלו במימוש הפוטנציאל. אך גם אם נתאמן בתוכנית אימונים הטובה ביותר, או נרוץ עם הנעליים החדישות ביותר ונואכל את המזון המשובח ביותר כל זה יתרום ללא יותר מאשר 20% ממימוש פוטנציאל הריצה הטמון בכם. כספורטאים אנו מכירים ומודעים לכוח הרצון. או במילים אחרות "זה הכול בראש שלך", או ש"השריר החזק ביותר זה השריר בין האוזניים שלך". ה"שריר" הזה תורם לעד כדי 80-90% ממיצוי הפוטנציאל האגור בכם. כדי לשחרר את האנרגיה האדירה הטמונה בכם ובמימושה יש צורך בקוד והסוד לקוד מצוי בתשובה לשאלה "למה אתה רץ?" למה אתה רץ? או מה הריצה נותנת לך? יכול לנבוע ממגוון סיבות. סיבות כמו : לרדת במשקל או אני חושש להשמין; עברתי אירוע לב ואני צריך לשפר את הכושר או אני חייב להיות בכושר כי הלב שלי חלש; השכן התחיל לרוץ אז הצטרפתי אליו או כולם בעבודה רצים אז הייתי חייב להצטרף; הריצה גורמת לי להרגיש טוב והנאה או אני מרגיש כמו עגלה אם אני לא עושה עם עצמי משהו; לסיים מרתון ולהגשים חלום או הייתי חייב להוכיח שאני יכול לעשות את זה; רוצה להיות הכי טוב ולממש את הפוטנציאל שבי; הריצה בשבילי זו דרך חיים או דרך לברוח מהם (מהבית, עבודה ); אני רץ כי אני מתחבר לגוף שלי, לעצמי ולאלוהים ( או כל דבר אחר שאתם רוצים לקרוא לו). אתם מוזמנים להוסיף לרשימה זו מגוון סיבות נוספות מניסיונכם האישי. גופנו לא פשוט קם בבוקר ומתחיל לרוץ כך סתם. כדי שגופנו יתחיל לנוע נדרשת פקודה,ופקודה זו מהיכן היא מגיעה? ממערכת העצבים, ומה מניע את מערכת העצבים הרצון שלך, התשוקה שלך או מנגד החשש או הדאגה שלך. יהיו הסיבות או הגורמים ל: למה אתה רץ? אשר יהיו, כל פעולה שאנו עושים בחיים ובכלל זה גם פעילות גופנית, נובעת מהרצון שלנו להרגיש טוב או תענוג או מנגד, לא להרגיש כאב או סבל כל שהוא. הרגש זה הכוח המניע אותנו בחיים. המערכת הרגשית זו המערכת המניעה את גופנו ושרירנו (Emotion = Energy in Motion). המערכת הרגשית זו המערכת המתאמת בין הרצונות או החששות שלנו לבין הגוף הפיזי וכימי. המערכת הרגשית מפעילה את גופנו על ידי כימיקלים ( Molecules of emotion) הנקראים נירוטרנסמיטרים. כימיקלים כמו : אנדרנלין, קורטיזול, אנדורפין ועוד רבים. כל כימיקל משדר מידע ספציפי כיצד על תאי ומערכות הגוף לפעול ומנגד יוצר מצב תודעתי (מחשבתי) התואם מצב זה. לדוגמה: לפני תחרות הדופק עולה ומתעצם, השרירים נדרכים, המערכות האנרגטיות בהיכון לתפוקה מלאה. תגובות אלו הינם תגובות פיזיות ואשר הינם פועל יוצא של ההתרגשות המלווה לפני תחרות ופועל יוצא של האנדרנלינים השוטפים את כל מערכות הגוף. אם כך בואו נסכם, כדי להגיע לתוצאה רצויה (ריצה) אנחנו צריכים ראשית רצון. רצון (ובעיקר למה אני רוצה) זו אנרגיה אשר מפעילה אט מערכת העצבים אשר מפעילה בתאום ובמקביל אט המערכת הרגשית ואשר מפעילה אט השרירים ובכך מניעה אט גופנו. הרצון זו החוליה אשר מציתה אט כל התהליך וככל שאטה מבין ויודע למה אתה רץ כך עוצמת התגובה תהיה חזקה יותר. כפי שנאמר, כל פעולה שאנו מבצעים בחיים מונעת או מתוך הרצון שלא להרגיש כאב ( לא בריא, משקל עודף, לבד, להפסיד, מנותק ...) או מתוך הרצון להרגיש תענוג (הנאה, בריאות, מחובר, להגשים...). היכן להערכתכם אנו ממקדים אט מרבית האנרגיה שלנו בחיים? בפעולות שגורמות לנו הנאה או בפעולות שאנו מבצעים כדי לא להרגיש כאב. אם תביטו ותבחנו אט מעשיכם תראו שמרבית הפעולות שאנו מבצעים ביום יום מקורם בחשש שלנו לא להרגיש כאב או כל דבר אחר שגורם לנו אי-נעימות. לא מעט רצים וספורטאים פועלים מתוך דפוס זה, וזאת למרות שהעיסוק בספורט הינה פעילות פנאי ולא משהו שאנו חייבים לעשות זאת. אם התשובה ל:למה אתה רץ? נובעת מתוך התנהלות של : אני חייב או כי אני לא רוצה להרגיש .... כי אז המערכת העצבית-רגשית פועלת מתוך דפוס מניעתי מגננתי אשר מעצים אט הסטרס והדחק בגוף. כשהמשבר מגיע (פציעה, עייפות, משבר) לרוב אותם רצים לא מוצאים אט הכוחות או המוטיבציה להתגבר על זה. לא פעם כשמגיעים למרפאתי ספורטאים עם פציעה ומתקשים בתהליך השיקום אני שואל אותם: למה אותם רצים? ולרוב התשובה חושפת אט מניעיהם ובכך מסבירה אט מצבם. חלק חשוב מתהליך השיקום זה למקד אוטם על המניעים החיוביים של למה אני רץ? אך אם מנגד, התשובה שלך לשאלה: למה אני רץ? מונעת מתוך הרצון להרגיש טוב, להתחבר, להגשים ולממש, כי אז המערכת העצבית-רגשית פועלת מתוך רמות אנרגטיות גבוהות יותר ואתה גם משוחרר יותר . כשאתה רץ מתוך מניעם אלו, זה לא משנה מה התוצאה? מה המיקום? כי אתה תמיד תהנה, תנצח. זה לא אומר ולא נוגד אט הרצון שלך להקדם ולהשתפר. אך אם ההנאה או המשך פעילות הריצה תלויה בלעדית בהישגים כי אז יום אחד תהנה והרבה יותר לא תהנה. שאל אט עצמך, או עוד יותר טוב, העלה על הכתב : למה אני רץ? מה הריצה מעניקה לי? ושהתשובות יבטאו אך ורק מניעים חיוביים. השתדל להקריא לעצמך תשובות אלו מדי יום ובעיקר בזמנים הקשים כדי לשחרר אט הכוח האדיר הטמון בך, כדי לממש אט הפוטנציאל בך אך תסתפק רק בלהתעסק ב: איך אני רץ? השתדל להתמקד יותר ב: למה אני רץ? כי שם מצויים המאגרים האמיתיים של העצמה שלך. . כולנו חפצים בתוצאות והם, תוצאה של דרך, ואם הריצה היא דרך חיים כי אז דרך זו תוביל אותך גם אל התוצאות.
