נאסף תשרי- נתן יונתן,שמואל הנגיד וצביקה פיק
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

נאסף תשרי- נתן יונתן,שמואל הנגיד וצביקה פיק 

מאת    [ 06/05/2006 ]
מילים במאמר: 2169   [ נצפה 17966 פעמים ]

 
 
נאסף תשרי :מזמור קלד של שמואל הנגיד כהשראה ל"מת אב ומת אלול" של נתן יונתן ו"נאסף תשרי" בהלחנתו וביצועו של צביקה פיק.

הדיון שלפנינו שואב השראתו ממזמור הכלול בסוגת שירת היין של שמואל הנגיד מהמאה ה11,מזמור שבעצמו היווה השראה למשורר נתן יונתן בספרו "שירים אחרים" מ1974 לכתוב את השיר "מת אב ומת אלול" תוך שהוא מצטט את הבית הראשון משירת הנגיד הן כמובאה נפרדת לפני תחילת השיר והן בשתי השורות הפותחות של השיר עצמו.
שלש שנים לאחר מכן, כאשר במדינת ישראל מפת התרבות הפופולרית מתעצבת מחדש לאחר טראומת מלחמת יום הכיפורים , מקליט אחד מהמובילים שבמלחיני וזמרי השוליים באותם שנים ,צביקה פיק, אלבום שירי משוררים. משירתו של יונתן הוא נוטל שני שירים: "שוב נתחיל מחדש" מתוך "שירי עפר ורוח" מ1965 ואת "מת אב ומת אלול" וכך סוגר את משולש היוצרים בו תעסוק הרשימה: ר' שמואל הנגיד בן המאה ה 11בספרד, נתן יונתן שנולד 1923 ונפטר ב2004,וצביקה פיק שגילו כשנות המדינה.שני האחרונים יצרו וחיו את מירב שנותיהם במדינה היוצרת וחיה ברובה בעברית.

נתן יונתן כותב בהקדמה לאסופת שירים בהשראת המקרא והאגדה "שירים על ספר הישר" שיצאה ב1998:
"מעיינות אלה של התנ"ך ולאחר מכן, של המשנה ושל האגדה- היו המקורות שמהם שאבתי גם אני את העברית שלי, לשון הדיבור והשיחה ולשון הכתיבה והיצירה. כל שנות חיי היו אלה מקור השראה לרגשותיי ולהגותי, לעיצוב השקפת עולמי, לגיבוש האתוס שלי, לעונג רוחני ואסתטי עילאי.." .

ואכן, מבחינה פרטנית של יצירתו השירית של יונתן נבחין בשורה ארוכה של יצירות המשתמשות באתוס המקראי ,בספרות המשנה והאגדה וגם בשירת ימי הביניים כמטען סימבולי, כחומר מילולי המשמש בשיר עצמו, וכמקור רעיוני והשראתי ליצירה. לפנינו סקירה קצרה וכרונולוגית של הבולטים בשירים הנ"ל של יונתן:

ב1951 ב"שבילי עפר" יונתן כותב את "שיר אהבה עתיק" אותו הוא מבסס על ספר משלי ל"א והפסוק "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון".
ב1962 ב"שירים לאורך החוף" משבץ יונתן את אתוס סיפורי בראשית בכמה וכמה שירים שמהם המתאים ביותר לגישת השילוב המקראי הוא "סיפורי המקרא".
ב1970 ב"שירים בערוב היום" בוחר יונתן בספר קהלת כמבסס את "לאיש מסיע אבנים".
ב1974 ב"שירים" כותב יונתן את "יונתן אביב" , מעין סקירה פנורמית של מגוון אירועים תנכי"ם וכך גם ב1979 בשיר "קח אותי למשל" מתוך "שירים עד כאן".
ב1988 יונתן כותב את "דממה וקול" על בסיס הציטוט מספר איוב "דממה וקול אשמע" בספר "שירים על קו הרכס" . ב1995 כותב את "שעור במקרא :אחיקם בן שפן" ע"פ ספר ירמיהו ב"רעול פנים הזמן".
ב1997 ב"שירים על ספר הישר" יונתן מביא לראשונה את "קוהלת מביט בשולמית" ע"פ, כמובן, קוהלת.
אם עד הנה הדגמתי שירים המקושרים ומבוססים על המקרא הנה שלש דוגמאות לקישור וביסוס שירת יונתן על משוררי ימי הביניים, דוגמאות שיקשרו אותנו לגוף ההשוואתי של הרשימה:
הספר "שירים אחרים" מ1984 מהווה מקור עיקרי להשראה מסוג זה:
"פתיחה אפשרית לאפילוג" מביאה ציטוט פותח של יהודה הלוי המכוון לר' יצחק אבו אברהים בן סרון . יונתן גם מקדיש שיר שלם לאבן גבירול ב "אבן גבירול" תוך שהוא מצטט את "כתב סתיו בדיו מטריו וברביביו".
עדיין ב"שירים אחרים" נוכל להבחין בשיר "נשאר היין" שמהווה מחווה לכל הפחות או השראה משירת היין שחווה יונתן:
"נשאר היין. נסך התמיד בכוס הבדולח ואותו הקסם;
בבת שלמה בצלע הר לבן יש גפן אפילה שמטפסת
שם נערת כרמים בוצרת בידיה החמות אשכול אחד קריר
אתה מרים עם כל השיכורים את כוס הבדולח הצלולה
עם כל האור והתוגה שבעולם".
אין ספק שהמשורר המודרני בשנות השמונים של המאה העשרים מכוון בפורמט השירי שלהלן לרעיון המהותי של שירת היין-גם אם אינו משחזר את הרעיון הצורני של שירה זו. יונתן משתמש בפתיחה ובסיום של השיר כדי להבליט ולהעביר את המסר של "חיה את היום": "נשאר היין." כסיכום עובדה כבר בתחילת השיר ו"אתה מרים עם כל השכורים את כוס הבדולח הצלולה עם כל האור והתוגה שבעולם" בסיום השיר כתיאור מצב של הוללות וניהיליזם כתפיסת חיים, תיאור שברור לקורא המודרני כהצהרה ארעית של אדם הטרוד בהישרדות מעשית וכלכלית. לקורא אין את המותרות להניח שהמשורר משקף את אורח חייו הרגיל , עובדה שיש בה כדי להקנות לשירים מסוג זה של יונתן גוון קסום של כנעניות עתיקה ושורשיות ארכאית של העם היהודי בכנען שזה מתקשה להגשים ולממש בשל המחלוקות הפוליטיות והדתיות באזור.
יונתן משתמש בשיר זה באמצעי ניגוד הרמוניים ,הווה אומר, כאלה שיוצרים שלמות נעימה: "בצלע הר לבן גפן אפילה מטפסת"( למרות שאפילה מתייחסת לגפן שמבשילה באיחור נדמה שאין להתעלם מכוונת יונתן לא לפסוח על שתי המשמעויות),"בידיה החמות אשכול אחד קריר" ,"עם כל האור והתוגה שבעולם".
באשר שתיית היין בשירת שמואל הנגיד נעשית כדי להסיר את היגון נדמה שגם ב"נשאר היין" הכוונה דומה.
נתן יונתן ,אם כן, כותב ב1974 את "מת אב ומת אלול" וזהו הסמן לתחילת הניתוח ההשוואתי עם מזמור קל"ד של שמואל הנגיד.
******************************************************************
"מת אב ומת אלול ומת חמם
גם נאסף תשרי ומת עמם"
ר' שמואל הנגיד
מת אב ומת אלול ומת חמם
גם נאסף תשרי ומת עמם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הגדומה.

אל מערת דוד השונמית
תצמיד את ירכיה הקרות
אל חם האבנים שעל קברו,

וילד זר הולך ותר כמו שאול
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך, אולי בסוף המערב,
בין ים ויבשה, בין אב לסתיו
יאור שלך יאיר בין חטאיו

חטאי האיש והאישה והנחש
חטאת דוד באוריה, כבשת הרש
ויונתן ויערת הדבש?

מת אב ומת אלול. הקיץ שב
ספור שלך, ילדי, מתחיל עכשיו
עם כל הדבש והנחש והאישה".

ולעומתו מזמורו של הנגיד:

"מת אב ומת אלול ומת חמם גם נאסף תשרי ומת עמם,
באו ימי הקר ,והתירוש אדם, וקולו בכלי דמם,
לכן, ידידי, סב אלי רעים כל איש ואיש יעש אשר זמם
אמרו: חזה עבים בהגשימם ושמע שמי מרום בהרעימם
וראה כפור ולשון מדורה ,זה ירד וזה יעל ויתרומם.
קומה שתה בכוס ושוב ושתה בכד ובליל וביומם."

לא יהיה זה נכון לגרוס כי שירו של יונתן משתייך לסוגה מאוחרת של שירת יין ימי ביניימית הן משום שסוגה כזו אינה קיימת והן משום ששיר זה אינו מכיל כמעט אלמנטים של שירת יין. יותר נכון יהיה לסבור כי יונתן נטל פיסה זו משירתו של שמואל הנגיד כדי להדהד אותה ביצירה מודרניסטית שתשען על מקורות יהודיים שונים לאורך הכרונולוגיה העממית.

מזמור קל"ד הוא מזמור קלאסי של שירת היין כפי שמתאר אותה דן פגיס:
"שירי היין העבריים מספרד מצטיירים לנו כסוג שירי אחיד למדי. כביכול ,כולם שירי שעשוע קלילים המתארים את המשתה האידיאלי- הגן שליד הארמון, המסובים העליזים, המוזגים והמנגנים, להט היין בגביעי הבדולח?המחקר אף שאף להבליט את אופיו הקונבנציונלי של סוג זה ואחרים בשירת החול".

אם כן, ניתן לומר שמזמור קל"ד מייצג את השכבה האחידה של שעשועי החצרנים בספרד על תיאוריה השיריים. הטבע, כנהוג בשירה זו מבטא חלק מרגשות הכותב ועוזר להנות את שומעיו/קוראיו. המזמור סובב שני נושאים עיקריים ,הזמן והאנוש הסובב בו והנוהג האנושי להתכנסות וחגיגה , עתיר בתיאורי טבע המצויים לשם הקישוט והעיטור , עתיר בביטויים מטאפורים כמו "לשון המדורה" כאמצעי אסתטי נוסף ונוגע באינטנסיביות חסרת הגבולות של תהפוכות ושינויי טבע.
מבחינת גורם הזמן , המזמור משקף אותו במובן המתחלף שלו :חודשי הקיץ, אב ואלול גוועים ואתם חום הקיץ, תשרי העוקב אחריהם מצטרף והדובר וידידיו מתכננים את עינוגי החורף הקרב. כאן נבדל המזמור מרוב שירי היין באשר הם מתייחסים בעיקר לעונת האביב והנ"ל לחורף המתקרב. הדובר מזמין את ידידיו לחגיגת עינוג כפולה: עינוג היין והמשתה בו משתבח התירוש ותסיסתו המלאה בסוגר "וקולו בכלי דמם" ובו זוכה האדם לחופש אבסולוטי : "כל איש ואיש יעש אשר זמם" , וזאת לעומת העינוג מישיבה נינוחה ועינוג הטבע הפועל מחוץ לסביבתם במלוא כוחו ומלוא אונו: "חזה עבים בהגשימם/ושמע שמי מרום בהרעימם".
השורה האחרונה במזמור היא זו המשתייכת באופן המלא ביותר לשירת היין הקונבנציונלית : "קומה שתה בכוס ושוב ושתה / בכד ובליל וביומם". ניתן להסיק כמעט ספונטנית משורה זו כי הנהנתנות של ה "קארפה דיאם" משתלטת על האירוע החברתי בו עוסק השיר וכי אין משמעות גדולה לטבע המקיף אותו על נפלאותיו, אך נדמה כי שמואל הנגיד משווה משמעות רחבה לאלמותיות של הטבע שמכניסה את חיי האדם בן התמותה לפרופורציה כזו שתאפשר הנאה גדולה יותר ממשתים וחגיגות סובאה ושוכרה. הווה אומר: סובבים אותנו כוחות עליונים שמשחקים בנו ואל לנו להתנזר משמחה והוללות כי העתיד אינו ידוע. סברה זו מתחזקת אם נביא בחשבון את סגנון דינם ומשפטם של שליטי הערים בספרד בתקופה זו, וגם אם נקבל את גישתו של פגיס לסוגה בכללה:

"שירי היין האלה הם יחידים במינם במבנם הפנימי, במיזוג בין כובד הראש ובדיחות הדעת ובמסקנתם ההדוניסטית המיוחדת, שאינה מורדת במוסר ואינה מתעלמת ממנו , אלא מצדיקה את עצמה כדרך מוסר בזכות עצמה. ולפיכך אין ההנאות באות לאחר הייאוש מן החלוף, אלא מתוך הביטחון בקיים."

"מת אב ומת אלול" מרמז מדי פעם על זיקה לשירת ימי הביניים אך אלמנט חשוב יותר הוא הזיקה הנושאית, הסיפורית, וההיסטורית למקרא ולשורשים היהודיים והלאומיים.
הבית הראשון, כמו אצל הנגיד עוסק בתחלופת הזמן. יונתן מהדהד את המדורה של הנגיד ב"גחלת עמומה" של "אהבת הקיץ". נדמה כי השימוש במונח "גדומה" מאזכר לראשונה את שכולו של יונתן מבנו ליאור . השימוש במלה זו מסמן גישה פטאליסטית לגבי סיום דברים, גם באם בטבע מקורם. ניתן לשער כי יונתן ידע כי שמואל הנגיד היה אח שכול בעצמו ואילו בנו נהרג לאחר מותו באירועי גרנדה ב1066 וחש שותפות גורל מסוימת עמו.

הבית השני משתמש בניגוד בין חום לקור בממד ארוטי למדי כאשר "ירכיה הקרות" נצמדות ל"חום האבנים" של קבר דוד. ברור שיונתן מנתק את הסיטואציה מן המציאות , הרי בריאליה הירכיים דווקא יהיו החמות ואבני הקבר במערה המסתורית קרות אך נדמה כי יונתן מקיים כאן מקבילה לאהבת הקיץ הגדומה (ירכי השונמית) ולגחלת העמומה (קבר דוד, נצר מלכות מסתורי שמבוקש על ידי העם היהודי לדורותיו).
בית ג' מאזכר במהופך הן את בנו של יונתן- אותו ילד זר (מת) שתר את עקבותיו של אב ואת שאול שבערוב מלכותו יצא לחפש את יונתן בנו .ניתן לחזק גישה זו אם נבדוק בשיר"קח אותי למשל" מ1979:

"קח את החיים בקלות, אמר יונתן לאחיו
קח אותי למשל, איך אנכי מערים
על שאול ועם נערי מזעם אבי
אל מי הייתי בורח
אם לא אל המר באויביו- אל דוד".

בית ד' ב"מת אב ומת אלול" מרמז על חוסר הגבולות של הטבע שמתואר בשירת היין :"בין ים ליבשה , בין אב לסתיו" . בשורה זו יונתן שוב משתמש בכפל המשמעות של התוצר "אב" ומדמה את האב כנותן חיים ואת הסתיו לסוף החיים-כפי שהוא סוף הקיץ.
בית ה' יהדהד שוב חמש שנים מאוחר יותר ב"קח אותי למשל" כאשר הוא מניח לפני הקורא מספר חטאים שעונש בצדם: חטא גן עדן, חטא דוד לאוריה החיתי , חטא כבשת הרש (עוקב את חטא אוריה החיתי לא במקרה, באשר בת שבע מדומה לכבשה הנגזלת ואוריה לרש) וטעותו של יונתן.
בית ו' מהווה סגירה נושאית ותיאורית של השיר תוך שהוא מכיל בתוכו הן את הציטוט החלקי משירת הנגיד, הן את סגירת מעגל העונות, את ההתחלה החדשה שיונתן מעניק אותה לילדו, יחד עם שורת הניגודים האולטימטיבים: הדבש שמסמל את המתיקות והטוב ויחד עם זאת את טעות יונתן ויערת הדבש, הנחש שמסמל את כוחות הטבע הנשגבים מאתנו ,הסכנה, והמחיר ולבסוף את האישה שמסמלת את הזוגיות שפריה לא צפוי והחיים שנוצרים בשניים שמלווים את השיר מתחילתו: אב ואלול ,דוד והשונמית, הילד והאב, העמום והצלול, הים והיבשה, האב והסתיו, האיש והאישה, האישה והנחש, דוד ואוריה (בת שבע), יונתן ויערת הדבש.
ככלל אם כן, אין מדובר בשחזור סוגתי של יונתן את שירתו של הנגיד אך מספר אלמנטים של הנגיד מצויים בשירו של יונתן , תוך שהאחרון משתמש בדימויים ובשפה הכמו מקראית כדי ליצור שיר שיעסוק בעניינים שפגעי הזמן לא הוציאו את טעמם הפואטי מהם.

נתן יונתן החל לכתוב באמצע שנות הארבעים ומאז הקמת מדינת ישראל סגנונו הצבעוני והעשיר קרץ ליוצרים בשטח המוסיקה הפופולרית האיכותית ולהלן רשימה של מבחר משיריו ותרגומיו שהולחנו וזכו לפרסום ופופולריות ציבורית בביצועים הבאים:

"טוב ללכת בדרכים"/שלישיית "שריד"/ 1964;"זה העולם"/שלמה ארצי/ 1970;"זמר לבני"/שלמה ארצי/ 1974 ;"במקום פרידה"/שוקולד מנטה מסטיק/ 1976;"דוגית נוסעת"/אריק איינשטיין/ 1976;"רק עלה","האיש ההוא","כמו ציפור"/שלמה ארצי/ 1977;"שני אלונים","כמו בלדה"/"האחים והאחיות"/ 1980;"החול יזכור", "שיר אהבה ישן" ,"זמר לבני"/חווה אלברשטיין/ 1980;"פגישה על החוף"/ נורית גלרון/ 1982;"החול יזכור","הרדופים","אל הנירים האפורים"/שלמה ארצי/ 1982;"שיר ארץ"/חווה אלברשטיין/ 1983 ;"שירים עד כאן","חופים","תפילת דייג","שיר אהבה ישן"(אניטה וחואן) /פרוייקט "חופים"/ 1984;"כתובת ברכבת התחתית"/קורין אלאל/ 1985;"כל קיץ"/מיקה קרני וארקדי דוכין/ 1997,ועוד ועוד. הזמרת רונית אופיר מוציאה לקראת סוף שנות התשעים אלבום שכולו משירי יונתן.
ב 1998 יצא אלבום המוקדש כולו לשיריו של המשורר בשם "צבעי הזמן" .בין השירים הכלולים באלבום :"ועמוק הים", "שוב החורף חורש את הים" בביצועה של ריבי בן בסט,"שיר אהבה עתיק" בביצועו של יזהר כהן,"אפילוג" בביצועם של "זמרי החרמון", "שיר ארץ" בביצועה של אורה זיטנר,"מחר אקום","האיש ההוא" בביצועו של שאול צירלין ו"על גבול הים האחרון" בביצוע משותף של בן בסט ודוד ד'אור.

צביקה פיק החל את דרכו במועדוני רמלה שהיוו בסוף שנות הששים את מרכז העשיה בתחום הרוקנרול בישראל. יואב קוטנר מתאר את דרכו של פיק עד לפגישה עם הטקסט של יונתן:

"אחרי שניגן בלהקות קצב שונות כמו "השמנים והרזים" ו"השוקולדה" הפך צביקה פיק לכוכב ענק במחזמר "שיער" והיה הראשון והיחיד בין חברי להקות הקצב שעשה קריירה מצליחה גם כסולן בשנות השבעים. היו לו המון להיטים גדולים, הופעות מצליחות, מעריצות ומכירות תקליטים בסדרי גודל מרשימים אך הוא חש שאינו זוכה להכרה ולהערכה מספיקה בקרב 'הממסד'. כל זה השתנה לטובה כשהקליט את שירו של נתן יונתן "נאסף תשרי" ב1977".
באחד מהראיונות עמו אמר נתן יונתן כי לא האמין שמישהו יבקש ויוכל להלחין את "מת אב ומת אלול" ,וכי הוא בהחלט מרוצה מן התוצאה. פיק הוציא אלבום שירי משוררים שהיווה תגובה לפסטיבל שירי המשוררים של גלי צה"ל שהיה אמור להוות מסגרת אלטרנטיבית איכותית לפסטיבלי הזמר על שלשת גוניהם (רגיל, חסידי, מזרחי) אך נטה לאליטיסטיות יתר. פיק הביא טקסטים של מבחר המשוררים (יונתן, גפן, טשרניחובסקי,שמעוני, אלתרמן) ועיבד והגיש אותם בהפקה מוסיקלית שדמתה יותר לבי ג'יז(The Bee Gees) מאשר למשתתפי פסטיבל שירי המשוררים שנקטו בדרך כלל בקו מינורי יותר. כך הפך שיר היין מהמאה ה11 להיות שיר מודרני בשנות השבעים ששגור בפיות בני הנוער בישראל בלחן מורכב ועיבוד אמריקאי למהדרין.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב