מתוך עץ החיים לאר"י הקדוש שער א
בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נבאר עתה ב' חקירות שנתעסקו בהם המקובלים. החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה סיבה היתה ונמנו וגמרו וגזרו אומר כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול נקרא שלם לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו כי הנה השם הגדול שהוא בן ד' אותיות הוי"ה נקרא כן על הוראות הוויותו הנצחית וקיומו לעד היה הוה ויהיה טרם הבריאה ובזמן קיום הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה.
ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם לא יוכל ליראות אמיתת הוראת הויוותו יתברך הנצחית בעבר והוה ועתיד ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל. וכן שם אדנו"ת נקרא כן על הוראת אדנות היות לו עבדים והוא אדון עליהם ואם לא היה לו נבראים לא יוכל ליקרא בשם אדון ועד"ז בשאר שמות כולם וכן בענין הכנויים כגון רחום וחנון ארץ אפים לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכינוים כולם.
אמנם בהיות העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכחותיו וגם יהיה שלם בכל השמות וכינוים בלתי שום חסרון כלל ח"ו. וענין טעם זה נתבאר היטב בס"ה פ' פנחס דרנ"ז ע"ב וז"ל פקודא תליסר וכו' דא ק"ש ואית למנדע דאיהו אקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו' אלא קודם דברא עלמא אתקרי בכל אילין דרגין ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות דאי לאו הויין בריין בעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא ע"ש בריין דעתידין וכו' ובפ' בא דמ"ב וז"ל דאי לא אתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו:
הסבר
לשם מה נבראו כל העולמות, כביכול אין שלמותו שלהקב"ה יוצאת מהכוח אל הפועל אם אין נבראים. אדון - אדון על מי - על הנבראים. כשאמרו מלך - מלך על מי - על הנבראים. לכן כל השמות לא היו מתקיימים אם לא היו נבראים. היה צורך לברוא נבראים כדי שיהיה מושלם גם ביציאה מהכוח אל הפועל.
מתוך ספר הזוהר הקדוש פרשת פנקס דף רפז הסבר:
בורא עולם הוא החוכמה עצמה. הוא מקור החכמה. הכל נמצא בשלמותו בתוך אור אין סוף. לקב"ה יש המון תכונות ויכולות, אבל, הוא המהות והמקור של התכונות והיכולות.
למה נאמר רחום וחנון לפני בריאת העולם - ע"ש הבריאות העתידיות להיברא. חלק מהתכנון של הקב"ה הוא לברוא וכל הכינויים ע"ש מעשים שלו. כמו שהקב"ה ברא את המציאות הוא ברא גם את האדם - עולם קטן. האדם מקביל לכל העולמות העליונים. עפ"י הקבלה האדם בנוי עפ"י חמשה רבדים - נר"ן ח"י, כנגד חמשת העולמות - אדם קדמון ?ה היחידה, אצילות - החיה, בריאה - הנשמה, יצירה - הרוח ועשייה - הנפש. כלומר האדם חי בעולמות מקבילים ויש לו השפעה בעולמות אלו בגלל שאנו באים משם.
כשם שבורא עולם מנהיג את כל היקום כך הנשמה מנהיגה כל איבר ואיבר, וכל פעולה שאנו עושים כאן יש לה השפעה בעולמות עליונים. לכל איבר בגופנו יש השלכה והקבלה בעולמות עליונים. אם עושים מעשה חסד האיבר מקבל אנרגית חסד וכך גם להיפך לגבי כעס למשל. אחרי בריאת העולם מתחיל בורא ולם לקבל את התכונה של רחום וחנון בפועל.
תכונה זו הייתה קיימת בפוטנציה אבל לא יצאה מהכוח אל הפועל עד לבריאת העולם. הספירות הם ההשתקפות של אור אין סוף. הפעולות שבורא עולם פועל בהם כשהוא רוצה לפעול מחוץ לעצמיות שלו, הוא משתמש בהן ופועל דרכם. בעולם האצילות יש המון מערכות של עשר ספרות ובורא עולם מנהיג את כל היקומים כולם דרך אותן ספירות. שם הוא נכנס להגבלה לזמן מה. כלומר הפעולה הזאת נותנת לו תכונה מסויימת בה הוא מתכסה. אין מקום שבו אור אין סוף לא נמצא. תכלית הבריאה שנגלה אותו. הכונה שנעשה עבודה ונגלה את אור אין סוף בתוכנו וביקום וניתן לו דירה - מציאות כאן בעולמות התחתונים. כשם שאור אין סוף נמצא בכל מקום כך הנשמה נמצאת בכל איבר ואיבר, איבר שהיא לא נמצאת בו - מת.
יש להסתכל על כל הנשמה כאחת וכך יש להסתכל על אור אין סוף ולכלול בו את הכל ולא רק חלקים ממנו. כשאנו אומרים אלוהי אברהם (ספירת החסד ), יצחק (ספירתהגבורה ) ויעקב (ספירת התפארת ) או כשאנו אומרים קדוש, קדוש קדוש, צריך להבין שהוא לא רק זה אלא הוא כולל את הכל ביחד. התחלנו בשאלה לשם מה ברא בורא עולם את היקום ואמרנו כדי שכביכול בורא עולם יהיה שלם במהותו ויהי שלם בכינויו, אז הוא ברא את העולם כדי שיהי לו על מי שירחם ואז בפועל יהי רחום וחנון.
בורא עולם ברא בכוונה מציאות בה האדם לא מושלם על מנת שהאדם יעשה את העבודה ויגיע בעצמו לשלמות. זאת ע"י עשיית מצוות ומעשים טובים. ברגע שיגיע לשלמות הזאת (זכה לנפש שלמה, רוח שלמה, נשמה שלמה) הוא מסיים את תפקידו כאן ויכול לעלות לגן עדן של מעלה וחכות לעולם העתידי. (יש כאלה נשמות שסיימו את עבודתן אבל יורדות בהתנדבות על מנת לעזור). אדם שלא סיים את עבודתו יתגלגל שוב ושוב עד לסיום עבודתו.
שאלה הנשמה "מה הטעם? מה בורא עולם מרוויח מכך??
השכל: השאלה טובה אבל ממנה נובעת שאלה נוספת - למה ברא בורא עולם את הנבראים? האקסיומה הראשונה היא שאור אין סוף הוא תכלית הטוב. האקסיומה השניה היא תכלית הטוב היוא והיטיב ולכן ברא את הנבראים על מנת שיוכל להיטיב לנבראיו. כל פעול ה של הב"ה היא להיטיב עם נבראיו אבל לפעמים אנו (כשסובלים) לא רואים זאת ולא מבינים.
כשברא הקב"ה את נשמת האדם והיא הייתה עדין ברמת הנשמה והיא קבלה את האור היא התביישה כי הוא היה בגדר לחם ביזיון שלא עובדים תמורתו. לכן בורא עולם הביא אותה לכאן כדי שתתיגע ותתאמץ ותקבל את האור בזכות הבודה שהיא עושה ולא בחסד. אנו באים למציאות הזאת עירומים , ללא ידע מוקדם, בלי הזכרון של הגלגול הקודם, בלי זכרון של בורא עולם, אל תוך מציאות בה אתה חושב שאתה מלך ואתה שולט על המציאות. וכאן מתחילים המבחנים של כל אחד ואחד מאתנו בהתאם למה שהוא צריך לעבור. צריך האדם להבין שאין המבחנים באים להפילו, אלא עליו לעוברם כל מבחן שהוא עובר פמליה של מעלה שמחה.
אין האדם לוקח במותו לא רכוש ולא כבוד אלא את תוצאות המחנים שעבר. צריך להבין את מטרת החיסרון אתו נולדנו. ויש לעבוד על חיסרון הבריאה הזה ולהשלימו. כל אחד מאתנו סוחב את חסרונו של האדם הראשון בחטא גן עדן ואת חסרונותיו שלו שאתם בא לעולם, ועליהם יש לעבוד.
מתוך עץ החיים לאר"י הקדוש פרק ב
דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס הפשוט ההוא ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל רקני מהנקודה אמצעית ממש. והנה הצמצום הזה היה בהשואה אחת בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.
והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש, והנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור א"ס קו אחר' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא. וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו.
אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה. ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם. קודם ארבעת העולמות הללו, היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם, שאין כוח אפיו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה באין סוף, כי אין שום שכל שנברא שיוכל להשיגו, היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם.
צמצום (מהרמח"ל)
אורו יתברך הוא אין-סופי בלי גבול ושיעור. הוא ממלא את הכל, ולעומתו לא תיתכן שום מציאות מלבדו - "אפס זולתו". בראשית בריאת העולם, צמצם השי"ת עבורנו חלק מאורו, ונתן לו גבול ומידה, כדי לתת אפשרות קיום לבריאה ולנבראים, וכדי שאנו, הנבראים המוגבלים, נוכל להשיג משהו מהארתו. צמצום הוא מלשון כיסוי כלשון רז"ל: "וצימצמה את פניה" (בר"ר סוף פרק מה). כלומר - השי"ת מתכסה כלפינו, ומגלה לנו רק גילוים מוגבלים, אבל הוא עצמו - לא חל עליו צמצום וגבול.
מידת ושיעור הצמצום, הם כדי לתת אפשרות להתהוות החושך, החומר, הגוף, והרע, היוצרים את האפשרות לעבוד את ה' מתוך מאבק ובחירה בין טוב ורע.
צמצום רשימו וקו
השי"ת צמצם את אורו שהוא בלי גבול ושיעור, ויצר בתוך האור האין-סופי את החלל, שהוא מקום מוגבל, שבו נשאר אור מצומצם בגבול ושיעור, כפי צורך בריאת העולמות. סביב המקום המוגבל הזה, נמצא האור האין-סופי כקדמותו, אשר לא חל עליו הצמצום והגבול. האור המצומצם נקרא רשימו, כי הוא רק כשיריים וכרושם קטן מהאור הבלחי מוגבל. לתוך הרשימו הזה נכנס קו אור מהאור הבלתי מוגבל שסביב המקום המוגבל, כדי להגביר את אור הרשימו ולהשלימו.
אם כן כבר בראשית הבריאה הושתתו שתי קצוות של הארה והסתר - קו מאיר וצמצום-אור, שהם השרשים של התפשטות והגבלה, השפעה וצמצום השפעה, חסד ודין, ימין ושמאל, פנימיות וחיצוניות, אור וכלי, המשפיע המשלים והמקבל החסר הזקוק להשלמה, זכר ונקבה, רוח וחומר, נשמה וגוף, טוב ורע. כל אלה העניינים יוצרים, על ידי השיתוף של שתי הקצוות, אח אפשרות יצירת האדם המורכב מגוף ונפש, חומר ורוח, הנותנים לאדם את אפשרות הבחירה בין טוב ורע, בין שליטת הנפש על הגוף, או להיפך ח"ו.
כמובן, השלב הראשון של צמצום האור והארת הקו - הוא רק השורש הדק הראשון לכל אלה העניינים המשתלשלים מן השורש הזה שלב אחרי שלב. זו היא מטרת ההשתלשלות והירידה, עולם אחרי עולם, צמצום אחרי צמצום- הכין את אפשרות עבודת הבחירה עבור האדם בעולמנו אנו, עולם ההסתר והחושך, החומר והגוף.
תורת הקבלה שיעור מס' 2
הרב עזרד עסק בחקר שיטות הריפוי השונות במשך שנים, ולאחר שנות מחקר רבות יישם את תוצאות המחקר על מטופלים רבים. התוצאות היו מדהימות. לאור הצלחת השיטה, החליט הרב לייסד מכללה שבה ניתן יהיה ללמוד את הידע הרב שהצטבר במרוצת הדורות בנושא הרפואה היהודית.
ניתן לומר כי רוב השיטות ההוליסטיות לריפוי קיימות מזה שנים רבות במקורות יהודיים: שיטות כמו הילינג קבלי, ריפוי באמצעות סמלים קבליים, ריפוי בצבעים ובצלילים, ראיית הילות, דמיון מודרך, ריפוי מדיטטיבי, ריפוי על-ידי שחזור גלגולים ועוד. בנוסף לכל אלה, פיתח הרב עזרד שיאצו קבלי וטאי-צ'י קבלי.
