ה- N.L.P, זו שיטה של ביחד או לחוד?! 

ישנם כאלה הנותנים וישנם המקבלים. יש המחליטים ויש המבצעים. עבודה משותפת בתוך היררכייה של חברה/ארגון/צוות יוצרת מערכות יחסים מורכבות ויחסי גומלין בין העובדים המנהלים ועמיתיהם. דומה הדבר לתזמורת סימפונית, שהמאסטרו הוא זה הנותן את הטון, שמתופף יש בה אחד, פסנתרן בדר"כ גם הוא סוליסט אך, כינורות, יש כמה וכמה. ותמיד השאלה מהו הכינור הראשון... והשני...? וכל כלי יש בו את הייחודיות שלו את הקצב שלו את הצליל המיוחד ששמור רק לו. כך, שלפעמים מנגן לבד ולעיתים נדרש לדואט או טריו או קוורטט וזה כבר ספור אחר. כיצד יוצרים את ההתאמה? ושימו לב, מי מהכלים מוביל את הרביעייה?

לצורך התזמור המשותף ולהפקת היצירה נדרשת מכל אחד מהנגנים תשומת לב, רגישות וגמישות יתרה, לעצמו ולמנגנים איתו. וקורה, שנגן הכינור השני איננו מרוצה ושואל את עצמו האם לא הגיע הזמן שאהפוך לנגן ראשון? שאהיה למוביל הקבוצה?

כל זאת ידידי דורש השקעה במרקם היחסים, לצורך התאמה בין הנגנים. כיצד לישב את מאזן הכוחות ולשמור על השיתוף? כיצד יקודם היחיד בתוך הקבוצה ועם זאת הסימפוניה, תנוגן ותשמע.

גם אנו במקומותינו, בתוך החברה רוצים להיות כינור ראשון ולהשפיע, להיות כינור מוביל ומוערך ואהוב. רוצים אנו לנגן עם היתר בהתאמה א,ך לפתע מה קרה? ה"טובה" ה"טובה" יוצאת משווי משקלה, איזה צליל חורק היא משמיעה! ה"טובה" הזאת איננה לומדת! כבר עבד אתה המאסטרו ימים כלילות והתקבל הרושם, שתיקנה את דרכיה והצליל כבר מותאם ומכוון. אך, כנראה בעיותיה טמונות עמוק יותר, במעמקי הצוואר.

תזמור משותף זו מלאכת מחשבת, שיתוף והתאמה זו אומנות בפני עצמה. את אלו יקירי ניתן ללמוד וליישם. וכדי, שנכיר ראשית את הצליל של עצמנו שיטת ה-N.L.P נחלצת לעזרתנו.

שיטה זו מלמדת אותנו לפני הכול על עצמנו כך, שנכיר היטב את ד' - אמותינו. נלמד ונתמקצע אצל עצמנו וכך נוכל להינות ממיטב כישורינו. בראש וראשונה נבין מה מכשיל אותנו ונתמקד ונגדיר את מטרתנו. תהליך זה מכשיר אותנו לבטא היטב את עצמנו בביטחון באסרטיביות ובגמישות ועוד למעלה מזה מאפשר לנו להכיר בעומד מולנו, אם זה הבוס או קולגה, שותף או בן זוג, לקוח פעיל או לקוח בפוטנציאל. ולפעמים כל, שנחוץ לנו זו דווקא היכולת להשקיף לרגע מהצד ולצפות במתרחש. להיות לרגע מתבונן סבלני, היכול פשוט להיות נוכח בסיטואציה, ללא נקיטת עמדה.

ה-N.L.P מסייע בעדנו להלך בגמישות בתפקודינו במצבים השונים:

* לבטא את עצמנו ולנקוט עמדה רק כשאנחנו מחליטים, שאכן זה רצוננו;

? להכיר בעומד מולנו.

? לעיתים רק להתבונן מהצד.

ה-N.L.P הוא מעין "מכוון הכלים של התזמורת" שיש לו את כל הכלים קטנים כגדולים לפתור ולשחרר כל חסימה או דפוס ישן שמעיב על חיינו.

אז מה השתנה מבחינתנו? במהלך פגישות ההנחיה האישיות נפתחת דרך חדשה, שהמונחה סולל לעצמו. עצם הגדרת המטרה מפעילה את כוחו של התת מודע בסיוע הדימיון המודרך, להתנסות במטרות ביניים (להעיז באומץ) המעצימות את היכולת וסוללות את הדרך לעבר המטרה. כעת יש כבר מסלול הליכה שרק הולך ומתפתח הולך ומשתכלל וההתנסות הופכת לחלק טבעי ויומיומי. (המונחה מעיז ועושה באומץ)

לסכום, אז מה היה לנו? הכרנו את עצמנו מה באמת רוצים ולאן יכולים להגיע? רכשנו את היכולת להכיר בצורכי השני העומד מולנו, ובעצם קבלת האחר (שהוא שונה מאיתנו) הגמשנו את עצמנו ועל ידי כך שיפרנו את איכות התקשורת שלנו עם עצמנו ועם אלו הפועלים במחיצתנו.

חברה/ארגון/צוות המסוגלת לתזמר יחד ולחוד נותנת לעובד את תחושת הייחודיות והשייכות ועם זאת פועלת יחד כקבוצה בהתאמה למען מטרה. חברה כזאת המשכילה לראות לנגד עיניה גם את טובת היחיד וצרכיו מעלה את המוטיבציה ליעילות ויוזמה בעבודה, משפרת את הרגשתו ומעבירה מסר ערכי של בניית מערכת יחסים פתוחה, המקבלת ונותנת ומאפשרת לכל אדם למצוא את מקומו.

וכאן המקום להגיד, שגדל הסיכוי שגם ה"טובה" תפלס לעצמה דרך ותמצא את מקומה. חברה, שכזאת תתגאה בכך, שיכולה לתזמר יחד ולחוד.