שירה בציבור - סיפורו של שיר שמח 

בתאריך 18 למרץ 1954, ממש לקראת חג פורים, יצאו שני חברים מחיפה לבלות בתל אביב. שני החברים, המשורר יעקב אורלנד וידידו המלחין מרדכי זעירא, עברו לגור בחיפה כשאבא חושי, ראש העירייה, קרא לאומנים לבוא להתגורר בעיר ואף סידר להם מקומות עבודה בחברת חשמל.

מספרים כי כשהגיעו השניים לתל אביב נגשו לבית הקפה החביב עליהם ומצאו את היושבים בו עטופים תוגה וצער. כששאלו לפשר מצב הרוח, שמאוד לא התאים לחג הפורים שבפתח, סיפרו להם חבריהם שבאותו הלילה הותקף אוטובוס במעלה העקרבים ורבים מהנוסעים ששבו מחגיגות לרגל מלאת 5 שנים לעיר אילת, נהרגו ונפצעו בהתקפה.

בעוד הם מדברים, נכנס לבית הקפה משה שרת, ששימש כראש ממשלה באותה תקופה. כן, אז ראשי ממשלה היו מסתובבים בתוך העם ללא שטחים סטריליים וגדודים של שומרי ראש. משה שרת, שהיה מוטרד מאוד בגלל ההתקפה ובעיקר דאג לירידת המוראל בעם, פנה אל יעקב אורלנד ומרדכי זעירא וביקש מהם לחבר שיר עליז לקראת החג שיסייע לעודד את רוחו של העם בשעה הקשה הזאת ולקראת פורים.

השניים פרשו מיד לפינה ובו במקום כתבו ביחד ואף הלחינו את השיר לו קראו "שיר שמח" שמתחיל במילים: "אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו, הבה ונתלקח מן השמחה שבנו". השיר העליז הזה, עם מנגינתו שנשמעת קצת חסידית, חובר על ידי השניים בנסיבות טרגיות כאלה, וסייע רבות להרמת המוראל בעם.

גם היום, כשאני, כמנחה שירה בציבור, מעוניין להרים את מצב הרוח של הקהל, אני פוצח בשיר הזה והקהל תמיד מצטרף אלי בשמחה וצהלה. שיר נפלא להרמת המוראל.