על ילדים וחזון 

על ילדים ועל חזון

ילדים מושפעים עמוקות מחזון העתיד שלהם.
מניסיוני, הבחנתי בדפוס: הטובים שבתלמידיי ידעו תמיד מה יעשו בחייהם.
כשקראתי את עבודת המחקר של בנג'מין סינגר "דמות המופת הממוקדת בעתיד", מצאתי שאבחנותיי מוצאות חיזוק במחקר רב.
מחקרו של סינגר הצביע על כך שלתלמידים שהישגיהם נמוכים אין כמעט כל תפיסה של עתידם, הם ממוקדים בעיקר בטווח הקצר, הם האמינו שהיכולת לעצב את עתידם נתונה בידי הגורל! אישית, הם היו חסרי אונים.
המחקר גם הצביע על כך שלתלמידים מצליחים הייתה תחושת שליטה אישית גדולה הרבה יותר על עתידם. האופק שהם ראו לפניהם השתרע על פני 5 עד 10 שנים.
דבר אחד סיקרן אותי במיוחד במחקר הזה. בזיהוי התלמידים המצליחים, רמת המשכל והרקע המשפחתי לא היו מסמני המפתח של ההצלחה, חלק מהמצליחים ביותר באו מרקע משפחתי וחברתי קשה ביותר ולא קיבל ציון גבוהה במבחני ההערכה.
לכמה מהתלמידים הפחות מוצלחים היו רמות משכל של גאונים והם באו מהמשפחות הטובות ביותר.
אם כך, מהו הגורם המבדיל העיקרי? התשובה היא: חזון !
המשותף לכל התלמידים המצליחים היה חזון מעמיק וחיובי של עתידם.
הכוח שיש לחזון של ילד, בסיוע הקהילה, יש בו כדי להתגבר על היסטוריה וכלכלה ולהניע את אותו הילד להישגים יוצאי דופן.
ולכן, כאשר אנו שואלים את ילדינו או תלמידינו "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" אנו עוזרים להם לחשוב על דבר חשוב מאוד. לעולם אל תזלזלו בתשובותיהם, גם אם דעתם משתנה מדי שבוע. אנחנו מקשיבים לילדים כדי להראות להם שחלומות העתיד שלהם חשובים והעניין שלנו בחלומותיהם בונה את ביטחונם ויכולתם לעצב את חייהם.
מעובד על פי הסרט "כוחו של חזון" מאת: ג'ואל ברקר