בתום מלחמת עופרת יצוקה, הממשלה הצהירה כי תגיב בצורה חמורה על כל ירי נוסף של
החמאס על שטח ישראל גם אם הטילים יפלו בשוגג על שטחים ריקים.
בפועל, מיום "הפסקת האש" נפלו בשטח ישראל עשרות רקטות. לעיתים עד 15 רקטות ליום,
ותגובת ישראל "החמורה" הייתה מאד סטרילית, מעודנת. ודאי שלא הרשימה את החמאס.
חלק מהטילים נפלו בשעות מועדות לפורענות (שעות הבוקר) בסמוך לגני ילדים (עשרות מטרים) ורק מזל (לא חוכמה מדינית) הפריד בינינו לאסון גדול. אסון שרק אחריו, כנראה, תהיה לנו לגיטימיות להגיב בצורה "חמורה".
אין מדובר רק בנפילות בישובים סמוכים לרצועת עזה. הבוקר נתבשרנו על רקטה שנפלה סמוך לגן יבנה ליד אשדוד. מערכת ההתרעה לא פעלה ושרידי הנפילה נתגלו בבוקר. תחושת חוסר הביטחון בעינה עומדת.
ישראל כרתה בריתות עם מספר מדינות בשיחות מתוזמנות עם אמצעי התקשורת במטרה להפעיל יוזמה בינלאומית כדי למנוע הברחות נשק לרצועת עזה, לחמאס. היו כאן נציגים בכירים
של ארה"ב, איטליה, צרפת, ספרד, האו"מ - ומי לא.
נושאת מסוקים צרפתית סובבת מול חופי עזה כדי למנוע הברחות נשק ולאתר את מקורות
"על חם". צי מלחמה אמריקאי משוטט בים האדום לאותה מטרה.
בפועל, המנהרות של רצועת עזה פעילות ומועברים בהן אמצעי לחימה.
בפועל, אניית נשק איראנית אותרה בים סוף. הצי האמריקאי כיתר אותה ומנע ממנה להגיע לחופי חצי האי סיני כדי לפרוק את מטענה. איש לא בדק את תוכן מטענה. המידע הוא שבבטן האוניה ישנן מספר מכולות מלאות עם טילים קרקע- קרקע לטווח של 70 ק"מ ואמצעי נשק חדישים נוספים. לאחר מספר ניסיונות של פריקת המטען שלא צלחו, עגנה האוניה בנמל קפריסאי (היא נושאת דגל קפריסין) נדרש זמן ממושך עד שממשלת קפריסין הסכימה לבדוק את מטען הספינה וכמובן שגילתה שם בלשונה "חומרים אסורים" שהועברו בשיירת משאיות לבסיס צבאי. לא היה פרסום רשמי של התכולה כדי לא להבהיל את הציבור אך מקורות מוסרים כי המשלוח כלל טילים לטווח בינוני. זוהי הספינה שנתפסה. ומה לא נתפס?!
בכך יורד המסך על הפיאסקו של מבצע עופרת יצוקה. לא עופרת ולא נעליים.
בפועל, ישראל נחלה הפסד שני ברציפות מול צבא של חמושים נחות בהרבה ממנה. בהפסד הראשון, בלבנון, ישראל וצה"ל לא היו מוכנים למלחמה. במלחמה הנוכחית, הצבא היה מוכן אך קיבל הוראות שאינן מתאימות לאויב הנוכחי. הקיבעון בגישה נותר: מקבלי ההחלטות בישראל מאמינים שצה"ל מנהל מלחמה מול צבא רגיל. כזה שאמור להיכנע לאחר X ימי לחימה. היגיון כזה אין לחיזבאללה ואין לחמאס. המלחמה שלהם היא מלחמת הישרדות והתשה מול הצבא והחברה שלנו. ומי שנותר בתום הלחימה מול צה"ל על הרגליים - ניצח. זוהי האמת המתבקשת ונתמכת בעובדות בדיעבד.
הצבא אולי מסוגל לנצח (אני כבר לא בטוח בכך) אך המדינאים שמשמשים בתפקיד (אולמרט, לבני, ברק) לא מאפשרים לצבא לבצע את שהיה צריך לעשות מלכתחילה: לרוצץ את ראש הנחש החמאסי (ההנהגה) ולשחרר את גלעד שליט (חי או מת).
אם שתי משימות אלה לא נעשו בשטח כה מצומצם, בשליטה טוטאלית של ישראל ומערכי המודיעין שלה, ובמשך 3 שבועות רצופים - אזי כנראה שזה גם לא יעשה בעתיד. צריך להסתגל למצב הזה.
המסקנה שלי: לקראת הבחירות הקרבות אין טעם ללכת להצביע. הגלריה המוצעת לבוחר הישראלי היא חדלת אונים וללא יכולת לנהל את המדינה בכל תחום.
הם עושים קולות של מנהיגים אך העובדות בשטח מראות מצב הפוך. הם רוצים אך לא יכולים!
