דחיית עתירה נגד החלטת ועדת המינויים לדיינים שלא להדיח את הרב מצגר מן הדיינות למרות החשדות נגדו
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

דחיית עתירה נגד החלטת ועדת המינויים לדיינים שלא להדיח את הרב מצגר מן הדיינות למרות החשדות נגדו 

מילים במאמר: 432   [ נצפה 1330 פעמים ]

 
 
בג"ץ 2365/08, אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי (ע"ר) נ' הוועדה למינוי דיינים ואח'

כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופט י' דנציגר

עו"ד בעז ארד לעותרת; עו"ד שמעון יעקבי למשיבה 1; עו"ד פרופ' דוד ליבאי ועו"ד אלעד רט למשיב 2; עו"ד דנה בריסקמן למשיב 3

05.02.2009

העובדות:
1. הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, נבחר לתפקידו בחודש ניסן התשס"ג (אפריל 2003). עם בחירתו הוא מונה לכהונת דיין בבית-הדין הרבני הגדול. פחות משנתיים לאחר מינויו נפתחה נגד הרב חקירה פלילית, בחשד כי פעל שלא כשורה בעריכתם של סידורי לינה לו ולבני משפחתו בירושלים. לסופה של החקירה הייתה מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה כי אין די ראיות להעמיד לדין פלילי איש ממושאיה.
2. תחת זאת הניח היועץ המשפטי לממשלה לפתחו של שר המשפטים, היושב בראשה של ועדת המינויים לדיינים, המלצה לכנס את הוועדה לדון בהמשך כהונתו של הרב מצגר כדיין. מסקנת הועדה הייתה, כי לא נמצאה עילה להדיח את הרב מן הדיינות.

החלטה:
1. ועדת המינויים לדיינים היא אורגן מיוחד. מן העבר האחד, כפופה היא לכללי המשפט המנהלי על עילותיו השונות. הכרעותיה של הוועדה נוגעות לאינטרסים ציבוריים ראשונים במעלה. מכאן נובעת הרגישות המיוחדת בה חייבת הוועדה להקפיד במלאה את תפקידה, והחשיבות שבהעמדת הכרעותיה לביקורת מן החוץ. מן העבר האחר, בשל הרכבה ההטרוגני והאופי המעין-שיפוטי של החלטותיה, שיקול-הדעת המסור לוועדה הוא רחב עד מאד וגדר ההתערבות בהחלטותיה מצומצם.
2. שלושה נדבכים משמשים בעשייתה של ועדת המינויים: תקינות ההליך שקיימה, גיבושה של התמונה העובדתית הרלוואנטית, ומסקנתה האופרטיבית של הוועדה.
3. לא נפל פגם מהותי באופן ניהולו של ההליך בענינו של הרב מצגר. הוועדה פעלה כסמכותה שבחוק, היא לא חרגה מכללי הפרוצדורה, רובו ככולו של החומר הרלוואנטי הונח בפניה, ובחומר שהוגש לנו אין אחיזה למסקנה כי לא נשקלו אך השיקולים הנוגעים בדבר וכי ההכרעה לא נסמכה על טעמים ענייניים בלבד.
4. בעוד שהדין הפלילי או המשמעתי מציעים מסגרת הולמת לבירורן של שאלות שבעובדה, הרי שיתרונו של הבירור המנהלי, כמו זה שנעשה בוועדת המינויים, אינו בכך. כוחה העיקרי של הוועדה אינו ביישובה של מחלוקת עובדתית או בהכרעה בין גרסאות סותרות. לפיכך, אפשר בהחלט שהתמונה העובדתית שהיה בכוחה של ערכאה שיפוטית לשרטט, לו הובא בפניה ענינו של הרב מצגר, הייתה שונה מזו שעליה הסתמכה ועדת המינויים. אפשר שבעקבות כך הייתה המסקנה המצטיירת, הייתה שונה. אלא שמלכתחילה, לא היה מקום לצפות מן הוועדה כי תשים עצמה בנעליה של ערכאת שיפוט ממש. במישור העובדתי, וכל עוד לא התעלמו חברי הוועדה במפגיע מממצאים בהירים כשמש, יש להשלים עם התמונה שגובשה.
5. ועדת המינויים החליטה כי מעשיו של הרב מצגר אינם פוסלים אותו מלשבת בדין, על-פי המסגרת הנורמטיבית שהוועדה אמונה על קביעתה. זהו המנדט שניתן לה, וזוהי תוצאתה של ההחלטה להפקיד בידיה את כוח ההכרעה.


את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב