מהי הומאופתיה? 

בשנת 1796 הופץ בגרמניה מאמר פרי עתו של רופא ידוע בחוג הרפואי ושמו דר' סמואל הנימן. במאמר זה תיאר דר' הנימן את תגליתו הרפואית: גילוי עקרון רפואי המבוסס על טיפול באדם חולה באמצעות "מחלה דומה" למחלתות. כנהוג בעולם הרפואה דר' הנימן כינה את שיטת התרפיה שפיתח ביוונית עתיקה 'הומאופתיה' הומיאו = דומה ו פתיה = מחלה. דר' הנימן ביסס את תגליתו לאחר מחקרים שערך על עצמו תחילה. לאחר מכן יישם זאת על מטופליו וריפא אותם בהצלחה רבה.
הרעיון הרפואי החדש נחשב מהפכני מדי על רקע תקופה בה האסכולה הרפואית השתמשה בשיטת הקזת דם החולה. זה עורר את התנגדות האקדמיה שניסתה אף להביא לידי מעצרו של דר' הנימן למרות הצלחותיו הרפואיות. בשלב מסוים נאלץ דר' הנימן להימלט לצרפת כדי להגן על האמת שלו ולעסוק ברפואה הומאופתית. שם זכה לחופש פעולה שהביא לפיתוחה המשמעותי ביותר של ההומאופתיה עד לימינו.

לפי עקרון זה מקבל המטופל לאחר האבחנה של מחלתו, טיפול באמצעות תרופה הומאופתית שמחוללת מעין "מחלה - דומה" למחלתו האמיתית. מכאן הביטוי 'המחלה הדומה' = הומאופתיה. שימוש ב"מחלה דומה" כדי להסיר מחלה קיימת? לכאורה זה 'פרדוקס' שאינו מתיישב עם השכל הישר, הרי סביר להניח שהוספת מחלה על גבי המחלה הקיימת תחליש את החולה עוד יותר אלא ש... הסברה הרווחת שטיפול ע"י תרופה הומאופתית גורם לגוף המטופל להתייחס אל השפעת התרופה כאל הופעת מחלה חדשה. "המחלה החדשה" הינה מלאכותית ו'וירטואלית' המדמה את המחלה האמיתית בעצמה נמוכה וללא יכולת אמיתית להזיק. אדם החולה במחלה כרונית שרוי במצב של חוסר הכרעה ביחסיו עם המחלה שלו, אחרת לא היה ניכר עליו שהוא חולה. המערכות בגוף החולה נאלצות עקב הגירוי של 'המחלה הדומה' החדשה לצאת ממצב הקיפאון ולהגיב. דפוס הפעולה של מערכות הגוף נגד 'המחלה הדומה' מתאים גם למחלה האמיתית כיוון ששתיהן מחלות דומות וחופפות בסימנים שלהן.

אמנם לא הומצאו עד כה כלים טכנולוגיים שיאפשרו לאשש סברה זו, אך ניסיון 'אמפירי' עשיר במקרים שנרפאו לאורך כ 212 שנים מראה כי, חומר הידוע בסגולותיו לחולל תופעות מסוימות באדם בריא אחד יכול לשמש כתרופה (כשניתן במינון מזערי) ולהסיר מחלה אמיתית מאדם חולה אחר שמחלתו מתבטאת ע"י אותן תופעות. לכן ניתן לשער שאכן כך זה פועל.

ראוי לציין שתיאור זה מייחס למחלה מימד של ישות אך זו רק אנלוגיה לצורך הסבר. הטיפול הוא באדם חולה ולא במחלה. היסוד והתשתית לחולי קיים כבר בשלב הסיבה הראשונית, בו האדם חלש ומהווה קרקע נוחה המספקת תנאים למימוש מחלה פוטנציאלית. כאשר הסכנה מתממשת ע"י מחלה מזדמנת כל שהיא מופיעים סימנים שעל פי הם ניכר על האדם שהוא חולה באופן מוחשי ואובייקטיבי. טיפול בסימני המחלה בלבד ולא בסיבה יהווה טיפול למראית העין בלבד. סיבת המחלה תמשיך להתקיים ולחולל שוב כעבור זמן מה את סימני המחלה. תרופה הומאופתית מעוררת את הגוף לפתור את הקונפליקט הפנימי המהווה סיבה למחלה. לכשתחדל הסיבה להתקיים תחדל גם המחלה.

עקרון המחלה הדומה התגלה לד?ר הנימן לאחר ניסוי שערך. קדמה להחלטה על הניסוי תהייה על מאמר רפואי שקרא ותרגם בנושא ה'כינין' חומר המופק מעץ דרום אמריקני שאודות סגולותו יודעים מהאינדיאנים. הכינין שימש בזמנו ועודנו משמש כתרופה להקלת התקפי מחלת המלאריה. במאמר זה תוארו תופעות הנגרמות לאדם בריא הנוטל כינין. תופעות אלו דמו לתופעות של חולים במלאריה. זה עורר את סקרנותו של ד"ר הנימן ולכן החליט לחוש זאת בעצמו. הוא דילל את הכינין למינון מזערי יותר ונטל כל יום כמה מנות. ביום הרביעי לניסוי החל לחוש כלוקה במלאריה.
כשהפסיק חזר מצב בריאתו לקדמותו. דר' הנימן הסיק מכך שהכינין מקל על חולי המלאריה כיוון שהוא מסוגל לדמות מצב של חולי במלאריה באדם בריא. לפי כך כל חומר אחר שנבדק באותה דרך עורר תופעות של "מחלה" מלאכותית ייחודית לחומר זה. כאשר התקיים דמיון בין תוצאות הנובעות מחומר מסוים שנבדק על נסיינים לבין תוצאות של מחלות אמיתיות נעשה בו שימוש כתרופה .

דר' הנימן ותלמידיו ממשיכי דרכו. תיעדו בפרוטרוט את "המחלות" שחוו הם על בשרם בהשפעת חומרי המקור שנטלו במינונים מזעריים (כדי להמעיט ככל הניתן את הרעילות הכימית) גילו בהמשך שככל שמדללים ומנערים את החומר מפחיתים את השפעתו מבחינה כימית ומגבירים את היכולת לגירוי מערכות הגוף. כיום מכינים בבית מרקחת הומאופתי תרופה לפי סידרה ארוכה של דילולים וניעורים עד רמה כזו שבשלב הסופי של הדילול אין נוכחות של מולקולות מחומר המקור שדולל. ובכל זאת אפקט ה"מחלה הדומה" נשמר במי הדילול. חומרי המקור מופקים מהצומח, ממינרלים ומן החי.