לנוכח המחסור במים שפירים, הקיצוצים ההולכים ומעמיקים והעלייה המתמשכת במחירי המים לכל המגזרים, נוצר צורך אמיתי להיערך לשימוש אינטנסיבי בקולחים. שכן, מחזור קולחים והשבתם בצורה מושכלת הוא עדיין המקור הזמין והזול ביותר למים להשקיה; וכאשר הוא נעשה קרוב למקור מסתבר שזה זול אף יותר מפתרון של ביוב מרכזי.
במדינות המובילות בתחומי איכות הסביבה: ארה"ב ומדינות מערב אירופה הולכת ותופסת מקום יותר ויותר נרחב מגמה שדוגלת בביזור מערכות טיפול בשפכים ובניית מתקנים מקומיים תוך מתן תמריצים כספיים ניכרים במסגרת קרנות שונות.
בהתבסס על הטכנולוגיות המתקדמות שפותחו בשנים האחרונות ועבודות מחקר שכללו בחינה מחודשת ומעמיקה של מתקנים קיימים ובניית מודלים סביבתיים, הוכח כי הטיפול בשפכים, ככל שמבוצע קרוב למוצא, הינו פשוט, זול ואקולוגי יותר מאשר שינועם למכון טיהור מרכזי. זוהי גם הנחת היסוד בתקני איזו 14001 ה"דוחפים" למתן פתרונות לזיהום קרוב למקור ככל האפשר כדבר הכלכלי ביותר.
נכון להיום קיימים בארץ מאות מתקנים מקומיים אשר ממחזרים את השפכים קרוב למוצאם ומאפשרים השבה של הקולחים להשקיה בהשקעת הולכה מזערית.
דוגמא אחת מיני רבות לטכנולוגיה כזו מהווה מערכת מתקנים מתקדמים לטיהור מקומי של שפכים בשיטת "ביו-דיסק". המתקנים כוללים מגוון דגמים קומפקטיים המבטיחים טיהור יעיל וחסכוני של שפכים סניטאריים ותעשייתיים בכל סביבה נדרשת: יישובים ושכונות, אתרי תיירות ונופש, מסעדות ובתי מלון, אזורי תעשיה ומסחר.
הצד הכלכלי -
עלות מ"ק מטוהר : מחירי התפעול הנמוכים של המתקן (כ- 15 סנט בלבד למ"ק מטוהר) שזהו מחיר זול בהרבה מעלות מ"ק מים מותפלים שהנה כ - 60 סנט למ"ק ! או מעלות מ"ק מים מיובא.
יעילות מירבית, תחזוקה חסכונית והחזר השקעה מהיר
בישראל פועלות מספר חברות המתמחות בפיתוח ושיווק של טכנולוגיות, מוצרים ושירותים משלימים בתחומי איכות הסביבה. רשימת המתקנים כוללת מגוון דגמים קומפקטיים המבטיחים טיהור יעיל וחסכוני של שפכים סניטאריים ותעשייתיים בכל סביבה נדרשת: יישובים ושכונות, אתרי תיירות ונופש, מסעדות ובתי מלון, אזורי תעשיה ומסחר.
בין החברות הפועלות בישראל קיימות חברות אשר פיתחו טכנולוגיות לטיהור שפכים באמצעות מתקני טיהור חדשניים, מהמתקדמים מסוגם בעולם המאפשרים טיהור איכותי ואוטומטי של שפכים סניטאריים בכל היקף נדרש תוך הבטחת אמינות טכנולוגית גבוהה, עלויות התקנה נמוכות ותחזוקה פשוטה וקלה ביותר.
שימוש במתקני הטיהור מונע את המפגעים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה משפכים בלתי מטופלים (או מטופלים חלקית) המאופיינים בריחות רעים ובזיהום מסוכן של מקורות המים, ומבטיח שמירה על איכות הסביבה ועל איכות חיים גבוהה יותר. מיחזור מי הקולחין מבטיח איזון אקולוגי משופר בסביבות המתקן, ניצול המים הממוחזרים לצרכיי השקיה, חיסכון כספי ניכר ומניעת בזבוז מיותר של מאגרי מי התהום של ישראל.
שילוב של איכות טיהור גבוהה, עלות נמוכה ותחזוקה פשוטה וקלה הופך את המתקנים לפתרון אידיאלי עבור שכונות, ישובים, מפעלים מבודדים, תחנות דלק, חניונים, מתקני נופש ואתרי תיירות - המרוחקים מקווי הביוב הראשיים ואשר אין הצדקה כלכלית לחיבורם למערכת ביוב מרכזית הכוללת תחנות סניקה בעלות גבוהה.
מודולריות וזמינות:
הקמת מתקן מקומי ניתנת בפרק זמן קצר ביותר (לא יותר מ 4-6 חודשים), בנוסף לכך אין צורך בהשקעת מלוא הסכום הנדרש עשרים שנה קדימה כפי שנהוג כיום בהקמת מתקנים אזוריים. מאחר והמתקנים הינם מודולאריים, ניתן להקים מתקנים בגודל המתאים לגידול האוכלוסיה בשנים הקרובות ובמידה ותחול עליה שמעבר ליכולת הטיפול של המתקן יבנה מודול נוסף שיופעל במקביל.
החיסכון הינו עצום שכן גם הוצאות התיכנון קטנות, עלות ההקמה וכן עלויות התיפעול בשנים הראשונות.
מיחזור המים לשימוש חוזר - המים המתקבלים ביציאה מהמתקן הינם צלולים ונטולי ריח, ומגיעים לאיכות הנדרשת בסטנדרט של 20/30 או 10/10 - איכות המאפשרת את מיחזורם וניצולם של מי הקולחין המטוהרים להשקיה, גינון וכדומה. במקומות בהם נדרשת איכות מיחזור גבוהה יותר, וכמענה לדרישות הלקוח, משולבים מסננים מיוחדים ומערכות חיטוי ואיגום המאפשרת טיהור הקולחין לכל סטנדרט נדרש.
אך למרות כל היתרונות הללו, עמדת הממשלה, קרי משרד התשתיות, משרד הבריאות וגופים ממשלתיים כמו איגודי ערים לביוב, מביעים התנגדות נחרצת לחדירה של הסקטור הפרטי לתחום כל כך רגיש בהיותם "שבויים" בקונספציה ישנה של ריכוזיות יתר. משרד הבריאות מתנגד לתופעת המתקנים העצמאיים הקמים ביישובים, ומעדיף מאספים אזוריים - על אף ההשקעות האדירות הכרוכות בהקמתם. "כל מתקן הוא פוטנציאל למערכת שעשויה להיות תחת כשלים" לטענתם.
הבעיה היא איננה התפעול כי אם האכיפה עליה אמונות הרשויות ומשום מה היא לא באה לידי ביטוי מלא במציאות היומיומית. המשרדים השונים מתלוננים על מחסור בכוח אדם ו"שיניים" מתאימות לאכיפה ולכן הם מעדיפים מתיחת קווי הולכה ארוכים ויקרים אשר חוסכים להם את טרדת האכיפה. ביצוע האכיפה ושכלולה יאפשרו הקמת מתקנים מקומיים ללא חשש כשלים ויביאו לחסכון כספי אדיר.
הוכח גם כי תשלום החשמל על תפעול משאבות הסניקה, עלויות אחזקה ומחיר החלפים במערכות סניקת שפכים אינן זולות יותר מעלות אחזקה של מתקנים מקומיים, והזמן שיש להקדיש לטיפול ואחזקת מכוני סניקה אינו קצר יותר. הבעיה בתחנות סניקה מתעוררת כאשר מתרחשת תקלה שהופכת מיידית למפגע אקולוגי והזרמת ביוב גולמי לטבע לים או לנחלים קיימים, בעוד שבמתקן מקומי קיים נפח אופרטיבי המאפשר אגירה של השפכים ומונע הזרמה מיידית של שפכים לשטח, שגם הם באיכות די סבירה מאחר והם עדיין תוצר של התהליך.
במדינות המובילות בתחומי איכות הסביבה: ארה"ב ומדינות מערב אירופה הולכת ותופסת מקום יותר ויותר נרחב מגמה שדוגלת בביזור מערכות טיפול בשפכים ובניית מתקנים מקומיים תוך מתן תמריצים כספיים ניכרים במסגרת קרנות שונות.
בהתבסס על הטכנולוגיות המתקדמות שפותחו בשנים האחרונות ועבודות מחקר שכללו בחינה מחודשת ומעמיקה של מתקנים קיימים ובניית מודלים סביבתיים, הוכח כי הטיפול בשפכים, ככל שמבוצע קרוב למוצא, הינו פשוט, זול ואקולוגי יותר מאשר שינועם למכון טיהור מרכזי. זוהי גם הנחת היסוד בתקני איזו 14001 ה"דוחפים" למתן פתרונות לזיהום קרוב למקור ככל האפשר כדבר הכלכלי ביותר.
נכון להיום קיימים בארץ מאות מתקנים מקומיים אשר ממחזרים את השפכים קרוב למוצאם ומאפשרים השבה של הקולחים להשקיה בהשקעת הולכה מזערית.
דוגמא אחת מיני רבות לטכנולוגיה כזו מהווה מערכת מתקנים מתקדמים לטיהור מקומי של שפכים בשיטת "ביו-דיסק". המתקנים כוללים מגוון דגמים קומפקטיים המבטיחים טיהור יעיל וחסכוני של שפכים סניטאריים ותעשייתיים בכל סביבה נדרשת: יישובים ושכונות, אתרי תיירות ונופש, מסעדות ובתי מלון, אזורי תעשיה ומסחר.
הצד הכלכלי -
עלות מ"ק מטוהר : מחירי התפעול הנמוכים של המתקן (כ- 15 סנט בלבד למ"ק מטוהר) שזהו מחיר זול בהרבה מעלות מ"ק מים מותפלים שהנה כ - 60 סנט למ"ק ! או מעלות מ"ק מים מיובא.
יעילות מירבית, תחזוקה חסכונית והחזר השקעה מהיר
בישראל פועלות מספר חברות המתמחות בפיתוח ושיווק של טכנולוגיות, מוצרים ושירותים משלימים בתחומי איכות הסביבה. רשימת המתקנים כוללת מגוון דגמים קומפקטיים המבטיחים טיהור יעיל וחסכוני של שפכים סניטאריים ותעשייתיים בכל סביבה נדרשת: יישובים ושכונות, אתרי תיירות ונופש, מסעדות ובתי מלון, אזורי תעשיה ומסחר.
בין החברות הפועלות בישראל קיימות חברות אשר פיתחו טכנולוגיות לטיהור שפכים באמצעות מתקני טיהור חדשניים, מהמתקדמים מסוגם בעולם המאפשרים טיהור איכותי ואוטומטי של שפכים סניטאריים בכל היקף נדרש תוך הבטחת אמינות טכנולוגית גבוהה, עלויות התקנה נמוכות ותחזוקה פשוטה וקלה ביותר.
שימוש במתקני הטיהור מונע את המפגעים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה משפכים בלתי מטופלים (או מטופלים חלקית) המאופיינים בריחות רעים ובזיהום מסוכן של מקורות המים, ומבטיח שמירה על איכות הסביבה ועל איכות חיים גבוהה יותר. מיחזור מי הקולחין מבטיח איזון אקולוגי משופר בסביבות המתקן, ניצול המים הממוחזרים לצרכיי השקיה, חיסכון כספי ניכר ומניעת בזבוז מיותר של מאגרי מי התהום של ישראל.
שילוב של איכות טיהור גבוהה, עלות נמוכה ותחזוקה פשוטה וקלה הופך את המתקנים לפתרון אידיאלי עבור שכונות, ישובים, מפעלים מבודדים, תחנות דלק, חניונים, מתקני נופש ואתרי תיירות - המרוחקים מקווי הביוב הראשיים ואשר אין הצדקה כלכלית לחיבורם למערכת ביוב מרכזית הכוללת תחנות סניקה בעלות גבוהה.
מודולריות וזמינות:
הקמת מתקן מקומי ניתנת בפרק זמן קצר ביותר (לא יותר מ 4-6 חודשים), בנוסף לכך אין צורך בהשקעת מלוא הסכום הנדרש עשרים שנה קדימה כפי שנהוג כיום בהקמת מתקנים אזוריים. מאחר והמתקנים הינם מודולאריים, ניתן להקים מתקנים בגודל המתאים לגידול האוכלוסיה בשנים הקרובות ובמידה ותחול עליה שמעבר ליכולת הטיפול של המתקן יבנה מודול נוסף שיופעל במקביל.
החיסכון הינו עצום שכן גם הוצאות התיכנון קטנות, עלות ההקמה וכן עלויות התיפעול בשנים הראשונות.
מיחזור המים לשימוש חוזר - המים המתקבלים ביציאה מהמתקן הינם צלולים ונטולי ריח, ומגיעים לאיכות הנדרשת בסטנדרט של 20/30 או 10/10 - איכות המאפשרת את מיחזורם וניצולם של מי הקולחין המטוהרים להשקיה, גינון וכדומה. במקומות בהם נדרשת איכות מיחזור גבוהה יותר, וכמענה לדרישות הלקוח, משולבים מסננים מיוחדים ומערכות חיטוי ואיגום המאפשרת טיהור הקולחין לכל סטנדרט נדרש.
אך למרות כל היתרונות הללו, עמדת הממשלה, קרי משרד התשתיות, משרד הבריאות וגופים ממשלתיים כמו איגודי ערים לביוב, מביעים התנגדות נחרצת לחדירה של הסקטור הפרטי לתחום כל כך רגיש בהיותם "שבויים" בקונספציה ישנה של ריכוזיות יתר. משרד הבריאות מתנגד לתופעת המתקנים העצמאיים הקמים ביישובים, ומעדיף מאספים אזוריים - על אף ההשקעות האדירות הכרוכות בהקמתם. "כל מתקן הוא פוטנציאל למערכת שעשויה להיות תחת כשלים" לטענתם.
הבעיה היא איננה התפעול כי אם האכיפה עליה אמונות הרשויות ומשום מה היא לא באה לידי ביטוי מלא במציאות היומיומית. המשרדים השונים מתלוננים על מחסור בכוח אדם ו"שיניים" מתאימות לאכיפה ולכן הם מעדיפים מתיחת קווי הולכה ארוכים ויקרים אשר חוסכים להם את טרדת האכיפה. ביצוע האכיפה ושכלולה יאפשרו הקמת מתקנים מקומיים ללא חשש כשלים ויביאו לחסכון כספי אדיר.
הוכח גם כי תשלום החשמל על תפעול משאבות הסניקה, עלויות אחזקה ומחיר החלפים במערכות סניקת שפכים אינן זולות יותר מעלות אחזקה של מתקנים מקומיים, והזמן שיש להקדיש לטיפול ואחזקת מכוני סניקה אינו קצר יותר. הבעיה בתחנות סניקה מתעוררת כאשר מתרחשת תקלה שהופכת מיידית למפגע אקולוגי והזרמת ביוב גולמי לטבע לים או לנחלים קיימים, בעוד שבמתקן מקומי קיים נפח אופרטיבי המאפשר אגירה של השפכים ומונע הזרמה מיידית של שפכים לשטח, שגם הם באיכות די סבירה מאחר והם עדיין תוצר של התהליך.
