שכיבה על הבטן - למה זה חשוב? למה זה כל כך קשה? ואיך אפשר לעזור? 

שכיבה על הבטן – למה זה חשוב? למה זה כל כך קשה? ואיך אפשר לעזור?

אחד הדברים שעליהם כולם מסכימים הוא חשיבות השהייה על הבטן בחודשי החיים הראשונים. וגם ידוע שרוב התינוקות מתקשים בזה. ננסה לברר את הסוגיה ולתת טיפים בנושא.

למה זה חשוב?
הכיוון הכללי בהתפתחות תינוקות הוא כלפי מעלה, והשכיבה על הבטן היא נקודת ההתחלה של כל שלבי ההתפתחות העתידיים. כלומר, משכיבה פסיבית על הבטן התינוק לומד להרים את ראשו, אח"כ להישען על מרפקיו ולהרים ראש עוד יותר גבוה, להתקדם קדימה בזחילת גחון תוך כדי שימוש בדחיפת הקרקע, אח"כ לעלות לעמידת שש, לישיבה, לעמידה עצמאית (ללא תמיכה) ולהליכה. (יש עוד כמה שלבי ביניים ותתי-שלבים בדרך).
בעצם, בהדרגה הוא לומד להתמודד עם כוח הכובד ולגבור עליו. בהתחלה במקום ואח"כ תוך כדי תנועה במרחב.
התפתחות תינוקות מתרחשת שלב על גבי שלב. כל שלב מסתמך על הלמידה שהתרחשה בשלב הקודם. כשיש שיבוש בשלב מסוים, כל השלבים הבאים יהיו משובשים.
כשתינוק שוכב רוב הזמן על הגב, אפשרויות הלמידה שלו מנוטרלות וכל ההתפתחות שלו מתבצעת בצורה משובשת.

כשהתינוק ברחם, הוא נמצא בתנוחה עוברית, מעורסלת. אם נשכיב תינוק שרק נולד על הבטן, הוא עדיין ישמור על תנוחה עוברית (הטוסיק כלפי מעלה וגב עגול), ובהדרגה הוא ייפתח למצב של שכיבה ישרה על הבטן. כלומר, הוא יחוש נינוחות, בטחון ומוגנות ללא הפתיחה הכפייתית של בית החזה.
וגם:
תינוק ששוכב על הבטן לומד להכיר את קו האמצע ע"י יציאה מקו האמצע לשני הכיוונים (ע"י הפנית הראש על הבטן).
לתינוק שרק נולד עדיין אין את צורת ה S האופיינית של עמוד השדרה של אדם בוגר. עדיין לא התהוו העקומות של עמוד השדרה והוא כולו מעוגל וכפוף. ארגון העקומות של עמוד השדרה מתאפשר רק בשכיבה על הבטן. אצל תינוק ששוכב רוב הזמן על הגב, העקומות לא יתהוו בצורה נכונה ומאורגנת, התנועה תתבצע ללא הפרדות ותהיה יותר מגושמת וכוחנית.
על הבטן התינוק לומד להשתמש בכוחות הקרקע. כלומר, הידיים ממוקמות במיקום אופטימלי לדחיפת הרצפה ועזרה תוך כדי כך להרמת הראש גבוה יותר. בכלל, ככל שידחף יותר את הרצפה – הגוף יתרומם גבוה יותר. ואז יש גם חיזוק של השרירים זוקפי הגב ושל חגורת הכתפיים.
בשכיבה על הבטן מתאפשר האיזון בין השרירים הזוקפים של הצד האחורי של הגוף ובין השרירים הכופפים של הצד הקדמי של הגוף. איזון זה מאפשר שכיבה נינוחה על הבטן, הרמת ראש והנחתו לצרכי מנוחה ובכלל, את המשך ההתפתחות בצורה מאורגנת ונעימה.

למה זה כל כך קשה?
בעצם זה לא אמור להיות כל כך קשה. השלבים אמורים להתבצע בנעימות ובקלות, תוך כדי משחק, ניסוי וטעייה.
אבל, בעיקר בגלל העובדה שתינוקות רבים נמצאים במשך רוב שעות היממה על הגב על משטח ישר, נוצרת תבנית משובשת שמקשה על כל ההתפתחות:
כשתינוק נולד וישר משכיבים אותו על הגב, כח הכובד מכביד על בית החזה וגורם לפתיחה שלו בצורה מהירה ביותר. ואז אנו רואים תינוקות ששוכבים על הגב, עם בית חזה פתוח וידיים פתוחות לצדדים. כשהם שוהים במצב זה לאורך זמן נוצר קיצור והחזקת יתר בשרירים הזוקפים של הגב והשרירים שבין השכמות והמצב הזה מתקבע. כתוצאה מכך ילדים רבים מקשיתים את הגב לאחור כמעט בכל תנוחה. זה נקרא 'תבנית אקסטנסורית'. מצב זה גורם להצטברות מתח בגוף כולו ולתחושה של גוף 'נוקשה'. בנוסף לכך, תינוקות רבים לא מקבלים את הגירויים שהם כל כך זקוקים להם כמו חוויות תנועה במרחב, עוצמות קול שונות, מגע עמוק ושהייה בתנוחה מעורסלת. ושוב, נצבר מתח בכל שרירי הגוף. ואז, בערך בגיל חודשיים-שלושה, מצפים ממנו שישכב על הבטן בנינוחות. וכשאמא אומרת שהוא 'לא אוהב' – אומרים לה, לעיתים קרובות, להשכיב אותו כך בכל זאת והוא יתרגל... אבל הוא לא יכול לשכב כך על הבטן. זה פשוט כואב לו!
יכול להיות שבסופו של דבר, אם יתעקשו איתו, הוא יתייאש ואיכשהו ישהה על הבטן. אבל זה יתבצע מתוך הפעלת כוח מיותר, מתוך נוקשות ומתח ולא מתוך ארגון נכון של הגוף. התבנית האקסטנסורית, הקשתת היתר, תמשיך להוביל את כל האופן שבו התינוק הזה יתפתח בהמשך ובמקרים רבים יופיעו כל מיני בעיות בכל שלבי ההתפתחות הבאים. חשוב לציין שיש ילדים שנולדים עם הקשתת היתר עוד מהרחם (לפעמים נולדים עם הקשתת יתר בגב כתוצאה מהמנח ברחם, למשל מצג עכוז).
בכל מקרה, ניתן לתקן את זה (חשוב כמובן באיזה גיל מתחילים לתקן...).
יש עוד סיבות לקושי בשכיבה על הבטן:
קושי על רקע התנהגותי:
הרבה פעמים כשמסובבים את התינוק מהגב אל הבטן, נראה כאילו יד אחת תקועה מתחת לבית החזה ובד"כ ממהרים לחלץ משם את היד כי נראה שזה כואב. ובכן, אני לא אומרת שלא צריך לעזור, אבל: חשוב להבין שזה בד"כ לא כואב, לפעמים זה אולי לא כל כך נוח. אבל, אם אנחנו נוציא את היד באופן מיידי, התינוק לעולם לא ילמד. בתור התחלה צריך לתת לתינוק לנסות ולחלץ את היד בעצמו. אם נאפשר לו, נראה כמה יפה הוא מנסה למצוא פתרונות עם הגוף שלו וכמה הוא לומד על עצמו ועל אפשרויות השימוש בגופו תוך כדי כך. לא כל קול שהתינוק מוציא במהלך הפעולה מראה על מצוקה קשה. לפעמים הוא רק מספר לנו שהוא עובד קשה עכשיו אבל זו עדיין לא קריאה לעזרה... והיה והתינוק מתחיל לבכות ורואים שזה לא הולך, ברור שנעזור לו, השאלה היא איך. אני ממליצה לאחוז עם שתי הידיים בצידי האגן ולמשוך בעדינות אחורה. משיכה זו תגרום להוצאת היד הכלואה ויחד עם זה תעביר לתינוק את המסר שאמא לא תוציא עבורו את היד. זה חשוב ביותר.
קושי על רקע בעיות פיזית:
טורטיקוליס - מוגדר כהטייה של הצוואר לצד, שנובעת מקיצור שרירי הצוואר באותו צד. בעצם, אם נסתכל על כל גוף התינוק נראה שכל שרירי הגוף באותו צד מקוצרים וזה לא מוגבל רק לצואר. לעיתים חוסר איזון כזה יכול להקשות על השכיבה על הבטן. כמובן שגם פה ניתן לטפל ולשפר.
מתח גבוה בשרירי הגוף – לעיתים זה מצב מולד ולעיתים מצב נרכש עקב תנאי הסביבה. מצב זה מקשה על השהייה על הבטן עקב המתח הרב והכוח שצריך להשקיע בפעולה. גם פה ע"י טיפול ותרגול אפשר לשפר בצורה ניכרת את המצב.

אז איך אפשר לעזור?
- קודם כל, ערסול. אני ממליצה בחום להחזיק תינוקות בחודשי חייהם הראשונים בתנוחת הערסול. בתנוחה זו התינוק מעורסל בידי המבוגר. הראש והברכיים של התינוק צריכים להיתמך על מרפקי המחזיק ולהיות בערך באותו הגובה, מרכז הגוף שוקע כלפי מטה ('תלוי' בין הראש לברכיים) והגו מתעגל, שתי ידי התינוק צריכות להתקרב לקו האמצע (שלא יווצר מצב שבו יד אחת בורחת אל מאחורי הגב של המערסל). אפשר לערסל תינוקות על הידיים שלנו, במנשא (נקשר כמו 'תינוכיס' ודומיו, לופי...), בערסל תינוקות, בשכיבה בפוף ובכל משטח מערסל שהוא רך והולך 'עם' גוף התינוק. (לא טרמפולינה ולא סל-קל שנראים כאילו מערסלים, אבל בעצם נוקשים יחסית, ולא הולכים באמת עם צורת הגוף).
כשהתינוק מעורסל, הוא לומד להרפות את השרירים הכופפים של חזית הגוף, ובו בזמן, שרירי הגוף האחוריים, הזוקפים, לומדים להרפות מתח ולהתארך. כשיש איזון בין פלג הגוף הקדמי והאחורי, השכיבה על הבטן מתאפשרת בצורה הרבה יותר נעימה.
בלילה תשכיבו את התינוקות לפי המלצות משרד הבריאות. אבל ביום כשאתם לידם, שיהיו במנח ערסול לפחות כמה שעות ביום.
- חשוב גם שתינוקות ישהו על שני צידי הגוף שלהם. כך נשמרת יכולת ה'כפיפה הצידית': כפיפה של כל פלג הגוף המרכזי לצד אחד בכל פעם. בעצם צד אחד מתארך בזמן שהצד השני מתקצר. כפיפה זו מאפשרת את הגמישות והתנועתיות של עמוד השדרה וכמו-כן, חשובה לצורך שלבי ההתפתחות הבאים. אפשר להניח על הצד גם במשטח מערסל כמו פוף למשל, זה מקל על השהייה במנח זה, לפחות בהתחלה אם לא רגילים לשכב על הצד.
- תרגיל לשיפור יכולת השכיבה על הבטן:
השכיבו את התינוק על גבו וקודם כל צרו איתו תקשורת ע"י קשר עין ושימוש בקולכם. אחזו בירכיים וע"י כך העלו את האגן קצת באוויר והורידו כמה פעמים (שימו לב שהגב כולו מתעגל עד לבית החזה). אחזו ביד אחת שלכם בשתי רגלי התינוק ואת היד השניה הניחו מתחת לאגן ולגב התחתון, והרימו והורידו כמה פעמים את האגן והרגליים (הנחת היד על הגב התחתון מעבירה למוח מסר שיש פה חלק גוף שאפשר להשתמש בו...). ועשו סיבובים עם האגן והרגליים, כמה פעמים לצד אחד וגם לצד השני. במצב זה שלך שכיבה על הגב, הגביהו את האגן של התינוק והניחו אותו על השוק שלכם. ועכשיו טפחו טפיחות קלות עם כל כף היד על בית החזה של התינוק, שפשפו ועשו מעיכות קלות. המגע העמוק הזה יעזור לשרירי החזה המוחזקים לשחרר את המתח ויעורר את השרירים הכופפים הקדמיים לפעולה. תוך כדי כך, שרירי הגב המקוצרים עקב שכיבה מרובה על גב, ילמדו להתארך בהדרגה. וכך נעזור להשיג את האיזון המיוחל בין פלג הגוף הקדמי לאחורי, ויהיה קל יותר לשהות על הבטן בצורה מאורגנת ואיכותית.
- מגע עמוק. באופן כללי, חשוב לספק לתינוק מגע נוכח ובוטח. כזה שמעביר את המסר, אנחנו כאן, הכל בסדר. מגע כזה עוזר לשחרר מתח מיותר בגוף. הוא גם עוזר לתינוק לפתח את תחושת הגוף שלו. תינוק אל יודע שיש לו גוף. הוא מפתח את המודעות לגופו ע"י המגע של גופו עם הסביבה. כשחלק של הגוף נוגע במשהו בצורה ברורה, מועבר מסר למוח ונוצר שם תרשים מדויק של הגוף. וכך, יהיה לתינוק יותר קל להשתמש בצורה יותר מדויקת בחלקי גופו.
- חשוב שהתינוק ישהה במשך היום בכל המנחים: על הבטן, על הגב ועל הצדדים. מעבר לחשיבות שיש לכך למטרת השכיבה על הבטן, הוא עושה כך היכרות עם חלקי גופו, מה שיעזור לו בהמשך להתנועע באופן יותר מדויק ויותר מאורגן.

לסיכום, השהייה על הבטן אכן חשובה ביותר לכל המשך ההתפתחות, אך אפשר בדרכי משחק ונועם לספק לתינוקות שלנו את התנאים שיאפשרו לזה לקרות בצורה נעימה וטבעית. וכך להגדיל את הסיכויים לחוויית התפתחות נעימה, נינוחה ומאוזנת.